הסיפור הזה לא היה נכתב לולא בתי ליהיא, סטודנטית לרפואה שבקרוב תהיה רופאה. בקיץ היא בחרה לבלות את חופשתה ברישיקש – ערש הרוחניות של הודו – ולהעמיק ביוגה ובמדיטציה באשרם שקט למרגלות ההימלאיה. כשהיא סיימה את הקורס נפגשנו בניו דלהי ויצאנו ביחד למסע ברחבי ראג'סטאן – ארץ המלכים של הודו.
ראג'סטאן היא המדינה הגדולה ביותר בהודו, והיא משתרעת על פני 342,000 קמ"ר – גדולה יותר ממדינות רבות. היא משמשת ביתם של כ־80 מיליון תושבים – יותר מצרפת או מאיטליה. בשנת 2024 לבדה ביקרו בה יותר מ־230 מיליון מטיילים הודים ו־2.1 מיליון תיירים זרים – מספרים כשישראלי קשה לעכל ובכל זאת אינם מצליחים לתאר את קסמה.
המסע שלנו הוביל אותנו לג'ודפור, העיר הכחולה האגדית. המראה הראשון מהכביש החוצה את המדבר היה לרגע כחזיון תעתועים שהפך לאבן. עיר בגוון הספיר נוצצת בקצה מדבר הת'אר, ובה בתים, מקדשים וסמטאות מתפתלות שכולם בוהקים בגווני אינדיגו, כאילו השמים ירדו אל האדמה.
ג'ודפור, העיר הכחולה – מראה מהמצודה (צילום: מוטי ורסס)
מעל הכל מתנשא מבצר מהראנגר המפואר – מצודה חצובה באבן חול, אדירה ונצחית. הצעידה דרך שעריה הענקיים והחצרות המעוטרות דומה לשיטוט בחלום על תקופה אחרת. חומות כבאגדות, הדהודי גבורה ולחישות על אומץ, ומרפסות שראו פעם אימפריה של חול ואצילות.
שם, בין חומות המבצר, כשהמדריך המקומי שלנו דיפאק גילה שאנחנו מישראל, הוא הפתיע אותנו בחידה: "האם אתם יודעים שפרשי ג'ודפור (Jodhpur Lancers) האמיצים הם הלוחמים שהצילו את העיר שלכם, חיפה, מהגרמנים?". הבטנו זה בזו בתימהון. חיפה? ניצלה בידי פרשים שהגיעו מהעיר הכחולה? ידענו שחיילים הודים סייעו לצבא הבריטי בשחרור חיפה במלחמת העולם הראשונה, אך איך קשורה לכך ג'ודפור? לא שמענו מעולם את הסיפור הזה.
דיפאק, המום מבורותנו, סיפר ארוכות על גדוד שנולד ממדבריות האזור – פרשי ג'ודפור – תחת פיקודו של הגנרל האציל סר פרטאפ סינג, המהראג'ה של ג'ודפור. בשנת 1918 הם חצו יבשות כדי להילחם לצד הבריטים ולשחרר את חיפה מהעותמאנים ומהגרמנים. הקשבנו מרותקים, אך קשה היה לעכל ולהאמין בסיפור הלא צפוי. המבצר, על כל תהילתו, שמר את סודותיו היטב.
אחר הצהריים, כשטיפסנו אל ארמון אומייד בהוואן – פלא אדריכלי מהמאה ה-20 בקצה השני של העיר, שבו מסורת מלכותית משתלבת בעיצוב ארט דקו – מדריך נוסף בשם רוהיט חזר לאותו נושא. כשהוא שמע שאנחנו מישראל, עיניו נצצו והוא אמר בהתלהבות: "אתם יודעים שמי שהניח את היסודות לארמון הזה היה המהרג'ה סר פרטאפ סינג, המפקד העליון הרשמי של חיל הפרשים ששחרר את חיפה?". הבטנו האחד בשנייה בדממה. פעמיים ביום אחד, שני מדריכים, אותו סיפור שלא הכרנו.
בערב, כשחזרנו למלון המורשת שלנו – ארמון אג'יט בהוואן האלגנטי – הסקרנות הפכה לנחישות. המלון עצמו היה פרק בהיסטוריה. הוא שימש בעבר את מייג'ור-ג'נרל מהרג' סר אג'יט סינג, אחיו הצעיר של המהראג׳ה של ג'ודפור, והפך למלון הארמון הראשון בהודו. זאת מיד לאחר שראש הממשלה אינדירה גנדי ביטלה את זכויות האצולה של בתי המהראג'ה בכל רחבי הודו בשנות ה־70. בחצרות המוריקים, בין הכיפות והמזרקות, התחלתי לחפש אחר האמת שמאחורי הקשר המסתורי בין ג'ודפור לחיפה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ואיזו היסטוריה נגלתה.
בספטמבר 1918, כשהגלים של הים התיכון ליחכו את חופי חיפה שהיתה אז תחת שלטון עותמאני, עלו מתוך אבק המדבר פרשי ג'ודפור. הם הגיעו מרחוק, מראג'סטאן, בחסות המהרג'ה סר פרטאפ סינג – גנרל נאמן ומדינאי נאמן לבריטים בצבא הודו הבריטי. מול אש מקלעים בלתי פוסקת, לצד שני גדודים הודיים נוספים, הפרשים על סוסיהם הסתערו באומץ, חרבותיהם מנצנצות באור השמש. תוך שעות ספורות הם פרצו את קווי האויב, כבשו את העיר ושחררו את הנמל האסטרטגי עבור בעלות הברית.
המחיר היה כבד. מייג'ור דלפאט סינג, שהוביל את ההסתערות, נפל בקרב, גבורתו הפכה לאגדה, והוא הוכתר מאז בתואר "גיבור חיפה". למדנו בעיר הכחולה שהעובדות מצביעות על כך שדלפאט סינג ייצג את ג'ודפור. הוא נלחם כחלק מהכוח ההודי בצבא הבריטי, רשמית תחת פיקוד בריטי, אך בפועל האמין שהוא מייצג אך ורק את שליטו, המהרג'ה של ג'ודפור. 21 פרשים הודים נפלו בקרב הזה.
מאז עצמאותה בשנת 1947, הודו כאומה מאוחדת גאה בו כדמות מפתח לאומית באחת מהסתערויות הפרשים האחרונות בהיסטוריה הצבאית, בקרב שהתרחש הרחק מאדמת הודו. בכל ספטמבר, בבית העלמין הצבאי הבריטי בחיפה, ליד הנמל, מונחים זרים לזכרם של דלפאט סינג ואנשיו בחלקה נפרדת ומטופחת. בטקס האחרון, לציון 107 שנים לקרב, נכחו ראש העיר יונה יהב, שגריר הודו בישראל ג'יי.פי. סינג, נספח ההגנה קפטן ויג'אי פאטיל, קציני צה"ל ומשטרת ישראל, ונספחים צבאיים מכל העולם. כולם הגיעו לחלוק כבוד לפרשים ההודים ששינו את מהלך ההיסטוריה.
בנאומו הודה יהב: "כל חיינו לימדו אותנו שהבריטים הם ששחררו את חיפה מהעותמאנים. רק בשנים האחרונות למדנו את האמת ההיסטורית. גדודי הפרשים ההודי בהובלתו של מייג'ור סינג הוא שעמד בראש ההסתערות והביא את הניצחון. אנו מודים לעם ההודי מעומק הלב על תרומתו, וגאים לכבד את חייליו האמיצים כפי שמגיע להם".
ראש העיר יונה יהב ושגריר הודו בישראל ג'יי.פי. סינג בטקס בבית העלמין ההודי בחיפה (צילום: בלה שחר הילל)
בחזרה לג'ודפור. בבוקר האחרון שלנו, לפני שיצאנו ליעדנו הבא ברג'סטאן, פגשנו ליהיא ואני את סומאר סינג, דמות צבעונית שהיא חלק בלתי נפרד ממלון אג'יט בהוואן כבר יותר משלושה עשורים בתפקיד הדורמן. לפני שהצטרף לעולם האירוח שירת סומאר בגאווה בצבא ההודי במשך 20 שנה והפגין משמעת יוצאת דופן, מסירות עמוקה ותחושת שליחות נדירה. עם הטורבן הצבעוני שעל ראשו, במדיו הצבאיים המגוהצים למשעי ובשפמו המרשים, הוא נראה כהתגלמות גאוות ג'ודפור המלכותית במלוא תפארתה. אפילו הד לרוחם החיה של פרשי העיר בשנת 1918.
הרמתי יד ובירכתי אותו במין הצדעה חצי שובבה-חצי יראת כבוד. הוא הזדקף, מבטו חד אך רך, והשיב הצדעה בדממה אצילית. "תודה על האירוח הלבבי וגם על… שחרור חיפה", אמרתי לו. ברגע חטוף זה, בין שני בני ארצות רחוקות, הסיפור של ג'ודהפור וחיפה כבר לא הרגיש כמו היסטוריה אלא כמו סיפור מהחיים.
עם שובנו לארץ לא החמצתי ביקור בבית הקברות ההודי ליד הנמל, כמה שבועות לאחר האירוע הרשמי. המקום היה דומם ונטוש אך מטופח להפליא. השיעור על חיפה בג'ודפור שבהודו היה עוצמתי למדי.
* הכותב הוא מומחה תיירות והיה בעברו דובר רשת הילטון הבינלאומית בישראל
הצדעה עם סומאר סינג במלון אג'יט בהוואן (צילום: מוטי ורסס)
תגובות