בשנות ה-80 וה-90 הרביתי לרבוץ במתחם בית רוטשילד, שכלל את מדרגות האודיטוריום, את הרחבה הגדולה, את המדשאה ואת בית הקפה כושל שהחליף בעלים בתדירות גבוהה. בבית רוטשילד ישבו כל מי שלא היו המי ומי של חיפה – תימהוניים, הזויים, קשקשנים וסתם מוזרים – ומעל כולם בלט סם הימאי, שקראנו לו גם סם הקירח.
סם בלט בנוף בעיקר כי הוא היה הרבה יותר מבוגר מכולם. רוב רובצי בית רוטשילד היו נערים צעירים עם חלום להיות משוררים או מוזיקאים, מיעוטם היו אנשים בוגרים עם פחות חלומות ויותר אכזבות, והיה סם מבוגר מכולם בדור שלם. סם היה בחור חביב, מנומס, נעים הליכות ותרבותי. אבל היו לו שתי בעיות – הוא היה לוזר וקשקשן שפשוט לא הפסיק לדבר.
שמו האמיתי היה שמואל גרינפס. פעם הוא היה ימאי, ולדבריו הרוויח כסף טוב וחסך לא מעט. ממה ששמעתי עליו, הוא ידע לדבר יפנית שוטפת, היו לו כמה שנים מוצלחות, אבל מתישהו משהו לא הסתדר. הוא מצא את עצמו על היבשה, בלי עבודה, בלי כסף, בלי בית ובלי משפחה. בית רוטשילד הפך להיות הבית שלו. האגדה מספרת שלפני המון שנים הוא נתקע בנמל בסינגפור בזמן שביתת ימאים גדולה, ובחודשים הארוכים שלו שם הוא שרף את כל כספו על זונות אסייתיות, שמצד אחד לימדו אותו את תנוחת המספריים ההפוכה, אך מצד שני גרמו לכך שבערוב ימיו לא נשאר לו גרוש.
סם נהג לישון בחיפושית הכתומה החבוטה שלו. הוא היה קם בבוקר, שוטף פנים בשירותים של בית רוטשילד, עובר לבית הקפה ומעביר שם את היום. כל יום, כל היום. הוא חרש את כל העיתונים, ישב שעות בלי להזמין כלום, והמלצריות שכבר הכירו אותו לא טרחו כלל לפנות אליו כי הוא היה מבקש מהן קוקטייל אלסקה – מי ברז עם קרח.
סם אהב לדבר – והרבה. הוא התמחה בעיקר בלחלק טיפים על איך להצליח בחיים – דבר קצת מוזר בשביל אדם שהגיע בשיאו לקניין על חיפושית ישנה. אם בטעות נתקלת בו ואמרת לו שלום – אכלת אותה. הוא היה תופס אותך, לא משחרר ומרצה לך על למה כדאי להשקיע במדד המעוף או במניות ספקולטיביות, מדוע לברוח משוק המט"ח ומתי להשקיע באג"ח. סם היה מסביר בהתלהבות על איך שוק האופציות זה הלהיט הבא או למה קרנות הגידור הן בועה שתתפוצץ. כאן חשוב לציין שסם בעצמו (וככל הנראה גם מי שנאלץ להקשיב לו) מעולם לא השקיע שקל בבורסה.
הוא הרחיב את תחומי קשקושיו גם מעבר לשוק ההון. כיועץ נדל"ן הוא נשא נאומים אינסופיים על למה אסור לקנות דירה מקבלן, מדוע שוק המשכנתאות הוא לא ריאלי וכיצד אופציית הבנייה המודולרית היא העתיד. סם עצמו לן במושב האחורי של החיפושית, אבל ליושבי בית רוטשילד התפרנים הוא יעץ לקנות אדמות חקלאיות למקרה שמתישהו הקרקעות יופשרו.
רוצים להישאר מעודכנים?
סם גם היה יועץ לא מדופלם לענייני זוגיות. הוא נתן לצעירי בית רוטשילד שפע של טיפים על התנהלות עם נשים, ושום מילה על זה שליועץ לזוגיות לא היתה זוגיות במשך שנים ארוכות, מאז אותה שביתת ימאים גדולה, וגם אז זה היה בתשלום.
את נאומיו הוא נשא בפניהם של שאר הלוזרים בבית רוטשילד, שהיו יושבים שישה אנשים סביב כוס תה אחת, משנוררים נובלס וממש לא מתכננים להיכנס לשוק המניות רק כי סם המליץ להם. אבל העובדה שאיש מעולם לא הקשיב לעצותיו לא הרפתה את ידיו (ואת פיו) והוא המשיך לקשקש.
בסוף שנות ה-80 למדתי כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת חיפה. אחרי שסיימתי בהצטיינות קורסים בשוק ההון וביסודות המימון היו לי הכלים המקצועיים לבחון את טיב הייעוץ שסם העניק בלשכתו בבית רוטשילד. אז הבנתי שאפשר באמת להתעשר בשוק ההון בזכות הגיגיו של סם – בכל פעם שהוא המליץ על משהו, כל מה שהיה צריך לעשות זה פשוט הפוך. ההצלחה מובטחת.
אפילוג
בשלב מסוים בני דורי ואני בגרנו ועזבנו את המדרגות של בית רוטשילד. החליף אותנו דור חדש, צעיר יותר, וסם המשיך להרצות בפניהם. דורות על דורות עברו שם ועזבו, רק סם הקירח והחיפושית הכתומה שלו נשארו.
אחרי שעשיתי תואר בכלכלה ומינהל עסקים השלמתי גם תואר במשפטים ותואר שני בהגירה, הוסמכתי כעורך דין, גם כנוטריון, ועדיין – מהבחינה הכלכלית לא ממש הצלחתי בחיים. אולי הייתי צריך להקשיב יותר לסם.
סם נפטר לפני כעשור בגיל 80. את שנותיו האחרונות הוא העביר בדירת חדר שכורה בכניסה לעוספיה. התמונות היחידות שלו שמצאתי הן מאירוע הפתיחה של מסעדת פנורמה ברחוב יפה נוף 120, אי אז בשנת 1982. היה כיבוד חינם אז סם הגיע. ותודה לרונית בארט על התמונה עם סם. אין לי מושג מה עלה בגורלה של החיפושית הכתומה.
סם הקירח עם רונית בארט
ששש
היה בהחלט קצת מוסר,אבל לפחות,תא הזיק לאיש.
תמיד ספרו כי היה לו כסף,אך בחר לגור ולחיות כך.
והרכילות ספרה כי התחרפן,בגלל איזו אישה,שהתאהב בה.
אמת או אגדה?
לך תדע!
קפוץ קצת קדימה
ותלקט סיפורים על אבי וודקה, שהיה גר מתחת לקונסטרוקציה של הקונכייה בגן האם. השמועה היתה שיצקו עליו בטון בשנתו כשביטנו את הבמה של הקונכייה. כנראה לא נכון אבל שווה תחקיר