מתחילים מלמעלה. מכבי חיפה התחילה – באיחור ניכר – את הבנייה לעונה הבאה, והשבוע, לראשונה אחרי תקופה ארוכה, התרגשתי. החתמתו של ג'ורג'ה יובאנוביץ' הדליקה בי את אותו הניצוץ שחשבתי שאבד. זה הרגיש נכון, זה הרגיש גדול. כי כשאתה מביא חלוץ כמו יובאנוביץ' – זר בקנה מידה אירופי ואחד שמכיר היטב את הדשא בליגת העל – אתה משדר הצהרה: מכבי חיפה חוזרת לטרוף.
אבל הסיפור לא נגמר ביובאנוביץ'. השבוע, בלי דרמות מיותרות, נפרד המועדון גם מדין דוד. לחיצת יד לשלום, איחולי הצלחה, ויאללה – לא מחזיק בכוח שחקן שלא רוצה להיות פה בלב שלם.
וזה אולי הסימן הראשון לשינוי אמיתי. לא עוד שחקנים שנשארים כי "אין משהו יותר טוב" אלא רק כאלה שרוצים ללבוש ירוק ולהילחם בשביל הסמל. פייר קורנו כזה. השינוי הזה מתמקד בגישה, והתחושה היא שמכבי של העונה הקרובה הולכת להיראות אחרת. במקום הפיזיות של הר כמו פרנטזדי פיירו וחלוץ שמעדיף את הקו כמו דוד, הולכים על משהו חדש – צמד חלוצי רחבה קלאסיים – יובאנוביץ' וגיא מלמד.
מלמד, אולי החלוץ הכי מוכשר בארץ, לא קיבל מספיק קרדיט מברק בכר, ויובאנוביץ' הוא סקורר אמיתי. מהיר, חזק, חד, כזה שלא חושב פעמיים מול השער. ובמכבי של הקיץ הזה לא פוחדים להעז. אחרי שנים שבהן שחקנים שלבשו את המדים הצהובים של מכבי תל אביב היו טאבו, ההחתמה של יובאנוביץ' שמה סוף לזה. לא דופקים חשבון. רוצים לנצח.
רוצים להישאר מעודכנים?
נכון, הסגל עדיין רחוק מלהיות מושלם. חסרים מגן ימני, קשר אחורי ועוד חיזוק להתקפה. אמנם שישה זרים חתומים בקבוצה, ונשאר מקום לשניים בלבד, אבל אפילו בקרב האוהדים הפסימיים ביותר מתגנב שביב של אופטימיות. הקהל מרגיש התעוררות, וזה ניכר בקצב מכירת המנויים.
עוד מוקדם להסיק מסקנות, אבל כשמדמיינים מצב שבו דיא סבע, דולב חזיזה, מתיאס נהואל (שעוד חייב לנו עונה גדולה), יובאנוביץ’ ומלמד ביחד על הדשא, אי אפשר שלא להתרגש.
אולי אני מתלהב יותר מדי, אבל מגיע לנו לחלום. כי אחרי הקטסטרופה בעונה שעברה, זה מה שאנחנו צריכים.
עודד הירוק
נהואל?? פלופ מהסרטים. קנו חתול בשק.
תופס מקום של שחקן נוער, ויתנו לו צ'אנס בלי סוף, רק בגלל שעלה הון תועפות, ואכלו איתו קש, ועוד יאכלו. במקום הפלופ הזה, תנו צ'אנס לדהאן, למשל!!!