משרד צמיר אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ, בראשות החיפאי פרופ' יגאל צמיר, זכה במכרז בינלאומי להכנת תוכנית כוללת ל"פארק הלאומי וולקנו" והאזור המקיף אותו ברואנדה. מדובר באזור בו שוכנת אוכלוסיית גורילות ההרים. התוכנית הוזמנה על ידי הקרן הבינלאומית לחיות הבר של אפריקה, בשיתוף ממשלת רואנדה.
אוכלוסיית גורילות ההרים שוכנת על שרשרת הרי הווירונגה, שמתנשאת לגובה של 4500 מ' מעל פני הים ומתחלקת בין שלוש מדינות: אוגנדה, קונגו ורואנדה. במהלך המאה הקודמת פחת מספר הגורילות בצורה משמעותית בעקבות ציד נרחב וחדירת מתיישבים חקלאיים אל תוך הפארק וגריעת שטחים ממנו. בשנים האחרונות נבלמה סכנת ההכחדה ואוכלוסיית הגורילות חזרה לגדול ולהתפשט. כיום היא מונה כ-1000 פרטים. השינוי הושג הודות למדיניות שימור קפדנית, בעיקר ברואנדה.
כעת, לאור המשך התרבותן, מגדילות הגורילות את תחום מחייתן ועוברות את גדרות הפארק אל שטחים חקלאיים ויישובים. לאור זאת החליטה ממשלת רואנדה על הגדלה משמעותית של שטח הפארק הלאומי. הרחבתו מחייבת פינוי אלפי משפחות אל מחוצה לו ויישובם מחדש בכפרים חדשים, שיתוכננו על ידי המשרד בראשות צמיר. לדברי צמיר, בכפרים האלה תשולב מערכת חקלאית מודרנית עם היקף תפוקות שהחקלאים המקומיים לא הכירו עד כה.
"חלק מהאוכלוסייה צפוי לעבור לערים סמוכות, מבוססות תיירות ותעשייה", אומר צמיר, "ממשלת רואנדה, הדוגלת בשימור חיות הבר כערך לאומי, רואה בתוכנית גם מנוף להגדלת תיירות החוץ האקולוגית וסיוע לכלכלת המדינה".
פרופ' יגאל צמיר (צילום: פרטי)
יצוין, כי צמיר ומשרדו ערכו בשנים האחרונות תוכניות נרחבות באפריקה בשיתוף צוותים מקומיים, ובהן כתיבת תוכנית מתאר לאומית לרואנדה שאושרה לא מכבר וכתיבת תוכנית מתאר כלל ארצית עבור אוגנדה וכן תוכנית מתאר למטרופולין קמפלה, בירת אוגנדה.
הצוות הישראלי, האמון על התכנון, יעבוד יחד עם צוות מרואנדה הכולל אדריכלים ומתכנני ערים, וכן מומחים בתחומי החקלאות, המיפוי והגאו-אינפורמציה. הצוות הרואנדי כולל מומחי שימור וסביבה וכן מומחים בתחום החברתי-כלכלי, שיעסקו בעיקר בסוגיית ההתיישבות מחדש. הקרן הבינלאומית לחיות בר באפריקה, המממנת את הפרויקט, רואה בו מודל חלוצי, שאם יצלח יהווה דוגמה לתוכניות נוספות שיבטיחו את ההגנה, השימור וההגדלה של אוכלוסיית חיות הבר ברחבי היבשת האפריקאית.
צמיר: "מדובר בפארק קיים שבשעתו היה גדול מאוד. עם הזמן השטח קטן מאחר שהחקלאים נגסו ממנו לצורכיהם. מדובר באזור וולקני שפעיל בחלקו, ולפיכך האדמה שם מאוד פורייה. למרות גובהם הרם של ההרים, הגורילות נמצאות ברובד נמוך יותר שלהם. במקביל החלו ציידים לצוד את הגורילות. הם הרגו את הבוגרים ולקחו את הגורילות הצעירות ומכרו אותן בכסף רב לגני חיות. המצב הגיע עד כדי כך שגורילות ההרים הוכרזו כמין נדיר בסכנת הכחדה. למרבה המזל, המצב היום השתפר".
לדברי צמיר, מצבן של גורילות ההרים עלה לכותרות עם פרסום סיפורה של הזואולוגית האמריקאית דיאן פוסי בנשיונל ג׳אוגרפיק. "פוסי חקרה לעומק מספר גורילות ובמהלך המחקר שלה אף נוצר קשר פיזי בינה לבין הגורילות שפורסם בהרחבה. פוסי נלחמה בציד הלא חוקי של חיות הבר באפריקה ובכלל זה גורילות ההרים. הרבה בזכותה הופסק הציד" (ב-1985 נמצאה פוסי מתה בתחנת המחקר שלה ברואנדה כשעל גופה סימני אלימות. ככל הנראה היא נרצחה על ידי ציידים שנקמו בה על מלחמתה – ש"מ)".
מה מצב הגורילות בפארק היום?
"הן גדלות ומתרבות. משפחה גרעינית של גורילות, זוג הורים ושני גורים, צריכה שטח מחיה ענק של 8-4 קמ"ר, כי הם נודדים בשטח. הנדידה היא לצורך קיום. התזונה של הגורילות מורכבת מעלים ירוקים".
האם הפארק מתוחם?
"יש גדר אבן, אבל הגורילות עוברות מעליה ומגיעות לשטחים החקלאיים שפעם היו חלק מהפארק שלהן. עכשיו הגיעו ברואנדה למסקנה שצריך להגדיל את הפארק, וזה יבוא על חשבון החקלאים".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה המשרד בראשותך אמור לעשות בשטח?
"לקבוע מחדש את גבול הפארק ולתכנן את ההתיישבות המחודשת ובינוי היישובים אליהם יעברו התושבים שיפונו מהשטח. זה יכול להיות לאזורים סמוכים או למקום קצת מרוחק. העבודה שלנו כוללת גם את האיתור של המקומות וגם את התכנון של התשתית החדשה. בנוסף, לתת אומדנים כספיים ולקבוע מה יהיה גובה הפיצוי לחקלאים, כמה יעלה בינוי מחדש, כמה יעלה להקצות קרקע חקלאית. כלומר תכנון תוכנית יישובית. הפארק הוא למעשה יער גשם צפוף למדי. נכון שיש שם שבילים, אבל בכל זאת הוא צפוף מאוד, ולא רואים אפילו קרחת יער אחת. החקלאים מעבדים את השטח הסמוך עד לגדר הפארק, והגורילות מגיעות לשם ואוכלות בין השאר את החסות שגדלות בשטחים שפעם היו חלק מהפארק. אנחנו התבקשנו לתכנן כך שהפארק יחזור לקדמותו כולל נטיעת עצים, אולם מה יהיה שטחה המדויק של אותה תוספת עדיין לא נקבע".
אילו נתונים צריך כדי לקבל החלטה לגבי גודל השטח?
"איסוף הנתונים הוא גם העבודה שלנו. אנחנו צריכים להגדיר את הצרכים של הגורילות, כלומר איזה שטח מחיה או מרעה אם ניתן לקרוא לזה כך, הן צריכות, מה דרוש להן. יש כמובן בעולם סטנדרטים בעניין הזה. אנחנו גם צריכים להעריך מהו צפי ההתרבות של הגורילות. הנתונים הללו ישליכו על גודל הפארק המחודש. כמובן התכנון יכלול גם שטח רזרבי, כי תכנון כזה לא נעשה מדי יום".
לדברי צמיר, יש בשטח גם קונפליקטים. "לא רחוק מהפארק יש עיר הנקראת מוסנזה ההולכת וגדלה ואמורה להיות אחת מהערים הצפוניות הגדולות והמפותחות יותר של רואנדה. מאחר שהיא נמצאת בממשק די קרוב לפארק, אנחנו נצטרך לקבוע איפה יהיה גבול ההתפתחות של העיר, ושם היא תצטרך להיעצר. בנוסף אנחנו צריכים לתכנן איך הופכים חזרה שטח חקלאי ליער גשם".
האם תתכננו גם מסלולי תיור בפארק?
"כן. כבר עכשיו יש בפארק כמה תחנות, אליהן התיירים מגיעים ומשם הם יוצאים לסיורים בקבוצות קטנות עם רנג'ר (פקח פארק – ש"מ). ישנו רנג'ר שנמצא באופן קבוע על ההר שיודע איפה נמצאות הגורילות ומכוון את הקבוצות לשם. אפשר להתקרב עד מטרים ספורים מהגורילות".
האם יש קווי דמיון בין תכנון עיר לתכנון פארק?
"כאן זה לא רק תכנון פארק אלא תכנון של קומפלקס שמורכב מכמה חלקים. זה שילוב של שימור, של שיקום והחזרה של הפארק למצב קודם וכמובן תכנון ההתיישבות מחדש. צריך לדעת איך לעשות את זה. יש מומחים בשטח, ואנחנו ננחה אותם. זו פעילות דומה למה שעושים בארץ בתכנון יישובים רק יותר מורכבת ומאוד לא פשוטה. זה אתגר ואנחנו שמחים שנבחרנו לבצע אותו".
