עונת התערוכות החדשה במוזיאון חיפה לאמנות יוצאת מהטופוגרפיה של חיפה לבחינת שאלות סביבתיות וחברתיות גלובליות. פני השטח הן נקודת מוצא ליצירות חדשות של אמנים ומעצבים מישראל ומהעולם, שמעידות על מחויבות של יוצרים עכשוויים לסוגיות אקולוגיות ופוליטיות בוערות. התערוכות – "ואדי", "כוריאוגרפיה של התנגדות" ו"יארו ורגה: מסעות בארץ" – מציעות ממשקים בין תהליך יצירת האמנות והחיים, הסביבה האורבנית שבה אדם חי, מערך קשריו עם הטבע ומקומו בתוך המערכת הפוליטית כאזרח.
"ואדי" – ואדיות חיפה משלוש נקודות מבט: כחומר, כתודעה וכעתיד
התערוכה המרכזית, שמשתרעת על פני כל הקומה השנייה של המוזיאון, היא "ואדי". המונח ואדי, הנהוג בערבית, בעברית ובאנגלית ואשר מתייחס לתופעה גיאולוגית, הוא גם מצב תודעתי בחיפה: הוואדיות בעיר יוצרים הפוגות מהשגרה, משמשים למשחקים ולמפגשים קהילתיים, ובה בעת צופנים בחובם אפלה, פסולת ומערכות אקולוגיות מורכבות שמתקיימות כעולם מקביל לצד חיי היומיום.
התערוכה מציגה את הוואדיות בעיר ועוסקת במופעים השונים של העולם המקביל הזה, באופנים שבהם הוואדי מעצב גיאולוגיות ושכבות עירוניות, מגדיר גבולות תרבותיים ופסיכולוגיים, ומהווה בית גידול להתרחשויות טבעיות ואנושיות שמטשטשות את הגבולות שבין האנושי ללא אנושי. תופעות מקומיות אלה מגויסות בתערוכה לשיחות רחבות יותר על סביבה ועל התיישבות עירונית.
אמנים ומעצבים מישראל ומהעולם הוזמנו על ידי המוזיאון כדי להגיב למגוון הסיטואציות שהוואדי יוצר ולדמיין אקולוגיות חדשות של קיום משותף בין צמחים, בעלי חיים ובני אדם. לצד עבודות קיימות, המוזיאון הזמין מיוצרים מובילים 13 יצירות אמנות ועיצוב חדשות. ובהן תמיס-ואדי – אווטאר של ואדי שיח שנוצר על ידי סטודיו העיצוב הוינאי מישר-טרקסלר ואשר מורכב מצמחים ומבעלי חיים המאפיינים את הוואדי ומוקרן על גבי סלע מלאכותי שיצרו האמנים מחומרים שנלקחו מהוואדי עצמו. האווטאר ידבר טקסט ביקורתי שנכתב על ידי העיתונאית נטע אחיטוב, ובו הוא תובע בחזרה את זכויותיו.
עבודה נוספת היא אפידרמיס של האמנית אלה ליטביץ, שיצרה מערך טופוגרפי של ואדי מיריעות פח (איסכוריות) שמשמשות לגידור של אתרי בנייה. פרויקט נוסף, שעבורו נפתחה לתשע שעות מערת הכרמליטים בוואדי שיח שהיתה סגורה ברציפות משנות ה-80, הוא "מערת אלישע" – עבודת וידאו של האמנית נטע לאופר, שהציבה מצלמה בתוך המערה ותיעדה את חיות הבר המסתובבות בה.
בגלריית BFAMI לכל המשפחה, אשר מוקדשת לפעילות לילדים, מוצגת "רכבת הוואדי" בעיצובם של טל ארז וצבי סהר. בשילוב בין פריטים ארכיטקטוניים והקרנות של צילום אינטראקטיבי בזמן אמת, החלל מציע למבקרים להתנסות בעצמם בעיצוב המרחב האורבני ולהתבונן בעיצוב שלהם כמו מבעד לחלון הרכבת. דרך בנייה ויצירה יתנסו המבקרים במחשבה על הקשרים שלהם עם הטבע ועל חיים משותפים אחראיים בין תושבי העיר לשוכני הוואדי.
אוצר התערוכה ד"ר דן הנדל: "לאחר שהצעתי את הוואדיות בכרמל כנושא לתערוכה התחלתי לבלות בהם יותר ויותר זמן. שעות הפכו לימים ולשבועות, ובהדרגה הבנתי משהו שאני מאמין שטמון בו הרבה מהכוח של התערוכה. הנושא הוא מצד אחד מקומי מאוד – כל ואדי הוא עולם קטן וייחודי ששונה מאוד מהוואדי הבא או מוואדיות שאינם בכרמל; ומצד שני – הוא מתייחס לתחומי חיים שאינם מוגבלים למקום מסוים. כלומר הוואדיות מעלים סוגיות של חיים לצד מערכות טבעיות ובתוכן, ומאתגרים הנחות יסוד אנושיות על הסדר 'הנכון' בעולם. כך הנושא הפך בקלות לשיחות עם אמנים ועם מעצבים שהובילו לעבודות בתערוכה".
האמנים המשתתפים בתערוכה: סעיד אבו שקרה, מעיין אליקים, טל ארז, דן בלילטי, צוף בן דוד, גיל בר, הישאם בראדה, פלוריאן הולצר, נטע לאופר, אלה ליטביץ, אלי מגזינר, סטודיו מישר-טרקסלר, איתן מן, גילי מרין, צבי סהר, רוני עזגד המבורגר, סטודיו פז, דור קדמי, עמליה שם טוב ואלון שריד.
"ואדי", צמיחה חדשה (צילום: אלי מגזינר)
רוצים להישאר מעודכנים?
"כוריאוגרפיה של התנגדות" – פעולת הגוף בזמן מחאה, מבט מקומי ואוניברסלי
התערוכה הקבוצתית יוצאת מהמחאה ששוררת בישראל בחצי השנה האחרונה כדי להתבונן במאפיינים העל זמניים של התנגדות אזרחית. בתערוכה מוצגות שלוש עבודות של אמנים בינלאומיים אשר עוסקות במאפיינים האוניברסליים של פעולת הגוף בזמן מחאה ובמקורן הרגשי והנפשי. אוזלם גיניול ומוסטפא קונט, זוג אמנים טורקים החיים בפרנקפורט, יציגו את "על הבמה" – עבודת וידיאו של רקדנית שכל תנוחות הגוף בריקודה מתבססות על צילומי עיתונות של מחאות רחוב שליקטו האמנים. בתערוכה יוצגו גם עבודותיהן שתי אמניות גרמניות – אנה ויט וקתה קולביץ – שגם הן עוסקות במחאה ובגופו של האדם המוחה.
מול שלוש העבודות הבינלאומיות בחר האוצר הראשי של מוזיאון חיפה לאמנות ד"ר קובי בן-מאיר להציג ארבע סדרות מארבע מחאות משמעותיות בהיסטוריה של ישראל: מחאת ואדי סאליב, שבה מחו תושבי הוואדי נגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי, בצילומים של אוסקר טאובר וגיליונות של המגזין "העולם הזה" (1959); הפגנת שלום עכשיו, שקראה ליישום מסקנות ועדת החקירה של אירועי סברה ושתילה, בצילומים של ורדי כהנא, וההפגנה שבמהלכה נרצח אמיל גרינצוויג (1983); וההתנתקות, בה מחו מתנגדי ההתנתקות נגד פינוי יישובים מרצועת עזה וצפון השומרון, בעבודת סאונד שיצרה מעצבת הפסקול רותם דרור (2005). דרור פירקה והרכיבה מחדש צלילים מהשטח שנלקחו מדיווחי חדשות דאז, והיצירה מעמתת בין מצבי קיצון של זעם והתעלות דתית.
הסדרה הרביעית – של הצלמת אבישג שאר ישוב – מתייחסת למחאה שמתקיימת בחודשים האחרונים בארץ. ליצירת הסדרה בחרה שאר ישוב להתרחק מעמדת צלמת העיתונות לטובת דיוקנאות מורכבים של אינדיבידואלים. נקודת המבט הייחודית הזו, שלפיה יסודות המחאה הם אנשים שונים זה מזה שבוחרים לצעוד יחד, אפשרה לה לתפוס את מנעד הרגשות הרחב הנשקף מפניהם ומגופם של המוחים.
לכל אחת מהסדרות בתערוכה יש הקשר המיוחד לה של זמן ושל מקום, ובאמצעותן ניתן לשרטט את התמורות בתפוצת הצילום ובטכנולוגיה שבבסיסו.
האמנים המשתתפים בתערוכה: אוזלם גיניול ומוסטפא קונט, רותם דרור, אנה ויט, אוסקר טאובר, ורדי כהנא, קתה קולביץ ואבישג שאר ישוב.
"כוריאוגרפיה של התנגדות", מחאה נגד הרפורמה המשפטית (צילום: אבישג שאר יישוב)
"יארו ורגה: סיפורי מסעות בארץ" – נקודת מבט חדשה על הרפתקאותיו המדומיינות של הסופר קרל מאי
זוהי תערוכת יחיד לאמן הצ'כי פורץ הדרך יארו ורגה, שהגיע לשלושה ביקורים בארץ אשר במהלכם התעורר בו עניין מיוחד על נוסע אירופי אחר שביקר בארץ ישראל – הסופר הגרמני קרל מאי שהגיע לחיפה בשנת 1899.
ספריו של מאי הציתו את דמיונם של ילדים ברחבי העולם, וורגה, שהגיע לחיפה כ-120 שנה אחרי מאי, שב אל גיבורי ספרי הילדוּת שלו ומהרהר באיכות הפנטסטית הכרוכה במבט על מקום לא מוכר. בעבודתו כורך ורגה את ספריו של מאי בעטיפה חדשה מעשה ידיו שמוסיפה להם נדבך של פנטזיה. טייפים של קלטות וידיאו וסרטי 16 מ"מ המבוססים על כתביו של מאי נטוו לקונסטרוקציה גדולת מימדים, שבה מחולל ורגה ממשקים בין תרבויות, מרחבים וזמנים שונים, ובורא מקום דמיוני חדש.
מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26. טלפון: 04-6030800. נעילה: 1 בינואר 2024.
