באופן כללי ביותר ניתן להגדיר אינטליגנציה רגשית כיכולת לחשיבה המערבת או המביאה בחשבון שיקולים רגשיים. במסורת הדיון הפסיכולוגי מחולק התחום הנפשי לשלושה היבטים – קוגניציה (חשיבה), רגש (תחושות ורגשות) והנעה (מוטיבציה והתנהגות). אינטליגנציה נתפשת כשייכת להיבט הקוגניטיבי וכמציינת יכולת או כושר לחשוב, לנתח, לזכור ולתפוש את העולם, ורגשות שייכים להיבט הרגשי אשר כולל מצבי רוח, תחושות, הערכות וכיוצא באלה. המונח אינטליגנציה רגשית מבקש האחדה או חיבור בין ההיבטים הללו, אך האחדה כזו אינה סתם חיבור פשוט של תחומים שבהם נבחן הקשר בין הרגש למחשבה, שכן כפי שראינו תוך דיון ברציונליות וברגשות, לא תמיד הימצאות במצב רגשי כלשהו הופכת את האדם בהכרח לחכם יותר.
רגשות נוטים להטות חשיבה לכיוונים מסוימים, ובכך לעוות את תפישת המציאות. למשל, אנשים נוטים לחשוב שהמצב הכלכלי משתפר אם שואלים אותם לגבי דעתם בנושא בעת שהם שרויים במצב רוח טוב. לעומת זאת, מצב הכלכלה מורע אם השאלה נופלת על אדם עם מצב רוח שלילי.
תחום נוסף שנחקר בקשר שבין רגשות למחשבות הוא שליטה רגשית, כלומר המידה שבה אדם יכול לווסת את רגשותיו או לשלוט בהם. לעומת זאת, אינטליגנציה רגשית נוגעת יותר לשאלה של כישורים רגשיים ומחשבתיים משופרים או עדיפים, ובמילים אחרות – יכולת חשיבה ורגש טובים יותר.
ההגדרה הרחבה לאינטליגנציה רגשית היא היכולת לתפוס, להעריך ולבטא רגשות באופן מדויק, היכולת לגשת לרגשות ולעורר אותם כאשר הם מסייעים לתהליכי חשיבה, היכולת להבין רגשות וידע רגשי, והיכולת לווסת רגשות במטרה לקדם צמיחה רגשית ואינטלקטואלית. לפי הגדרה זו, רגשות הופכים חשיבה לאינטליגנטית יותר, ואדם חושב על רגשות באופן אינטליגנטי יותר. כלומר, זו היכולת להכיר ולהבין את תחושותינו ואת תחושותיהם של אחרים ולכוון את מחשבותינו על ידי רגשות אלה.
בלב הרעיון העומד מאחורי הנחת הקיום של אינטליגנציה רגשית יש הנחה נוספת ולפיה בניגוד לתפישה הרואה ברגשות תהליך מפריע שבו רגש משתלט על חשיבה ובולם אותה מלזרום במהלכה התקין, רגשות הם מצב שמסמן סדרי עדיפות למיקודן של תשומת הלב והחשיבה. כלומר רגשות הן תגובות המובנות סביב דפוסי הערכה סדורים של המציאות, ובכך הם בעלי מסר משמעותי על המתרחש בסביבה. לכן היכולת להסתכל ברגש טומנת בחובה את היכולת להבין את המתרחש בסביבה. אדם שכועס חש שהמצב שבו הוא נתון איננו צודק, והיכולת שלי לקלוט את הכעס שלו והבנתי את היסודות העומדים בבסיס הכעס הם מרכיבים חשובים שעשויים לסמן יכולות שונות של אנשים להתייחס לרגשות. עניין נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שכאשר מדברים על אינטליגנציה לא מדברים על תכונת אופי, ולכן גם אינטליגנציה רגשית איננה בגדר מאפיין אישיותי אלא כושר שאפשר לשפר את מיומנויותיו.
אינטליגנציה רגשית רבה מאופיינת בהתפתחות מהירה במעבר מפונקציות המתארות תהליכים פסיכולוגיים ברמות שונות – מהפשוט והבסיסי למורכב יותר ולאינטגרטיבי יותר. בבסיס ההתפתחות ניתן למצוא יכולות בסיסיות כמו תפישה וביטוי של רגשות. לעומת זאת, ברמה העליונה שמייצגת תהליכים מורכבים יותר ניתן למצוא ויסות רפלקטיבי ומודע של הרגש. בכל רמה יש ארבע יכולות מייצגות, ואנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה יותר, צפוי שיתקדמו מהר יותר בשלבים אלה ויהיו בעלי יותר מהיכולות הללו.
רוצים להישאר מעודכנים?
כדי לעמוד על הרעיון מאחורי מבנה זה נדון בהיבטים המרכזיים בסדר ההתפתחות:
1. תפישה, הערכה וביטוי רגשות. היבט זה מתייחס לדיוק שבו אדם מסוגל לזהות רגשות ותוכן רגשי. תינוקות וילדים לומדים לזהות רגשות שלהם ושל אחרים ולהבחין ביניהם. עם ההתפתחות, הזיהוי של תחושות ותגובות הגוף המאפיינות רגשות של העצמי ותגובות של אחרים המבטאות את רגשותיהם הופך למדויק יותר. האדם הבוגר מסוגל לנטר בקפידה תחושות פנימיות. זהו תהליך התפתחות שבו תוך למידה הן מהעצמי והן מתגובות בסביבה, וכן תוך ניסוי וטעייה, הופך האדם למומחה בזיהוי רגשות. בה במידה, האדם מבטא רגשות באופן מדויק יותר ויודע לבטא צרכים ספציפיים הקשורים ברגשות ספציפיים. יכולת זו באה לידי ביטוי גם ביכולת לאבחן מתי אחרים מזייפים רגשות.
2. קידום חשיבה באמצעות רגש. היבט זה נוגע להשפעתן של הרגשות על האינטליגנציה, ומתייחס למצבים רגשיים שמסייעים לתהליכי עיבוד אינטלקטואליים. רגש משמש מנגנון אזהרה או איתות כבר מהלידה. התינוק בוכה כאשר הוא זקוק למשהו, ומחייך או צוחק במענה לדברים מהנים. לכן מההתחלה מאותתים הרגשות על שינויים משמעותיים באדם ובסביבה. עם ההתבגרות מעצבים הרגשות את החשיבה ומשפרים אותה באמצעות כיוון הקשב של האדם לשינויים משמעותיים. הרגש מכונן ומכוון את החשיבה לכיוונים שעשויים להועיל לעניין חשוב, והאדם יכול לצפות כיצד מהלך חדש או מצב חדש יגרמו לו להרגיש, כשהצפייה לרגשות כאלה יכולה לסייע לאדם בעצם קבלת ההחלטה אם ללכת על התוכנית שעליה הוא חשב או לא. כלומר, ניתן לדבר כאן על התיאטרון הרגשי של הנפש, ובמונחים טכניים – זירת עיבוד שבה ניתן ליצר רגשות, לחוש, לשנות ולבחון לשם הבנת המצב באופן הטוב יותר. זהו מעין סימולטור רגשי של המציאות – ככל שהסימולטור הוא מדויק יותר, כך הוא כלי יעיל יותר בקבלת החלטות ובבחירת אלטרנטיבות. יש בכך יתרון עצום במצבי אי ודאות המאפיינים את חייו של אדם בתוך עולם חברתי.
3. הבנה וניתוח של רגשות; יישום של ידע רגשי. מיד לאחר שהילד מסוגל לזהות רגשות הוא מתחיל לתייג אותם ולגלות יחסים וקשרים בין תוויות אלה. הילד מגלה דמיון והבדל בין חיבה לאהבה, בין כעס לתסכול וכן הלאה. הילד לומד גם מהי המשמעות של כל רגש מבחינת יחסים. הורים מלמדים ילדים לגבי קשרים בין רגשות למצבים. האדם המתבגר מתחיל גם להכיר בקיום של רגשות מורכבים ומנוגדים זה לזה אשר שכיחים במצב מסוים. למשל, שניתן לחוש הן שנאה והן אהבה כלפי אותו אדם. יש יסוד סביר להניח כי בשלב זה של התפתחות יש הכרה של צירופי רגשות. למשל אימה נתפשת לעתים כצירוף של פחד והפתעה, ותקווה נתפשת כצירוף של אמונה ואופטימיות. רגשות נוטים להתרחש בשרשרת בעלת דפוס מסוים, כך שכעס עשוי להתעצם עד לכדי זעם, ולאחר מכן להפוך לסיפוק או לאשם כתלות בנסיבות.
4. ויסות רפלקסיבי של רגשות במטרה לקדם צמיחה אינטלקטואלית. זהו הענף הגבוה ביותר אשר מתייחס לוויסות מודע של רגשות במטרה לקדם צמיחה רגשית ואינטלקטואלית. באופן כללי, בלי קשר לעד כמה חוויית רגש מסוים היא נעימה או בלתי נעימה, על האדם לקבל את רגשותיו משאלה מתרחשים. רק כאשר אדם קשוב לרגשותיו הוא יכול ללמוד משהו על אודותיהם. כחלק מהחינוך לומדים ילדים אלו רגשות לא רצוי להביע בפומבי. ההורים מלמדים את ילדיהם עקרונות בסיסיים של שליטה ברגשות, למשל – כאשר אתה כועס, ספור עד 10. כתוצאה מכך לומד הילד להתחבר אל הרגש ולהתנתק ממנו כתלות בהתאמתו לנסיבות. למשל, זעם על אי צדק עשוי להיות יעיל ביותר לחשיבה על המצב, אך אדם מבוגר יודע כי לא כך המצב בשיא הרגש. במצב כזה יש לתת לדברים להירגע ורק אז לדון בהם. בשלב מאוחר יותר, התפישה של המצב שתוצאתה היא הרגש יכולה לסייע לתהליך החשיבה ולהתמודדות עם המצב תוך כדי הקניית חומר לשכנוע אחרים, או אפילו תפעול רגשי שלהם לשם גיוסם למערכה נגד המצב. חוויית הוויסות כוללת את השאלה אם האדם מנסה לשפר מצב רוח שלילי, להגביר מצב רוח חיובי או להשאיר את מצב הרוח בעינו. חוויות אלה נראות קשורות בתופעות חשובות כמו היכולת להתייחס לרגשות ללא הפרזה או צמצום בחשיבותם.
* הכותבת היא מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, בחוג לפסיכולוגיה, בחוג לתקשורת ובחוג למשאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גורדון לחינוך, בעלת דוקטורט בתחום קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מומחית בתורת המשחקים ומרצה בבית ספר לרפואה בטכניון בתחומי הפסיכולוגיה
