מוזיאון חיפה לאמנות חנך תצוגת קבע חדשה – "פני השטח: אמנות הארץ מאוסף המוזיאון". בתצוגה נכללות יצירות מופת מאוסף המוזיאון, אשר מונה כ-8,000 עבודות, והיא סוקרת את המגמות העיקריות בתולדות האמנות המקומית. מוצגות בה יצירות משלהי המאה ה-19 ועד ימינו אנו, שבהן משתקפים זה בזה פָּנִים ושטח, נוף טבעי ונוף אנושי. נקודת המוצא של התערוכה היא האתוס החיפאי של חיים משותפים, והיא מניחה שהאדמה שעליה אנו חיים היא משותפת לבני דתות ועמים שונים, ומסוגלת להיות גם קרקע פורייה לשיתוף פעולה ודיאלוג יצירתי.
תצוגת הקבע משקפת את שאיפתו של המוזיאון להאיר דרכה חורים שחורים במחקר האמנות בישראל, ואת מחויבותו להגדלה ולהרחבה של אחזקותיו ביצירות מהארץ. "פני השטח" מציגה מבחר רחב של יצירות שנוספו בחמש השנים האחרונות אל אוסף המוזיאון, ובהן עבודות מתקופת טרום המדינה של בצלאל ויצירות של נחום גוטמן, ישראל פלדי וראובן רובין; רכישות חדשות כמו עבודות של פריד אבו-שקרה, מיכל הימן, עודד הירש ויוכבד וינפלד; ועבודות שעברו שימור מקיף ומוצגות לראשונה זה שנים, כמו שמלות חג פלסטיניות משנות ה-20 ועבודות של יהודית לוין, אורי ריזמן ויחזקאל שטרייכמן.
"פנים תפורות", יוכבד וינפלד, 1976
רוצים להישאר מעודכנים?
האוצר הראשי של מוזיאון חיפה לאמנות קובי בן מאיר: "נוף הוא הנושא הרווח ביותר בתולדות האמנות המקומית. הוא מתאר את הארץ שאליה מייחלים ומשתוקקים, ואת האדמה שאותה מעבדים ובה חיים ונקברים. נוף הוא גם נושא טעון פוליטית הנוגע לסוגיות של שייכות והזדהות ולמאבקים לאומיים ודתיים. בישראל – מדינה נטולת גבולות מוסכמים, המאכלסת עמים שונים, ופיסת הקרקע הקטנה שעליה היא שוכנת היא מושא לתביעות בעלוּת סותרות – המבט האמנותי בנוף טומן בחובו גם את השאלה 'למי שייך הנוף הזה?'".
"הסנה הבוער", יצחק דנציגר, 1959
תגובות