אחרי 20 שנות פעילות, פאב ה-AFTER DARK בגלגולו הנוכחי ברחוב יפו בעיר התחתית בחיפה מוצע למסירה. הבעלים ניתאי טולוצ'ינסקי פרסם בפייסבוק מודעה שבה נכתב: "למסירה – פאב-מסעדה בחיפה עם ציוד מלא ועם רישיון למסעדה ל-95 אורחים שמתאים גם לאירועים קטנים, ועמדת מכירה לרחוב".
טולוצ'ינסקי, למה אתה פורש? בגלל הקורונה?
"לא. די, אני עייף, אני כבר קשיש. בסוף השנה אחגוג יום הולדת 60, ואני עייף לעמוד שם כל לילה. זה עסק שפועל גם ביום וגם בלילה, וצריך הרבה כוחות לזה. זה לא בשבילי יותר. זהו".
ומה עם הבן שלך? הוא לא בעניין?
"לא. מה, חסרות לו צרות בחיים? בן אחד שלי עוסק בהייטק בתל אביב, השני בחיפה ומתעסק בכלכלה, מה הם צריכים את העונש הזה? חוץ מזה שעסק כזה מתאים רק לקשישים".
לפני 20 שנה פתח טולוצ'ינסקי את בית הבירה בגן האם – פאב בסגנון אירי מסורתי עם מוזיקת רוק ובלוז – ובמרוצת השנים שינה את שמו לאפטר דארק. בשנת 2017 הוא עזב את הכרמל למקום גדול יותר בעיר התחתית. הפאב הציע מטבח שידע להוציא גם נשנושים וגם ארוחות מלאות על טהרת דגים ובשרים בעישון ביתי, מעשה ידיו של טולוצ'ינסקי. אבל גולת הכותרת של המקום הוא 30 ברזי בירה מהחבית, ובהן לאגרים, בירות חיטה, איילים ובירות למביק מתוקות, שעבורן נבנה חדר קירור מיוחד לשמירה על טריות, בדיוק כמו במבשלה.
יש התעניינות?
"האמת היא שבחודש האחרון היתה הרבה התעניינות, אבל מדובר בפאב ורוב המתעניינים הם ילדים. מקסימום ההתעניינות שלהם זה לשלוח הודעה בפייסבוק ולבקש פרטים, ואחרי זה הם אפילו לא מתקשרים. אם אני אומר להם שיתקשרו כדי לשמוע פרטים, 95 אחוז כבר לא חוזרים. יש כמה שבדקו ונכנסו לעומק העניין, אבל ברגע שהכריזו על סגר, יש להם זמן לחשוב בשקט. אני לא לוחץ, הם קיבלו מהמדינה עוד חודש זמן למחשבה".
חבל, עכשיו רק המשפחה תהנה מהאוכל שלך.
"מה לעשות? להשאיר את הפאב כדי להפעיל אותו פעמיים בשבוע בוויקאנד זה לא נראה לי הגיוני. בכל זאת, פאב זה המון התעסקות. מעבר לעבודה מאחורי הבר ובמטבח בערבים ובלילות, זה להתעסק עם ספקים במשך היום ולהתרוצץ בין לרשויות. יש הרבה מאוד התעסקות מסביב, ובעסק כזה צריך עוד בן אדם שיתעסק רק בביורוקרטיה. זה מתיש. אני עושה את זה יותר מ-20 שנה, וזהו".
בירה ונקניקיות באפטר דארק (צילום מתוך דף הפייסבוק של אפטר דארק)
רוצים להישאר מעודכנים?
כמה זמן אתה מתבשל עם ההחלטה?
"אני מתחבט עם הרעיון הזה כבר יותר משנה, הרבה לפני הקורונה. התלבטתי, בדקתי את השוק כדי למצוא עבודה במקצוע שלי, חזרתי אליו ואני מרוצה".
איזה מקצוע?
"חשמל, מכונות. זו עבודה שבאמת מעניינת אותי – בניית מכונות ושיפור מכונות. ולא מדובר רק חשמל אלא גם בהידראוליקה ובמסגרות. זו העבודה שתמיד אהבתי. עבדתי בזה לפני שהתחלתי עם הפאבים".
זה לא גורם לך לחשוב למה לא עשית את זה לפני כן ובשביל מה היית צריך לעבוד בלילות?
"ב-20 השנים האחרונות נוצר מחסור בבעלי מקצוע. היום בעל מקצוע טוב זה דבר שקשה ואף בלתי אפשרי להשיג במדינת ישראל, ולא משנה באיזה תחום. אם היום אציע את עצמי בתור רתך, יקפצו עלי. לפני 20 שנה זה לא היה כך. היום המצב הוא נורא, ואני חושב שבעוד 20 שנה בן אדם שיידע להחליף ברז נוזל יקבל משכורת גבוהה יותר מאיש הייטק. גם האנשים שעובדים בידיים הם לא בעלי מקצוע ולא יודעים לעבוד. אני מכיר מפעלי תעשייה שמחפשים חרטים במשך שנה וחצי-שנתיים ולא מוצאים, ולא חשוב איזו משכורת מציעים לו".
כולם בהייטק או עורכי דין.
"קצת לפני הסגר חיפשתי שוטף כלים, והגיע אלי עורך דין צעיר שסיים את מבחני הלשכה, עשה סטאז' ולא מצא עבודה במקצוע. הוא היה צריך פרנסה והחליט שבינתיים הוא ישטוף כלים. זה מה שעושים היום עורכי הדין, והפועלים השחורים הם אלו שילבשו את החליפות. אני רואה את זה קורה בכמה תחומים. מי רוצה לעבוד בידיים היום? במהלך השנים שבהן הייתי בפאב הגיעו אלי מדי פעם בקשות לעבודות מקצועיות שהייתי עושה לפני 30 שנה. ראיתי שיש דרישה אבל אין אנשים. אנשים לא רוצים לעבוד בכלל, ועכשיו עם החל"ת כולם חוגגים. לכי תשיגי מישהו שיסכים לעבוד אצלך. היו אצלי בחורים שאמרו שבחל"ת הם מקבלים 5,000 שקל ושאלו 'כמה תיתן לי? 7,000 שקל? בשביל 2,000 שקל לא כדאי לצאת מהבית'. אולי הקורונה תסתיים יום אחד. אז כן, אני רוצה למכור את הפאב, מיציתי. צריך שם דם צעיר ואנשים שרוצים לעבוד ויפעילו אותו בשתי משמרות ביום, וזה כבר לא אני".
האפטר דארק (צילום מתוך דף הפייסבוק של אפטר דארק)
בני 1
נכון ,אני פרשתי מטכנאות שיניים מזמן,ושומע שיש הרבה טכנאים אבל גרועים מאד.עצוב