לא כך דמיין ברק בכר את החזרה שלו למכבי חיפה. ולא מדובר רק בתוצאות אלא בתחושה, ביכולת ובאנרגיה. ערב החתימה, כשהוא וגיא צרפתי דיברו על העתיד, שניהם האמינו שיש להם בסגל לפחות שמונה-תשעה שחקנים שיכולים לסחוב את מכבי. הם לא האמינו שמסגל של 24 שחקנים, רק בודדים ראויים באמת ללבוש את החולצה הירוקה.
האם בכר, שחזר למכבי כמשיח, לא מצטער על הצעד הזה? התחושה היא שלא הטילו עליו לבנות פרויקט מקצועי אלא הפילו את התיק – וזה חתיכת תיק – על המאמן. כאילו אמרו לאוהדים: "הבאנו את המאמן הכי טוב בארץ, עכשיו תעזבו אותנו בשקט". אבל הקהל של מכבי לא פראייר, ואי אפשר למכור לו סיפורים. הוא כבר ראה הכל – אליפויות ותהומות – והוא יודע כשעובדים עליו. ועכשיו הוא מריח שמשהו רקוב.
בכר מנסה. הוא משנה הרכבים, מחפש פתרונות, אבל אחרי עוד תצוגת נפל, הפעם מול הפועל ירושלים מנמושות הליגה, גם הוא מבין:
השחקנים בסגל הזה פשוט לא מספיק טובים. בלשון המעטה כמובן. כמו השלט ביציע הצפוני – מה לעזאזל עשיתם בקיץ? רכש לא מתאים, שחרור של שחקני בית, ורמת אימונים של קט-רגל בשישי בצהריים.
רוצים להישאר מעודכנים?
זוהי תקופה רעה שמזכירה את עשר השנים הרעות. ולא רק בגלל היכולת, חמור מכך – הקבוצה הזאת איבדה את אמון הקהל. בסוף המשחק פנו השחקנים לאוהדים ביציע הצפוני, התנצלו, הרכינו ראש. הם עמדו שם דקות ארוכות וספגו את קריאות הבוז, עד שאלה התחלפו בקללות נגד הנשיא יעקב שחר. ואז הם פשוט הסתובבו, צעדו לחדר ההלבשה בבושת פנים.
זה גרם לי צביטה בלב. אני יודע כמה הקהל הזה נאמן, כמה הוא רוצה בהצלחת הקבוצה, אבל יש גבול. לאוהדים נמאס, הם איבדו תקווה בשחקנים וב"מעטפת".
מכבי חייבת לבנות את עצמה מחדש, והצעד הראשון צריך להיות בניית זהות. להחזיר את הישראליות, להתבסס על שחקני בית, להביא זרים רעבים, ובעיקר – להיות שקופים עם האוהדים. הם אמנם קהל שבוי, אבל ממש לא פראייר.
תגובות