נוסטלגיה לסופ"ש | מוטי לב זהב והוופל הבלגי

באחד מימי שישי האחרונים הלכתי למופע רוקולנוע בסינמטק, בהמשך ביליתי בפאב מדרובה שהוקם על חורבות פונדק הדב, ובדרך למכונית עברתי ליד העסק לממכר וופל בלגי, זה שפועל כבר 30 ומשהו שנה במרכז הכרמל, ונזכרתי בסיפור העצוב של מוטי לב זהב.

הסיפור שלנו מתחיל בתחילת שנות ה-90. כמו רבים במהלך חיי, גם את מוטי לוי הכרתי ממש במקרה. מה כבר הסיכוי ששני אנשים – אחד עיתונאי חיפאי, שני מוסכניק ירושלמי – יכירו ויהפכו לחברים? אבל זה קרה. לפני 35 שנה הייתי בדרך לחופשה בסיני. ירדתי בירידות לים המלח, כשלפתע הפיאסטה הישנה שלי שבקה חיים. הזמנתי גרר. שאלו אותי לאן אני רוצה לגרור. האפשרויות הכי קרובות היו ירושלים ויריחו. התקשרתי לחברי ציון חזן שגר ליד ירושלים כדי לשאול על מוסך אמין באזור, והוא המליץ לי על מוטי לוי, סיפר שהוא אדם טוב שאוהב לעזור והדגיש שבכל אזור חיוג 02 מכירים אותו בתור מוטי לב זהב. הגעתי למוסך, ובחור עם שיער ארוך אסוף בקוקו הביט בגרוטאה ואמר שיידרשו לפחות ארבעה ימים להשמיש אותה.

"ארבעה ימים?!", נדהמתי, "אני בדרך לסיני, בחייאת יא מוטי, תציל לי את החופשה". הבחור עם הקוקו הלביש שלושה עובדים על האוטו שעבדו בטירוף, ולמחרת כבר הייתי מעולף בחושה בסיני, כשהפיאסטה, שדהרה כל הדרך כמו מרצדס, נחה בחניה בכניסה לקאמפ. כך החלה החברות שלי עם מוטי לב זהב.

עברו 35 שנה, למוטי כבר אין שיער ארוך, אבל נשארנו חברים טובים. רק הקטע עם הוופל הבלגי עדיין עושה לי רע.

מוטי לב זהב

כשהכרנו, מוטי ואני היינו בסיטואציות הפוכות. אני הייתי חיפאי מלידה, נשוי לאשה שרצתה לעבור לירושלים בגלל לימודיה. הוא היה ירושלמי מלידה, נשוי לאשה חיפאית שהגיעה לירושלים לצורכי לימודים, שהסתיימו בינתיים, ורצתה לחזור למשפחתה בחיפה. הצעתי לו שבמקום שאני אעבור לירושלים והוא לחיפה, שפשוט נחליף נשים. היינו נפגשים בירושלים כשבאתי לבקר את אשתי שגרה במעונות הסטודנטים בגבעת רם, ובחיפה כשהוא היה בא עם אשתו לביקור משפחתי בכרמל.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

מוטי לב זהב תמיד סיפר שהוא אוטוטו עובר לחיפה, הוא רק צריך למצוא איזה עסק לפתוח פה – ואז הוא יעבור. "אני מחפש עסק בתחום המזון, בילויים, יין, משהו כזה", הוא אמר, "נמאס לי מהמוסך". מוטי עבד במוסך של אבא שלו כל חייו, וחלם לעשות משהו אחר. יום אחד הוא התקשר אלי, כולו צוהל: "מצאתי מקום מושלם ויש לי רעיון לעסק. אני מתכונן לקחת חנות קטנה במרכז הכרמל, ליד בנק דיסקונט, לפתוח שם עסק לוואפל בלגי. תודה שזה רעיון גאוני".

מיד ציננתי את התלהבותו: "האמת, זה רעיון ממש מטומטם. מי בכלל יודע מה זה וופל בלגי? נראה לך שבחיפה יהיה ביקוש לוופל בלגי?".

הוא לא השתכנע: "זה יהיה פגז. אין בחיפה אף עסק של וופל בלגי. בבוקר הנשים היקיות המבוגרות ישבו שם, בצהריים ילדים בדרך מבית הספר, בערב זה יהיה מקום לצעירים, ובלילה כל הבליינים עם המאנץ' הלילי".

"תקשיב אחי" אמרתי לו, "אני מכיר את חיפה, מכיר את החיים כאן, חיפה זה לא דיזינגוף. אתה לא יכול לפתוח מקום של וופל במרכז הכרמל, חבל עליך".

וופל בלגי (צילום: freepik)

מוטי לב זהב ניסה בכל זאת לקדם את הרעיון והזמין תוכניות עסקיות שניתחו את השוק והגיעו למסקנה שיש לזה פוטנציאל ענק. וכשהוא המשיך לפנטז על החלפת טיפולי 10,000 וכיוון פרונט בהכנת וואפל בלגי, החלטתי להיות בוטה וישיר. "תקשיב לי טוב מוטי", אמרתי לו, "אתה יודע להחליף פלגים ופלטינות, אז תמשיך להחליף פלגים ופלטינות. תתעלם מכל השרלטנים שקוראים לעצמם מומחים לתוכניות עסקיות. חיפה מודה לך על הכוונות הטובות, אבל היא לא צריכה שום וופל בלגי במרכז הכרמל".

הרגשתי שביאסתי את מוטי, אבל הייתי בטוח שאני צודק. הוא ירד מהרעיון ואמר שהוא אוטוטו עובר לחיפה כשהוא ימצא רעיון אחר לעסק. זמן קצר לאחר מכן הוסר השלט "להשכרה" מהמקום שמוטי רצה לשכור. צחוק הגורל, מכל הדברים שבעולם פתחו שם עסק לוופל בלגי. "תהיה רגוע", אמרתי למוטי שרצה לאכול אותי חי, "תוך שלושה חודשים הם פושטים רגל".

מאז העסק פועל. אמנם הוא החליף כמה ידיים, אבל פועל טוב. בכל פעם שמוטי ואני נפגשנו לשתות בפונדק הדב, בזווית העין הוא ראה מהמרפסת של הדב את העסק "שלו" מלא. הדבר היחיד שיכולתי להציע לו זה להתחלף במקומות. "זה מזל של מתחילים, טרנד חולף", ניסיתי לעודד את מוטי לב זהב, שהמשיך להחליף פלגים פלטינות במוסך בירושלים במקום להכין וופל בלגי בחיפה כמו שהוא רצה.

השנים חלפו. משפחתה של רונית, אשתו של מוטי, גרה בדרך הים וברחוב מחניים. בכל ביקור משפחתי, בכל הליכה מהגיסים להורים, מוטי נאלץ לעבור ליד העסק של הוופל, לראות שהמקום תמיד מלא ולקלל את הרגע שהוא החליט להקשיב לחבר המטומטם שלו.

מוטי אוהב מאוד יין. הוא עשה קורסים וסדנאות, והפך למומחה ליין. יום אחד ישבנו אצל אנדריי סווידאן, פרקנו בקבוק או שניים ויצאנו מתנדנדים לכיוון מרכז הכרמל. מוטי הביט בעסק של הוופל, שהיה כמובן מלא, נתן בי מבט כואב ואמר : "ליאור, אתה חבר טוב, עזרת לי לא פעם, אבל אין לך מושג כמה רדיאטורים החלפתי, כמה קרבורטורים תיקנתי, מכמה שמן התלכלכתי בחיי, וכל מה שרציתי זה בסך הכל להכין וופל בלגי".

בכל מקרה, מוטי אוטוטו עובר לחיפה. כבר 35 שנה הוא אוטוטו עובר לחיפה. בינתיים הוא עדיין המוסכניק הכי טוב בירושלים. ואם תגידו לו את צמד המילים "וופל בלגי" הוא יפרוץ בבכי. לפחות הוא נשאר לב זהב.

מוטי לב זהב