וריאנט האומיקרון של נגיף הקורונה אמנם דועך, אך במצבי קיצון בקרב מתבגרים במערכת החינוך בחיפה נרשמת עלייה. כך אומרת פסיכולוגית מחוז חיפה במשרד החינוך ד"ר דניאלה פלד בראיון ל"כלבו – חיפה והצפון". לדבריה, נרשמה עלייה במחשבות אובדניות, חרדה ודיכאון. במקביל, לדברי פלד, גם צוותי החינוך חוו מצבים קשים מאז תחילת הקורונה וגם להם דרוש טיפול כדי שיכילו את מצוקות התלמידים.
פלד: "גם בזמנים רגילים מתבגרים הם בקבוצת סיכון גדולה יותר לפתח מצבי חרדה, דיכאון ואפילו אובדנות. בדרך כלל הם עסוקים באתגר של מציאת זהות והפרידה מההורים, ופתאום השנתיים האחרונות 'כלאו' אותם בתוך ביתם. המצב הזה גרם למצבי כעס, לתחושת החמצה ופספוס של הרבה דברים. מורים אומרים לנו שהתלמידים אמנם חזרו לבית הספר, אבל הם לא יודעים איך ליצור קשרים חברתיים. הם מתנסים עכשיו בהרבה התמודדויות, שבאופן טבעי אתה עושה אותם ביום-יום בקבוצת השווים. ילדים בכלל ומתבגרים בפרט בודקים את הגבולות בבתי הספר. זה דווקא המקום שיש בו את השגרה ונותן את הבגרות הנפשית והביטחון".
האם ניתן לתלות את "האשם" במחשבות אובדניות בקושי ההתמודדות עם הקורונה?
"מחשבות אובדניות קיימות באופן כללי אצל מתבגרים. אנחנו רואים את זה גם ברמה המחוזית, גם בשיחות עם פסיכיאטרים וגם על סמך מחקרים שמראים שיש עלייה בהתנהגויות קצה, שהן התנהגויות בסיכון, כמו פגיעה עצמית והפרעות אכילה. כל הנושאים הללו יוצאים במצבי מצוקה. יכול להיות שהם היו שם גם לפני כן, אבל כרגע הם קיבלו איזושהי דחיפה. כשהחלה הקורונה התחלנו עם פחד ממשי. עם הזמן הפחד הפך לחרדה שהתבטאה בכעס, ברגזנות, באי שקט, בתחושות של הצפה רגשית ועייפות. ההתמודדות עם החרדות יכולה להתבטא כלפי חוץ באלימות ויכולה להתבטא גם כלפי פנים בהרגשה שאין מי שיכול לתת לך מענה.
"גם המצב בבתים היה בתקופה הזו מאוד לא פשוט. מתבגרים בכיתות ה'-ו', שפתאום מוצאים את את עצמם הרבה שעות בבית שהפך לסיר לחץ, מבטאים מחשבות קיצוניות, שהן בעצם קריאת מצוקה. הרבה פעמים תלונות הן בעצם משאלות, בקשה לעזרה".
רוצים להישאר מעודכנים?
לדברי פלד, אצל המתבגרים יש הבדל רב בין הרצוי למצוי. "יש פער בין איך שאתה מצטלם לאינסטגרם ולפייסבוק ולכל אמצעי המדיה מהסוג הזה לבין מה שקורה כשאתה מגיע לבית הספר ופוגשים אותך פיזית. נראות הוא נושא מאוד מרכזי אצל כולנו, ועל אחת כמה וכמה אצל מתבגרים. יש תלמידים שלא ראו אותם במשך תקופה ארוכה, ופתאום הם השתנו. זה יכול להיות צמיחת זיפים אצל הבנים וצמיחת חזה אצל הבנות, וכל מיני דברים שלא היו קודם וגם זה משפיע על הלחץ. בשגרה הדברים הללו נעשים בהדרגה. פתאום הכל מגיע בבת אחת, כשאתה כמתבגר עסוק במיצוב החברתי שלך. כל המצבים הללו יכולים להוביל למצבי סיכון והם מאתגרים היום את המערכת".
ומה הפתרון של המערכת לתלמידים ולאנשי הצוות?
"המענה נע על הציר המערכתי עד הפרטני. יש מקרים המצריכים ליווי פסיכולוגי או ליווי טיפולי אחר. יחד עם זאת, לאנשי החינוך יש תפקיד מרכזי כאן – להכיל, להקשיב ליצור לתלמידים מקום בטוח להתמודד עם הקשיים. כשמדברים על מענה, צריך לדבר גם על אנשי החינוך, גם הם צריכים מענים. הם בעצמם חוו בתקופה הזו מצבים לא פשוטים וגם הם חזרו למערכת. חלקם גם הורים המתמודדים עם מחלות, בידודים, חששות וחרדות, ועכשיו הם פוגשים את הילדים וזה מצב מאוד קשה. אף אחד מהם לא היה בעצם בחופש, ויכול היה להתנתק. המענה שלנו ניתן גם לאנשי צוות באמצעות היועצות והפסיכולוגים בבתי הספר. אנחנו תגברנו מאוד את קבוצות התמיכה והסדנאות לאורך זמן, כדי לתת גם לצוות את ההזדמנות לדבר ולספר על הקשיים שלהם, כדי שיוכלו להכיל את התלמידים".
