במשך שנים רבות הגדירה הפסיכולוגיה את האבנורמלי, הפתולוגי, החולה והכואב, ושמה דגש על בניית קריטריונים נוקשים בגיבוש ספרי האבחון שיאפשרו לתייג הפרעות ומחלות נפש. הספר "Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders" שיצא לאור לראשונה בשנת 1952, אחרי הטראומות האיומות של מלחמת העולם השנייה, ביסס ארבעה קריטריונים להגדרת האבנורמליות שהגדירו על קו הקצף חריגה מנורמות סטטיסטיות וחברתיות, התנהגות לא מסתגלת ותחושת מצוקה וסבל. הפסיכולוגיה החיובית מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 בחרה להתמקד בנורמלי ופחות בזיהוי הפתולוגיות. הפסיכולוגיה החיובית בהגדרתה הכללית בודקת את התפקוד האנושי האופטימלי, מנסה להבין את ההשלכות של זיהוי החוזקות אצל הפרט ומוצאת את הקשרים בין ההיבטים הנורמליים לתפישת האושר בחיים.
לפי עיקריה של גישה זו, יש שישה קריטריונים שמגדירים את היותו של אדם נורמלי יותר על קו הרצף, ואם נעצים את ההיבטים הללו נוכל לחוש רווחה משמעותית בחיינו.
1. בוחן מציאות תקין. אדם צריך ללמוד במהלך חייו מי הוא, מהם יתרונותיו וחסרונותיו, ולדעת לתעל את היתרונות למקום מגשים ומצמיח ולצמצם את החסרונות למינימום. בהקשר זה יש שני מצבים פתולוגיים. הראשון היא הערכת חסר – אנשים שיש פער שלילי בין יכולותיהם לערך העצמי שלהם, והם מפחיתים מערכם ואינם קוראים את המציאות נכון. השני הוא הערכת יתר – אנשים בעלי כישורים מוגבלים שבונים הערכת יתר שאינה מותאמת למציאות. אנשים בעלי בוחן מציאות תקין יודעים לקום בכל בוקר ולנסות להעצים את החוזקות שלהם ולהימנע מכניסה למקומות הרסניים שמעצימים את חולשותיהם. הם יוצרים קשר רגשי טוב יותר, כאשר ידיעת העצמי וזיהוי האחר מאפשרות להם להימנע מקונפליקטים ומניסיונות לשנות אנשים, וזאת מתוך ידיעה ששינוי הציפיות ייצור פחות אכזבות ויעצים את הקשרים הבין אישיים.
2. יכולת שליטה על התנהגות. אנשים נורמליים יותר על קו הרצף מרשים לעצמם לאבד שליטה מדי פעם כי הם יודעים להחזיר לעצמם את השליטה. גם בהקשר זה יש שני מצבים פתולוגיים. הראשון הוא איבוד שליטה באופן תדיר, והשני הוא אובססיה לשליטה שגורמת לפחד (לא מודע) לאבד שליטה מחשש שלא ניתן יהיה להחזיר אותה. ככל שאדם יידע לשחרר ולזרום עם חייו תוך הבנה שהחיים עמוסים במרכיבי אי ודאות שלעתים עשויים לשמוט את הקרקע מתחת לרגליים, וינהל את אי הוודאות בצורה רגועה תוך אחיזה במושכות אך גם תוך הבנה שלא הכל נמצא בשליטתנו, כך ישתפרו רווחת חייו ותחושת השליטה שלו.
3. מודעות אמתית לרצונות ולרגשות. אדם צריך לברר עם עצמו במהלך חייו מה הוא רוצה ואיך הוא מרגיש, לבסס את ההפרדה בין רצונותיו לרצונות של הסביבה, ולדעת לבטא את הרצונות הללו. ככל שאדם יזהה, יהיה מודע ויבטא רצונות ורגשות, הוא יהיה שלם יותר עם עצמו ויגשים את חלומותיו, ולא רק את החלומות ואת הרצונות של אנשים אחרים.
רוצים להישאר מעודכנים?
4. פרודוקטיביות – יצרנות. אנשים פרודוקטיביים ואופטימיים שמתמודדים גם עם החצי כוס הריקה, יודעים להתמקד בעיקר ולא בטפל, בונים סדרי עדיפויות ברורים ועסוקים בתיעול הרגשות לעשייה חיובית, הם אנשים בריאים יותר בנפשם וסובלים פחות ממכאובים פיזיים ונפשיים. בקצה השני של הרצף נמצאים האנשים הפסימיים והמיואשים שאינם יודעים לנהל את הזמן ועוסקים בטפל. אלו סובלים תמיד ממכאובים ומחסך בשינה, אינם יודעים לקבל החלטות, מרגישים חרטה ואשמה אחרי כל קבלת החלטה, ובעיקר מרגישים תמיד תחושת קורבנות.
5. מקובלות חברתית וערך עצמי. אנשים נורמלים יותר על קו הרצף חשים טוב במערכות יחסים בין אישיות, שוחים בתוך החברה, וקל להם להיות חופשיים ונינוחים ולהציג אמירות ייחודיות מבלי לחשוש למעמדם ולתחושת הכבוד כלפיהם. אנשים נינוחים יוצרים סביבם שותפות חברתית שמחזקת את הערך העצמי ואת הבריאות הנפשית שלהם. האנשים הקרובים לקצה השני הם בודדים, בעלי חרדות חברתיות (עד כדי פיתוח פוביה חברתית), אינם בטוחים בעצמם ונוטים לקונפורמיסטיות מוגזמת.
6. יכולת ליצירת קשר רגשי אמיתי. היכולת לייצר קשר רגשי של הדדיות, תקשורת טובה, הבנה, חום, קרבה, נתינה וקבלה, אינטימיות ומתן אמון היא אחת מהיכולות החשובות ביותר אשר מבססות את הערך העצמי ואת הבריאות הנפשית של האדם. אנשים חשדניים שעסוקים רק בקבלה או בנתינה ואינם מאפשרים לעצמם להסיר מסיכות והגנות, עלולים לשלם מחיר נפשי עצום ומתקשים לצמוח ולהיות מועצמים.
לסיכום, אם בכל יום נעשה צעד משמעותי לחזק את ששת המימדים הללו, נתמקד בחיובי, נהיה מודעים למגבלות ולחולשות שלנו ונתמודד איתן, הסיכויים שלנו לקדם רווחה נפשית, תחושת ערך עצמי ובריאות נפשית יהיו גבוהים יותר. היחסים בינינו לבין הסובבים אותנו הם היזון חוזר של היחסים שלנו עם עצמנו, והיכולת להיפתח, לפתח אמון, להתקרב, להסיר הגנות ולהיות כנים בעיקר עם עצמנו הם הצעדים הראשונים לצמיחה ולקידום עצמי.
* הכותבת היא מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, בחוג לפסיכולוגיה, בחוג לתקשורת ובחוג למשאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גורדון לחינוך, בעלת דוקטורט בתחום קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מומחית בתורת המשחקים ומרצה בבית ספר לרפואה בטכניון בתחומי הפסיכולוגיה
