אם שואלים את עדי קאופמן, מנכ”לית תיאטרון הצפון, אם המקום נופל בקטגוריה של “תרבות חיפאית” או “תרבות צפונית”, התגובה האוטומטית שלה היא גיחוך. התיאטרון, שיחגוג בסוף השנה 25 שנות פעילות במקום מושבו בקרית חיים, מציג את עצמו כמעצמה ארצית ולא רק צפונית, כאשר המיקום הפריפריאלי אינו מהווה מכשול במקרה הרע, ובמקרה הטוב אפילו משמש יתרון, על אף קרבתו למתחרים פוטנציאליים כמו תיאטרון חיפה והיכל התיאטרון קרית מוצקין, שניצב במרחק אווירי של 650 מטר בלבד ממנו.
“אין מה להשוות עם תיאטראות אחרים”, מדגישה קאופמן, “תיאטרון הצפון הוא הגדול ביותר במדינת ישראל By far. יש לנו 30,000 מנויים שמגיעים מחדרה בדרום עד ראש הנקרה בצפון, כלומר יותר מ־150 יישובים. באולם יש 1,100 מקומות שערב ערב, למעט יום כיפור ומועדים מיוחדים נוספים, הם מלאים. בתיאטרון יש צוות ותיק מאוד שעובד הרבה שנים ביחד ומכיר את העבודה היטב, ואנחנו מביאים בבלעדיות את ההפקות הכי גדולות בארץ. הצגות שיוצאות מתל אביב מגיעות קודם כל לתיאטרון הצפון. אנחנו בוחרים אותן ומקבלים אותן בבלעדיות אצלנו”.
עדי קאופמן (צילום: נחום סגל)
רוצים להישאר מעודכנים?
“אנחנו יעילים יותר מכל מקום בארץ”
תיאטרון הצפון נוסד בשנת 1994 ברחוב בלינסון, במבנה ששימש בעבר את בית העם של קרית חיים. בתיאטרון יש היכל כניסה, אולם גדול שבו כאמור 1,100 מושבים, בית קפה ומשרדים. בעליו, אנשי העסקים גבי בן גלים ושמעון קזנסקי, ביחד עם המנהלת הקודמת ניצה בן צבי, שרטטו כבר בתחילת דרכו את אופיו: תיאטרון בבעלות פרטית שמעוניין להישאר כזה, עצמאי, ושאינו מחפש טובות מאף אחד כי הוא יודע שלא יקבל. כבר מראשיתו מיעט המקום לעסוק בהפקות וביצירת הצגות מקוריות, ולמעט מקרים בודדים שבהם הופקו מחזות עצמאיים כמו “עפרה” על חייה ומותה של עפרה חזה, “האמא של הרווקה” ו”בן בהפתעה”, מתמקדים שם באירוח הצגות מתיאטראות שונים בישראל.
קאופמן (40), תושבת קרית מוצקין ואם חד הורית לילדה בת שנתיים ועשרה חודשים ולתאומות בנות חמישה וחצי חודשים, מכירה את התיאטרון כמו את כף ידה ועובדת בו מחצית מחייה. היא החלה את דרכה במקום לפני 20 שנה כפקידת קבלה, ולאחר שנה הפכה להיות מנהלת השיווק — תפקיד שאותו מילאה לפני שמונתה לסמנכ”לית ובהמשך למנכ”לית. לאחרונה היא שבה לעבודה מחופשת לידה ולדבריה “זה לא פשוט”, אבל התפקיד והמחויבות מאלצים אותה, כמו כל אם קרייריסטית שגם אוהבת וגאה בעבודה שלה, ללהטט בין הבית לעבודה.
הדבר האחרון שקאופמן מרגישה הוא שהיא מנהלת תיאטרון פריפריאלי, על אף מיקומו. היא טוענת שאין חתך מסוים של קהל שמגיע להצגות ולמופעים שמועלים בתיאטרון הצפון ושאין דרך לאפיין אותו משום ש”אנחנו פונים לכל החתכים ולכל גיל”, ומוסיפה ש”המיקום לא יכול להשפיע כי אנחנו קונים את ההצגות שיוצאות מתל אביב. אלה הם אותם האמנים ואותן ההצגות וההפקות כמו בתיאטראות הגדולים – הקאמרי, בית לסין, הבימה וגשר. כל התרבות נמצאת אצלנו. יש לנו יותר מ־30 סדרות של מנויים ושמונה סדרות נוספות — ילדים, יידיש, אנדלוסית, סדרת הערים המרתקות בעולם, שתי סדרות זמר ‘שרים לך מולדת’, המנצח והפסנתרן גיל שוחט — כך שכל אחד יוכל למצוא את עצמו היכן שירצה ולמצוא איזה עניין שירצה”.
השנה מציין תיאטרון הצפון 25 שנות פעילות, ומציע למנויים שמחדשים את המינוי שלהם ולנרשמים חדשים חבילה נדיבה שכוללת גם את המופע של הסטנדאפיסט אדיר מילר ללא תשלום נוסף ו־200 שקל במתנה לרכישת איפור יוקרתי. “זו בשורה גדולה מאוד”, מחדדת קאופמן, “למעשה זו ה-בשורה. אנחנו מציעים מנוי אדיר שבמסגרתו כל מי שיחדש את המנוי או יעשה מנוי חדש עד 16 במרץ יקבל את אדיר מילר בתוך המנוי. זה באמת וואו כי ההופעה הכי מבוקשת במדינת ישראל נמצאת בתוך המנוי ללא תוספת תשלום. צריך להבין שאין להשיג כרטיס לאדיר מילר גם חצי שנה מראש. זה מטורף”.
את מתארת את התיאטרון כמעצמה. מהיכן הכסף לחלק מתנות כאלה למנויים? אתם מקבלים עזרה תקציבית מהרשויות או ממקורות חיצוניים אחרים?
“מה פתאום?! אין לי תמיכה לא ממשלתית ולא ציבורית, הכל ממה שאנחנו מייצרים בתיאטרון. מאז ומתמיד זה היה ככה”.
אתם לא מנסים לפנות לקרנות?
“בגלל שהתיאטרון שייך לבעלים פרטיים מקשים עלינו את העניין, אף על פי שאנחנו מספקים תרבות לכ־50,000 לקוחות מדי שנה”.
אתם לא מרגישים מקופחים?
“אנחנו מייצרים מספיק הכנסות כדי להחזיק את עצמנו. בגלל זה אנחנו יעילים יותר מכל מקום אחר בארץ”.
