מוזיאון חיפה לאמנות פתח את החלונות המקוריים של אולם התצוגה המרכזי, ודרכם נכנסים אליו נופי ואדי ניסנאס והים התיכון. מעבר לאור הנעים ולמחזה המרהיב, השינוי האדריכלי מבטא את השקפתו של המוזיאון, לפיה תפקידו לקיים דיאלוג עם סביבתו.
בתערוכות החדשות, המוזיאון בוחן מחדש רעיונות שהתעצבו במהלך המאה הקודמת ביחס למציאות ימינו. בעזרת תצוגה של אמנים ישראלים עכשוויים בולטים, לצד קריאה מחדש של האוספים של המוזיאון, התערוכות מציעות דיון בתפיסות מודרניסטיות מבחינה אמנותית, אדריכלית וחברתית.
האמנית נרדין סרוג'י מתחקה אחר עברו האדריכלי של הבניין כבית ספר לבנות של הכנסייה האנגליקנית; תערוכת היחיד של האמן עודד הירש בוחנת את הרלוונטיות העכשווית של האתוס החלוצי ההתיישבותי בישראל; לצידן שלוש תערוכות המנהלות ביניהן שיח אודות מודרניזם ועכשוויות בישראל: תצוגת קבע חדשה לאוסף האמנות הישראלי, תערוכה המציגה מבחר הדפסים גרמניים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 ותערוכת תחריטים של מיטב אמני ישראל ממרכז גוטסמן לתחריט שבקיבוץ כברי.
נרדין סרוג'י: "מגרש המשחקים שלי"
בתערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה שלה, האמנית נרדין סרוג'י פותחת את חלונות המבנה, ונותנת לרוחות העבר לשוטט בין כתליו. מבעד לרצפת הבטון האפורה מבצבץ עבר צבעוני אותו סרוג'י מנסה לחשוף ארכיאולוגית בחיפוש קולות בעבר הדומם. מאז 1930, שכן בבניין האבן, שהוא היום המוזיאון, בית ספר לבנות של הכנסייה האנגליקנית. בסדרת התערבויות במבנה ובמבחר עבודות שנוצרו כולן לתערוכה, מגיבה סרוג'י לעבר ולהווה של הבניין, וגם מציעה אפשרויות להתהוות עתידית שלו. בחלל הגלריה היא מציבה מגדל כיסאות על סף קריסה, משמיעה קולות צעדים מסתוריים ומציגה טקסטים בערבית – כולם מהדהדים את סיפורו של המקום.
חלל המוזיאון הוא מגרש המשחקים של סרוג'י, ותוך שימוש במגוון רחב של חומרים ובמדיה, בהצבה תיאטרלית ובפעולות פיסוליות המאתגרות את חוקי הפיזיקה, היא משחקת באמת ובבדיה. כגיבורת-על שכוחה בעצירת הזמן, בשיא הסערה היא מקפיאה רגע שהמקום נראה בו כמצוי בתהליך של התמוססות או התהוות.
עודד הירש: ממציא את הגלגל
עודד הירש מציג עבודות וידיאו בעלות איכויות קולנועיות, המתבססות על תסריטים מפורטים לסיטואציות אבסורדיות. הוא ממציא אתגרים ותקלות שיש לפתור, ומספק את התרחיש המלא לאופן הפתרון. לרוב, הפתרון מופרך לא פחות מן האתגר. בעוד התסריט בדיוני, פעולתם של המשתתפים בסרטים ממשית לחלוטין, ומתאפיינת בעבודת כפיים בסיוע אמצעים טכנולוגיים בסיסיים. הירש מגייס אנשים לפעולה לשם צילום עבודות הווידיאו שלו, ויחדיו הם מתלכדים למכונה אדירה שיכולה לבלתי אפשרי.
התערוכה מציגה פרישה רחבה של עבודותיו של הירש בווידיאו, בצילום ובפיסול. בנוסף לעבודות הווידיאו של האמן, מוצגת בבכורה עבודת הווידיאו המונומנטלית החדשה שלו ששמה "מעבר בטוח".
מתוך "טוצ׳קה 2010" של עודד הירש
עוד בתערוכה: עבודות פיסול ומיצב שנוצרו במיוחד למוזיאון חיפה לאמנות. בין היתר, בתום מבצע הנדסי מאתגר ומורכב, הונף בשלמותו טרקטור שמופיע באחת מעבודות הווידיאו שלו והוכנס אל הגלריה שבקומה השנייה.
הירש לא ממציא את הגלגל, אלא רק בודק אם הוא שימושי עדיין. הוא נוגע בכמה מעקרונותיו המכוננים של האתוס הציוני בהם עבודת כפיים, התקבצות סביב מטרה משותפת וביטול העצמי לטובת הכלל ובוחן את מידת הרלוונטיות שלהם בישראל של היום.
רוח צפונית: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון
מוזיאון חיפה לאמנות חנך תצוגת קבע של עבודות מאוסף האמנות הישראלית שלו, שתוצג באולם המרכזי של הקומה הראשונה של המוזיאון. האוסף המקיף והאיכותי של המוזיאון, המונה יותר מ-8,000 יצירות, מספק מבט-על וסקירה של המגמות העיקריות בתולדות האמנות המקומית. עם זאת, רוח צפונית נושבת באוסף מוזיאון חיפה לאמנות. מיקומו של המוזיאון בחיפה משתקף באוספו, שבו עבודות רבות של אמניות ואמנים מחיפה ומהצפון. בעבודות אלה באה לידי ביטוי זהותה הייחודית של העיר חיפה: כעיר נמל, צף ועולה בעבודות היחס למהגר ולפליט; כעיר פועלים, רבות מן העבודות עוסקות בשאלות מעמדיות; וכעיר השוכנת בטופוגרפיה ייחודית בין ים להר, העבודות מתעמקות ביחסי הארצי והרוחני. ממרכזו של האוסף בצפון, אצורה בו גם שיחה עם מרכזי האמנות בישראל, עם התרבות הערבית ועם האמנות המודרנית המערבית.
במקביל לחנוכת תצוגת הקבע, המוזיאון משיק סיור וירטואלי בתערוכה "דרך חיפה". תערוכת הענק, שהוצגה ביוני-דצמבר 2021 בכל אולמות המוזיאון לציון יובל ה-70 למוזיאון, בחנה במבט ביקורתי את האוסף העשיר והייחודי של מוזיאון חיפה לאמנות, שנאסף במשך 70 שנות עשייה אמנותית. הפקת הסיור הווירטואלי התאפשרה בזכות נדיבותם של ג'יימס סניידר, יו"ר קרן ירושלים והמנכ"ל לשעבר של מוזיאון ישראל ושל ארדון בר חמא שיצר את הסיור. בר חמא הוא צלם בעל מוניטין עולמי ופורץ דרך בתחום הסיורים הווירטואלים בתחומי התרבות. בין עבודות הדיגיטציה שלו נמצאים מגילות מדבר יהודה במוזיאון ישראל, ירושלים, שערי הברונזה של קתדרלת פטרוס הקדוש בותיקן, וארכיון התזמורת הפילהרמונית, ניו יורק. לצפייה >>>
הסער והפרץ: הדפסים גרמניים מראשית המאה ה-20
בתערוכה מוצגות מבחר עבודות הדפס של אמנים גרמנים מראשית המאה ה-20 מאוסף המוזיאון, ביניהם כמה מגדולי המודרניזם הגרמני כמו אריך הקל, אמיל נולדה ולוביס קורינת. האמנות הגרמנית מזוהה עם אקספרסיביות עזה, אך בתחילת המאה ה-20, על רקע המציאות החברתית והפוליטית הקשה בגרמניה, מגמה זו החריפה והתבטאה באמנות בדימויים של עיוותי צורה וגוף, תנועה סוערת והבעות פנים עזות רגש.
דגש מיוחד בתערוכה מושם על יצירתה של האמנית פורצת הדרך קתה קולביץ (Kollwitz), שלמוזיאון אוסף נכבד של יצירותיה. האופן שבו תיארה קולביץ את מאבקם של המקופחים בני זמנה ובהיסטוריה מהדהד גם מאבקים עכשוויים. עוד בתערוכה – עבודות של האמן הנודע משה גרשוני, שאמנם נולד בארץ, אך ניכר בעבודותיו שהוא ניזון מהתעמקות באקספרסיוניזם הגרמני.
רוצים להישאר מעודכנים?
רוך וקושי: הדפסים ממרכז גוטסמן לתחריט
מרכז גוטסמן לתחריט שבקיבוץ כברי פועל זה כ-30 שנה לקידום אמנות ההדפס בישראל, ומיטב אמני ישראלים מגיעים אליו מכל רחבי הארץ על מנת להתנסות ולעסוק בטכניקות התחריט השונות. אמנות התחריט היא בעלת עבר מפואר של מאות שנים, ובכל דור, יחד עם שמירה על המשכיותה של אותה טכניקה עתיקה, אמנים מצאו את הדרכים למתוח ולהרחיב את מנעד האפשרויות הגלומות בה.
שמלת כלה, תצריב. עבודה של סיגלית לנדאו (באדיבות מרכז גוטסמן לתחריט)
בתערוכה יותר מ-60 הדפסים. כולם עדינים למראה אך עדינות זו עשויה להטעות: כולם פרי עבודה פיזית וטכנית קשה ומורכבת. ראשיתה של כל אחת מעבודות אלה בלוח מתכת נוקשה, וסופה בנייר רך וגמיש. כשמתבוננים בהן, לא בקלות חשים בעוצמת החריצה בלוח המתכת; ריחות החומצה והפיגמנט או הכוח שהפעיל המכבש אינם מורגשים, וכל שחווים הוא רוך הנייר שספג את הצבע. היחסים ההדדיים והמסתוריים הללו בין רכּוּת וקשיחות מייחדת את אמנות ההדפס ומעניקה לה איכויות של מעשה נִסים, קסמה של יצירה הנדמית ספונטנית או אקראית חרף היותה תולדה של מלאכת מחשבת מוקפדת. אמנות ההדפס היא כוריאוגרפיה של התמסרות והתנגדות: פעם ללחוץ ופעם לשחרר, פעם להפעיל כוח ופעם להרפות.
האמנים המשתתפים: עפרה אוחנה, מאיה אטון, גסטון צבי איצקוביץ, מאיר אפלפלד, טליה בן אבו, אסף בן צבי, אורי גרשוני, שי זילברמן, ליהיא טלמור, נעה יקותיאלי, אביטל כנעני, רענן לוי, מריק לכנר, עופר ללוש, סיגלית לנדאו, עידו מרקוס, אורלי סבר, טליה סיון, דוד עדיקא, יגאל עוזרי, רותם עמיצור, מנשה קדישמן, טליה קינן, אלכס קרמר, יאן ראוכוורגר וחן שיש. אוצרת: שוע בן ארי.
חלון צפוני
מוזיאון חיפה לאמנות ממשיך להקדיש חלל לכל המשפחה כחלק ממחויבותו לקרב את בני כל הגילאים לאמנות וליצירה. בתגובה לתצוגת הקבע של האמנות הישראלית, רוח צפונית, עיצבה אמנית העיצוב דרי שכטר חלל רב-חושי של מרקמים, צבעים וצלילים. הרוח הנושבת באולם מטלטלת רשת של בדים שדרכם המבקרים מנווטים אל עבר צליל שמקורו לא ברור. הוא גם מוזמן להתנסות בעצמו בציור של דבר חמקמק כמו רוח. אוצרת: אפרת פנר, עיצוב אמנותי: דרי שכטר, עיצוב סאונד: רמי קורן.
הפתיחה החגיגית: הערב (חמישי, 4 באוגוסט) בשעה 19:00. נעילה: 1 בינואר 2023. הכניסה חופשית בערב הפתיחה.
