כללי: מרחוב יפה נוף במרכז הכרמל נשקף נוף מרהיב של מפרץ חיפה, עכו, ראש הנקרה, הרי הגליל ופסגות החרמון. בעבר נקרא הרחוב פנורמה (ביוונית: כל הנוף), ושמו שונה עם קום המדינה לפי הפסוק “יפה נוף, משוש כל הארץ, הר ציון, ירכתי צפון קרית מלך רב” (תהילים מ”ח, ג’), אשר ממנו שאב יהודה הלוי את מילותיו הידועות “יפה נוף, משוש תבל, קריה למלך רב”.
דיאטה: מותר ואסור, חטא וכישלון הן מילים הלקוחות מעולם הדיאטה. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את הלקסיקון. וכשהחוויה היא של כישלון, של חטא, התגובה המיידית היא צורך בפיצוי, כלומר באוכל. דיאטות אשר בנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש, שכן חריגה, ולו הקטנה ביותר, מוגדרת על ידינו כמשבר, כנפילה וכאובדן הדרך.
גלית היא שועלת דיאטת ותיקה. “אני מכירה את כל הדיאטות ויודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שבו אני נכנסת לדיאטה, מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור”, היא אומרת. כשאנחנו אומרים לעצמנו “אסור”, ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו “אסור”, התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. האיסור מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו לפני כן. החלטה לא לאכול שוקולד, לדוגמה, הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו.
הכישלון בשמירה על דיאטה מצטרף לאכזבות קודמות, והוא גורר אחריו תחושה ולפיה הכל התמוטט כמו מגדל קלפים. “נכשלתי, ולכן הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש”. כיצד? באוכל. ברור, לא?
תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, והתשובה תהיה: “לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי”. המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ולבן, כמו המותר והאסור. שליטה היא מוחלטת, טוטאלית, ומולה עומדת אכילה מתוך בחירה מודעת. בחירה, בניגוד לשליטה, היא מפתח לשקט ולהשלמה. אם צבענו את השליטה בשחור ולבן, הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת – מגוון של אפשרויות.
בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפכה בחיים. המהפכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל.
איך משנים חשיבה שאומרת “אסור לאכול שוקולד בדיאטה כי זה משמין. אם אוכל שוקולד, הדיאטה שלי תיהרס” לחשיבה המאפשרת חופש בחירה?
גלית החליטה בתחילה לא לאכול שוקולד בכלל. המחשבה על השוקולד האסור לא הרפתה ממנה, אך היא אספה את יכולותיה, התאמצה והצליחה. לאחר שבוע היא אמרה: “מה, אני לא אוכל שוקולד אף פעם? וגם בשבוע הבא אצטרך לאסוף כל כך הרבה כוחות כדי להצליח לא לאכול שוקולד? אני לא אעמוד בזה”. לכן, בשבוע שלאחריו היא בחרה לאכול שוקולד יום כן ויום לא. הראש שלנו כבר חושב “ביום שבו היא לא אכלה, היא חיכתה בוודאי שכבר יבוא מחר”, אבל מה שקרה היה ההיפך. בכל יום גלית אמרה: “יש לי אפשרות לאכול היום, אבל אני אשאיר את זה למחר, אולי מחר ארצה יותר”. וכך היא מצאה את עצמה אוכלת פחות ממה שבחרה לאפשר לעצמה ובעיקר לא עסוקה במחשבה על שוקולד, כי האפשרות לאכול אותו היתה קיימת עבורה כל העת.
רוצים להישאר מעודכנים?
זו היתה דרכה של גלית, אך לכל אחד תשובה משלו. ניתן לומר: “אני מעדיף לא לאכול שוקולד, כי אם אוכל שוקולד ארד פחות במשקל. אם ארגיש צורך לאכול משהו מתוק אבחר אולי בשוקולד, ואולי לא”. אפשרות נוספת היא לומר: “אפנק את עצמי בקובייה אחת, אבל של שוקולד איכותי”.
אלו הן מחשבות חלופיות שמציגות חופש של אפשרויות. השוקולד הוא אפשרות לגיטימית שניתן לבחור בה. אפשר לשחק עם הכמות, עם התדירות, עם האיכות או עם כל משתנה אחר שיכול להעניק תחושה של חופש בחירה. “אני לא בעונש, אין מותר ואסור, יש אפשרויות. במצב כזה, כשאוכל שוקולד, לא אחשוב שכל מה שעשיתי ירד לאבדון. סביר אפילו שאהנה הנאה אמיתית מאותה פעם שבה אכלתי שוקולד, ואמשיך הלאה”. כך הצורך בא על סיפוקו. “אילו אכלתי למרות האיסור, התסכול והאכזבה מעצמי היו מלווים אותי באופן כמעט אוטומטי ל… עוד שוקולד ולתחושה עמוקה של כישלון והפסד”.
היכולת לאכול מתוך בחירה מחזקת את יכולתנו לסמוך על עצמנו. כל חוויה של הצלחה, ולו הקטנה ביותר, פותחת את התיאבון לחוות הצלחות נוספות. חוויית היכולת לתת לגוף ולנפש את מה שעושה להם טוב היא משכרת, נעימה, מטעינה ומחזקת. כל התנהגות מתחילה בראש שלנו, בתפישות שלנו ובקיבעונות המחשבתיים שלנו. דיאטה במקרה כזה היא כמו קוסמטיקה – ניסיון ליפות את הדברים מבלי לעשות ניקוי עמוק. אם רק נצליח לשנות במעט את הראש, תוך שמירה והעצמה של המחשבות, התפישות וההצלחות שמשרתות אותנו, נוביל את עצמנו להצלחה אמיתית.
ווייז: נחנה את הרכב בתחילת רחוב יפה נוף, בכיכר של רחוב וודג’ווד.
האימון: אורכו של רחוב יפה נוף הוא שני ק”מ, ואנו נרוץ לאורכו שש פעמים, ובסך הכל 12 ק”מ. נחלק את הרחוב לשני מקטעים טופוגרפיים – הראשון מכיכר וודג’ווד עד לטיילת לואי (עלייה), והשני מטיילת לואי עד לסוף הרחוב, במפגש עם שדרות הנשיא (ירידה).
פעם ראשונה (הלוך): נרוץ את שני המקטעים בקצב קל.
פעם שנייה (חזור): נרוץ את מקטע השני בקצב מהיר ואת המקטע הראשון בקצב קל.
פעם שלישית (הלוך): נרוץ את המקטע הראשון בקצב מהיר ואת המקטע השני בקצב קל.
פעם רביעית (חזור): נרוץ את המקטע השני בקצב מהיר ואת המקטע הראשון בקצב קל.
פעם חמישית (הלוך): נרוץ את המקטע הראשון בקצב קל ואת המקטע השני בקצב מהיר.
פעם שישית (חזור): נרוץ את שני המקטעים בקצב מהיר.
בסיומו של האימון מומלץ לבצע מתיחות של השרירים הארבע ראשיים, של שרירי הירך האחורית ושל שרירי התאומים, כאשר לכל שריר בכל רגל יש להקדיש 90 שניות.
הכותב הוא פיזיולוג, אולטראמרתוניסט, מאמן כושר והבעלים של סטודיו 2aim. לפרטים נוספים: 2aim.co.il
