מתוך פריפדיה: ההרכב הקלאסי הוא כינוי של הרכב כדורסל במשחק 3X3. ההרכב פעל באחוזה בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, ושיחק מדי שישי בצהרים במגרש התחתון של בית הספר עירוני ה'. חברי ההרכב הקלאסי היו האחים ליאור פרי (המכונה dude) ושי פרי (המכונה dude) וחברם הטוב המשורר דוד אבישי (המכונה dude). ההרכב הקלאסי נחשב לאחד מהרכבי כדורסל ה-3X3 החלשים ביותר ברכס הכרמל, ויש המדקדקין וטוענים שבכל העיר לא היה הרכב כה ירוד. ההרכב פורק מטעמים אידיאולוגיים בשנת 2003 כאשר ראש ההרכב ליאור dude פרי עזב את חיפה.
ועכשיו לסיפור. פעם, לפני עידן הפלייסטיישן, אנשים באמת היו משחקים כדורגל וכדורסל. בכל המגרשים בחיפה היו מפגשים קבועים במקומות קבועים ובשעות קבועות. גם החבר'ה היו קבועים. בתחילת שנות ה-30 לחיי ועדיין קצת בכושר, הייתי משחק באמצע השבוע כדורגל בבית הלוחם עם הקולגות/המתחרים מעיתון "כלבו" (הייתי אז ב"קול חיפה" וזה היה כמעט חילול השם לשחק כדורגל עם האויב המר), בשבתות בגן דניאל עם החבורה של אור שחף, וימי שישי היו מוקדשים לכדורסל בכרמל הצרפתי, עם העיתונאי מורדי אלון (שהיה הרבה יותר טוב בתחקירים מאשר בצעד וחצי).
זה היה בשנות ה-90, ולאחריהן הגיעו שנות ה-2000, ושנים של אלכוהול, גראס ואכילת בשר אובססיבית החלו לתת סימנים ראשונים של בלאי בגוף שלי. בערך בתקופה הזו הצטרפתי לחבורת איתי רוזנברג, המנהל של מרתף 10, שארגן סביבו קבוצה של חברים, והיינו משחקים בכל יום שישי במגרש התחתון של עירוני ה'.
וכמו שכבר ציינתי, מבין כל החבורות ששיחקו אז בעיר, החבורה שלנו היתה הגרועה ביותר. כולנו היינו אנשים כבדים ותשושים, אמנם אוהבים כדורסל אבל בעיקר לצפות בו מיציע ג' או מיציע ו' ברוממה. נראה היה שאיתי ריכז את כל חסרי הכישרון בכרמל. שיחקנו 3 על 3 כי לא היה לנו כושר לשחק על מגרש שלם, ובין משחק משחק הקפדנו על הפסקת סיגריה.
בכל משחק החלפנו הרכבים, כך שיצא שכולם שיחקו עם כולם, אבל היה ההרכב הקלאסי. למה קלאסי? אני לא יודע, אבל כך קראנו לעצמנו, וזה נדבק. הכינוי dude היה כמובן בהשראת הסרט "ביג ליבובסקי" שיצא לאקרנים (כך קראו לזה אז) בשנת 1998. להרכב הקלאסי היו שתי בעיות. האחת היא שקראנו האחד לשני ולשלישי dude, וזה לא כל כך עבד, והשנייה היא שהיינו ממש חלשים.
באותם הימים שתיתי על בסיס יומי, עישנתי רק כשהייתי חייב (שזה כל הזמן), ובאופן כללי הייתי בכושר ירוד. אחי שי היה גבוה וספורטיבי, עם כושר גופני מעולה שהתאמן בריצות ארוכות, אבל היה חסר קואורדינציה של כדורסלן. דוד היה משורר מהפכן וחוקר ספרות דור הביט, שבדיוק עשה דוקטורט על דמותו של הלוזר בספרות האמריקאית ולא היתה לו שום זיקה לכדורסל בפרט ולספורט בכלל.
ההרכב הקלאסי הרבה להפסיד. לצפות בו מנצח היה שקול לסיכוי לראות את פאריס הילטון עם בגדים. נלחמנו, התאמצנו והשתדלנו – אבל כמעט תמיד הפסדנו. פעם שלוש בנות משבט צופית הציעו לשחק מולנו. חשבנו שסוף סוף נחגוג ניצחון, אבל הילדות קרעו אותנו. בדיעבד התברר לנו ששלושתן היו שחקניות במכבי חיפה, ושתיים מהן גם היו חברות בנבחרת הקדטיות. ועדיין אהבנו להתייצב בכל יום שישי, להזיע ולפגוש חברים.
לסיפורנו יש הפי אנדינג. מתישהו היינו חסרים שחקנים כי חלק מהחבר'ה הקבועים התחילו להתעייף, לאבד עניין או יותר גרוע – להתחתן ולהוליד ילדים. אז כל אחד ניסה לצרף עוד חברים. הצעתי לחברי שאול מרכוס להצטרף אלינו. שירתנו ביחד בסדיר, עשינו ביחד מילואים, והכי חשוב – הוא היה רווק. שאול, איש הייטק, לא גילה שום עניין בכדורסל אבל לא היה לו משהו אחר לעשות בשישי אחר הצהריים אז הוא בא. על המגרש הוא הוכיח אדיבות, נימוס, עדינות ותרבותיות – תכונות נהדרות אבל שאין בהן כדי לתרום במאום למשחק הכדורסל.
יום אחד, בסוף סשן המשחקים, שאל אותי דוד: "תגיד, החבר שלך שאול, הוא פנוי?". עניתי למשורר: "dude, וואלה? סוף סוף אתה יוצא מהארון. תמיד חשדתי בך. שאול אמנם פנוי, אבל הוא סטרייט, לא נראה לי שהוא יתאים לך". ה-dude השיב לי: "אידיוט. לא שאלתי בשבילי. לאשתי יש חברה מקסימה בשם טלי. שאול נראה לי אחלה, אולי נקשר ביניהם?".
נתתי לשאול פתק עם המספר של טלי. אז עוד לא היה טינדר, לאב מי וקופידון. בחורים הכירו בחורות דרך קבלת מספר טלפון. שבוע לאחר מכן, במגרש, שאול ניגש אלי ואל ה-dude להודות לנו על כך שסייענו לו להכיר את טלי. "יצא לך לפגוש אותה?", שאלנו. "לפגוש?", הוא תהה, "רציתי להזמין אותכם לחתונה שלנו. הכל בזכותכם". חודש לאחר מכן שאול הפסיק להגיע למשחקים בשישי כי אשתו טלי רצתה שהוא יישאר איתה בבית להכין מרק גזר.
בשנת 2003 עזבתי את חיפה, ההרכב הקלאסי התפרק. במשחקנו האחרון הפסדנו לאחר מותחן לשלוש חניכות של בני עקיבא. לא שיחקתי כדורגל או כדורסל כבר 20 שנה לפחות. שאול וטלי נשואים בעושר ואושר עד היום. יש להם שלושה ילדים, הם גרים בזיכרון יעקב, וכל הטוב הזה בזכות ההרכב הקלאסי. דוד ואני, שני השדכנים, התגרשנו מזמן. אני אפילו הספקתי להתחתן ולהתגרש שוב.





עופר
ומה עם אולסי פרי?
אבא חושי
מקסים. בשבוע הבא: ליאור פרי מספר עם מי שיחק תופסת בגנון. אכן נוסטלגיה חיפאית במיטבה.