בחודש מרץ התפרסם מדד האושר העולמי לשנת 2019 (וזה כמובן היה לפני עידן הקורונה). זהו סקר שנערך ב-155 מדינות ברחבי העולם זו השנה ה-15, ותוצאותיו מוצגות באו"ם. מהסקר עולה כי ישראל מדורגת במקום ה-14 במדד האושר העולמי, כלומר בישראל אנשים מעידים על עצמם שהם מאושרים יותר מאשר ב-141 מדינות אחרות על פני הגלובוס. וזה מבלי לשכוח שבישראל, בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, שיעור האוכלוסייה הנמצאת בסיכוי לעוני הוא הגבוה ביותר, החיים במדינה הם תחת איום קיומי-ביטחוני מתמיד, ומערכת החינוך הישראלית נמצאת אי שם בתחתית הדירוג העולמי. אז מה זה בכלל "אושר" ואיך מצליחים להשיג אותו?
ויקיפדיה מגדירה אושר כרגש המבטא מצב נפשי של האדם שמקורו בהנאה ובסיפוק. מצב של אושר כולל הרגשה טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה, כאשר ניתן לתאר אושר גם כמצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב.
הפילוסוף היווני אריסטו טען כי אושר הוא המטרה העליונה של האדם. הפילוסוף האנגלי ג'רמי בנת'ם טען כבר במאה ה-18 כי המטרה המוסרית העליונה של האנושות היא לגרום לכך שיהיה כמה שיותר אושר לכמה שיותר אנשים, ואף טען כי יש צורך לעגן את נושא האושר במדיניות ממשלתית ובחקיקה. ופילוסוף אנגלי אחר, ג'ון סטיוארט מיל, אמר עוד במאה ה-19 שאושרן של נשים חשוב לא פחות מאושרם של הגברים ולכן אפליית נשים איננה מוסרית. המסקנה היא שאושר, כפי שהוא נתפש על ידי הפילוסופים, הוא המקביל ליצר החיים (ארוס) כפי שזיגמונד פרויד תיאר אותו – אותו יצר שמניע אותנו להתקדמות, להתחדשות, להתפתחות ולמימוש עצמי.
אריסטו טען כי ניתן למדוד אושר רק בדיעבד, כלומר רק ממרומי זקנתו של אדם הוא יכול להביט לאחור ולקבוע אם חייו היו מאושרים, אך זוכה פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן סיפק כלי מדידה מעט יותר מיידי. לטענתו, החיים הם זרם של חוויות ולא סיפור עם התחלה, אמצע וסוף אחידים, ולכן יש למדוד את האושר בכל רגע ורגע בחיים, או לפחות בסוף כל "יחידת חיים" שיש לה סוף טבעי. מדידת האושר תתבצע על ידי מענה לשאלה "עד כמה אתה מאושר?", וכהנמן מפריד בין "האני החווה" שחווה את החוויות בכל רגע ורגע לבין "האני הזוכר" שנותן את התשובה בדיעבד. ואם ההווה שאנחנו חווים נע בין חצי שנייה לשלוש שניות, וכל רגע כזה הוא עשיר וקורה בו הרבה, עדיין מה שנשאר לנו מ-20,000 רגעים ביום זה כמעט כלום – רק הזיכרונות. לכן הזיכרון שלנו הוא הדבר היחיד שממנו אנחנו יכולים ללמוד ולהעריך את מידת האושר בחיינו. כלומר "האני הזוכר" הוא השולט בחיים שלנו, והזיכרונות הם הנכס היקר ביותר שלנו.
לפי כהנמן, מרכיב האושר שנמצא בשליטתנו תלוי בעיקר בזיכרון שלנו אשר קובע את מידת האושר שלנו, וזיכרון של חוויות הוא עניין שניתן לשלוט בו. הפסיכולוגיה החיובית יוצאת מתוך נקודת מוצא כי אין "כישלון" אלא יש "מצב", וכי כל אדם יכול לקבוע את סדרי העדיפויות שלו באופן המתאים לו ביותר, ובתוך כך להעניק פרופורציות אחרות לחוויות שהוא עבר ולזכור אותם באופן שונה. כלומר התפישה של הסיטואציה היא זו שתקבע אם הזיכרון מהחוויה יהיה טוב או רע, ומתוך כך היא תקבע את מידת האושר האישית, ולכן ניתן לראות הבדלים בדיווח בין אנשים באשר לאירועים שונים בחיים. אחת תזכור מהיום שבו היא התחתנה דווקא את האיחור של הרב או את הכתם על השמלה הלבנה, ואחרת, שגם הרב שלה איחר ובוודאי שגם לה, כמו לכולן, היה כתם על השמלה הלבנה, תעדיף לזכור את מסיבת הריקודים, את החברים ואת הרגע שבו עמדה מתחת לחופה לצד בן זוגה.
רוצים להישאר מעודכנים?
נקודה מעניינת נוספת בתפישת האושר מיוצגת בשורות האגדיות של השיר של הרולינג סטונס:
You can't always get what you want
But if you try sometimes well you might find
You get what you need
גם מיק ג'אגר ידע להגיד שלא תמיד אנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים, אבל אם נבחן זאת היטב נגלה שקיבלנו את מה שהיינו צריכים.
פרופסור דן אריאלי מחזק זאת על ידי "תיאוריית החשק". כאשר אנשים נשאלים מה הם רוצים, לרוב הם אומרים "יותר כסף", אבל כל המחקרים מצביעים על כך שאין קשר בין עלייה בהכנסה לעלייה במדד האושר של האדם. במחקר שנערך ביפן נמצא שלמרות שהיתה שם עלייה גדולה בהכנסה לנפש, לא נמדדה שום תנועה במדדי האושר של התושבים, וזאת בעיקר בגלל שאנחנו מתרגלים מהר מאוד למצבים חדשים, כמו שכר גבוה יותר.
מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, מדגיש את הכוח שיש לבחירות שלנו על האושר. הוא מחלק את הבחירות שלנו לכאלה שנובעות משלוש סיבות שונות. הראשונה היא עונג – כל פעולה שמעניקה תחושה טובה כמו עונג, נוחות, רווחה וכו', כאשר לקטגוריה זו נכנסים מסאז', ארוחת בוקר ומפגש חברים. השנייה היא זרימה – כל מה שאנחנו עושים כדי להתנתק ולא להרגיש את הזמן עובר. זהו מצב שגורם לאושר, אך באופן אבסורדי, כאשר אדם שנמצא בו נשאל "מה אתה חושב/מרגיש?" הוא יענה "כלום". השלישית היא משמעות – לאדם לא מספיק לזרום. הוא צריך להרגיש שיש משמעות לדברים שהוא עושה ושהיא גדולה יותר מסך הפעולות שלו. משמעות יכולה לנבוע מאורח חיים ירוק, מזיקה פוליטית או דתית או ממשפחה. וכך הורה טוען שנפלא לשמוע את קונצרט סיום השנה בפסנתר של בנו בן ה-6 למרות שברור לכולם שמוצרט הוא לא, אבל מבחינתו של ההורה יש לרגע הזה משמעות גדולה.
אז גם אם קשה מאוד לבטא אושר והמדידה שלו היא סובייקטיבית ותלויה בזיכרון האנושי, לאיש אין ספק לגבי חשיבותו של האושר בחיינו – לאנשים מאושרים יש חיים טובים יותר, בריאות טובה יותר, זוגיות טובה יותר, וזוהי רק ההתחלה.
אושר יכול להיות סוג של מיומנות נרכשת, ולפסיכולוגיה החיובית יש עצות מעשיות לתרגול ולשיפור של המיומנות הזו. אך הדבר החשוב ביותר שהוא בראש ובראשונה עניין של בחירה, והאדם הוא השולט בחלוקת הזמן שלו ויכול לבחור בפעילויות שגורמות לו ליותר הנאה ומשמעות, וכך להיות מאושר יותר כבר בהווה.
* הכותבת היא מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, בחוג לפסיכולוגיה, בחוג לתקשורת ובחוג למשאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גורדון לחינוך, בעלת דוקטורט בתחום קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מומחית בתורת המשחקים ומרצה בבית ספר לרפואה בטכניון בתחומי הפסיכולוגיה
