מחקר חדש שנערך במרכז הרפואי כרמל בדק כיצד התופעה של פחד מליצנים משפיעה על ילדים שנחשפים לליצנים רפואיים בבתי חולים. צוות רפואי מיוחד בראשותם שלפרופ' גיורא פילר וד"ר נועם מאירי, החוקר את תחום הליצנות הרפואית במחלקת הילדים בכרמל, בדק 1,160 ילדים שביקרו במיון ילדים ובמחלקה, וילדים שחוו פחד מליצנים עברו הערכה דמוגרפית וענו על שאלונים ייעודיים במטרה לאפיין את התופעה.
לפי תוצאות המחקר, התופעה של פחד מליצנים רפואיים נצפתה ב-1.2 אחוז מכלל הילדים בגיל ממוצע של 3.5, 87.7 אחוז מהם בנות. התגובות האופייניות ביותר לפחד היו בכי וניסיון להימנע ממגע ומקשר עין עם הליצן. מדיווחים שהגיעו מיותר מ-20 מדינות בארצות הברית נמצא כי ליצנים מטילים פחד על האוכלוסייה הכללית, והבית הלבן אף הודיע כי יתייחס ברצינות לתופעה זו.
פרופ' פילר וד"ר מאירי מסבירים את הנתונים העולים מהמחקר בישראל לעומת הנתונים בארצות הברית בכך שייתכן שהתופעה של הפחד פחות שכיחה בבתי חולים בשל העובדה שליצני בתי החולים משתמשים בפחות איפור ובכך נראים אנושיים יותר ומתחברים ביתר קלות לילדים, וגם בשל העובדה שהליצנים עוברים הכשרה מיוחדת בגישה לילדים אשר מראים סימני פחד מליצנים. לדבריו של ד"ר מאירי, אין הסבר ברור מדוע במסגרת המחקר חוו בנות יותר פחד מליצנים מאשר בנים, אך ייתכן כי הדבר קשור לכך שבנות מביעות רגש בצורה פתוחה יותר מאשר בנים.
עמיחי אנקרי, ליצן רפואי בבית החולים כרמל המוכר בכינוי טרז'ולי, אשר השתתף בכמה מחקרים בתחום הליצנות הרפואית: "אחרי כמעט עשר שנים כליצן רפואי בכרמל ואחרי מאות ואלפי ילדים שפגשתי, מעט מאוד מהילדים מפחדים מליצנים. יש אמנם כאלה שחוששים מעט במפגש הראשוני עם הליצן, אבל למדנו לזהות אותם ולנטרל את הפחד. שילוב של תקשורת עם הורי הילד, הכרת הילד כי ההורים הם בעד הליצן, וההסכמה וההכרה של ההורים מקלים על הפחד. גם שילוב של מוזיקה וטיפול מרחוק בתחילת המפגש עוזרים בהפגת הפחד. עם קצת חיוך, בדיחה וצחוק מתגלגל כמעט כל ילד מתחבר לליצן, והדבר משפיע מיידית על ירידת מפלס הפחד שלו מכאב ומבדיקת הרופא".
