כשכותבים את ההיסטוריה של עשיית היין האיכותי בישראל מציינים תמיד את הקמתו של יקב רמת הגולן כנקודת המפנה. אין ספק שיינות ירדן היו אף הם אבן דרך משמעותית באבולוציה – גם של העשייה הייננית בארץ וגם של טעם הקהל. אבל מבחינתי, סוף שנות ה־80 היה שייך דווקא ליקב אחר – סגל. איך אפשר לשכוח את סדרת בן עמי המצוינת ואת ה”אדום רגיל” שהחליף בשבילי את בקבוקי הליטר של היינות הרומניים. גם לא הזיק להכיר את מי ששיווק את היינות האלה והפך לימים גם ליינן המהולל של סגל – המשורר, הבוהמיין ופילוסוף האנינות אבי פלדשטיין.
לא רבים יודעים, אבל פלדשטיין היה הכוח המניע של כמה מהפכות אלכוהוליות בארץ. הוא העמיק את ההיכרות של המוזגים והשותים עם הסינגל מאלטים, לימד ברמנים למזוג צ’ייסרים של שנאפס, הכיר לציבור את הוויסקי האירי ועוד ועוד. אבל המפעל העיקרי שלו עד לפני כמה שנים היה יינות סגל, גם אחרי שהם נמכרו ועברו לבעלותו של יקב ברקן. קשה לשכוח את היין הנפלא שהוא עשה מענבי ארגמן בסדרת רכסים, שבכלל היתה סדרה מצוינת והרפתקנית ביותר. אבל מעל לכל הוא הציב את הלא מסונן – היין המושקע והמובחר של היקב. היו לא מעט טענות שמדובר ביין הטוב ביותר שיוצר בארץ, אם כי טענות כאלה הן תמיד בעייתיות. עם זאת, אין ספק שהוא היה אחד מהמקוריים.
הלא מסונן, שתמיד היה מבוסס על קברנה, נהג ברוב השנים שבהן הוא יצא כפרא בעל חוש אסתטי מפותח. נוהגים לדבר על אלגנטיות ועל איזון, אבל אלה הם מונחים שמוזילים לטעמי את החוויה. יין צריך להיות בעל אמירה עם שלמות פנימית ועם מבנה קוהרנטי, וככזה הוא יכול להיות פרוע או מרוסן או במקום כלשהו בין הקטבים האלה.
רוצים להישאר מעודכנים?
פלדשטיין עזב זה מכבר את סגל. היקב ממשיך לייצר יינות טובים, ובשנתיים האחרונות, כמקובל בהרבה יקבים בעולם, הוא גם מייצר “תווית שנייה” ליין הדגל שלו – יין שאמור לבטא את רוח היקב תוך השקעה מצומצמת יותר ולהיות נגיש יותר כלכלית. ה־Petit UF 2016 הוא קצת סגור בשלב זה אבל כבר עכשיו מפגין פרופיל פירותי עשיר, עם תיבול של עץ קלוי וקופסת סיגר, קצת רצפת יער וקסיס. ניכרת בו ירקרקות קלה – מאפיין שהלך ונעלם בשנים האחרונות מהקברנה הישראלי אבל בבלתי מסונן של סגל תמיד היתה לו נוכחות, דווקא חיובית. כאן היא ניכרת בכיוון של עשבי תיבול וניחוח אקליפטוס.
היין מצטיין בנוכחות טובה מאוד של חמיצות משולבת. אי אפשר לקרוא לו יין אלגנטי, אבל כמו שאמרתי קודם – זהו מדד מטעה. הוא בהחלט יין של אמירה, עם מבנה קוהרנטי, והכפריות שלו אינה חסרת מחשבה. העץ לא בולע את הפרי ומשתלב יפה בתמונה הכללית, כמו החמיצות וגם העפיצות שהיא ניכרת, מעקצצת ומעוררת את החך. זהו יין שנועד לענג ויכול במקביל גם לאתגר. עצה אחת: כדאי מאוד לפתוח לפחות חצי שעה לפני הלגימה, ובזמן הזה להשהות את היין במקום קריר.
