השבוע אפתח בסיפור עם אליה וקוץ בה, אבל קוץ נעים לשם שינוי. לפני שלוש שנים התחלתי במסע רוחני, טיול לנבכי נפשי, אצל פסיכולוג שכבר עזבתי אותו מאז כי הוא היה מנותק ולא רגיש, אבל זכורה לי הברקה אחת שלקחתי ממנו וכנראה שזה ילך איתי עד יומי האחרון. ביקשתי ממנו שוב ושוב שיגדיר מי אני – מי זה איציק? הוא ענה שהוא צריך לחשוב על זה כי זה מורכב, וכעבור כמה חודשים, באחד מהמפגשים שלנו, הוא אמר לי שמצא הגדרה שתתאים לי. התיישבתי מולו, כולי נרגש לשמוע מה בפיו, והוא אמר: “איציק, אתה פלאח אינטליגנט”. בשניות הראשונות לא אהבתי את דבריו ולא הבנתי אותם, אבל כשהאסימון נפל הבנתי שהפלאח הוא הלבנוני שבי, האיש הפשוט, האיכר, איש העמל והאדמה שחורש במחרשה, הלא היא המסרק, וקוצר עם המספריים. ולמה אינטליגנט? מכיוון שהשכלתי להבין שאני לא צנוע כי לא מתאים לי להיות צנוע. ניסיתי להיות צנוע אבל זה היה מזויף ולא אמין. צניעות לא מתלבשת עלי טוב. אומרים שאתה הכי יפה כשנוח לך, ואני גדלתי על ברכי הנוחות. החלטתי שבא לי עסקת חבילה של יופי עם נוחות, ללא צניעות.
השבוע הכרתי אדם כזה שהוא גם יפה, גם נוח וגם צנוע. שלושת הפרמטרים הסקסיים הללו מתלבשים עם חמסה גדולה שקשורה בחוט השני על קפטן מכבי חיפה רמי גרשון, שהוא גם בן זוגה של אחת הבנות הכי יפות בישראל – נטע אלחמיסטר. הפכתי עולמות כדי שהיא תגיע ביחד איתו לארוחה, אבל הסוכן שלה הבהיר שהיא לא מתראיינת כעת בגלל הפרשה עם עדן בן זקן. ייבבתי על כך לא מעט, ועוד נדון על כך בהמשך. ברור שנדון.
רוצים להישאר מעודכנים?
* * *
אבל עד שזה יקרה נחזור כמה ימים לאחור. בעודי תר אחר אורח מעניין דיברתי עם עצמי בקול רם – תופעה ידועה לבני גילי, ובני עילאי בן ה־12 שמע אותי חוזר שוב ושוב על השם רמי גרשון. הוא ירד על ברכיו, נישק את המרצפות ושאל אותי עם דמעות בעיניו: “אבא, אתה תפגוש את רמי גרשון?”. עניתי לו שאני מקווה מאוד. לא היה פשוט להגיע אל גרשון, אבל כשנפגשנו נפרצו כל החומות וזכיתי להכיר עלם חמודות, דוגמן צמרת, צנוע בטירוף ועם קסם אישי. הוא ביקש שנלך למסעדה שיש בה גם בשר. נעניתי לבקשתו למרות שאני הפוסק בעניין בחירת הלוקיישן. בכל זאת, לא בכל יום אתה נפגש עם קפטן. בחרתי במסעדת רפאלו במרכז קסטרא. יש בחיפה קונצנזוס לגבי רפאלו: אתה יודע איך אתה נכנס ואתה יודע גם איך אתה יוצא -כמעט תמיד מרוצה. אני לא מכיר אף מסעדה בחיפה שהצוות בה הוא כל כך גדול וכל כך מקצועי, וההרגשה שאתה מקבל שם היא יש לך באטלר צמוד לכל אורך הארוחה. וכך היה. כבר בכניסה התקבלנו על ידי שתי מארחות חינניות שהציעו לנו סנגריה, והובלנו אל שולחננו תוך הסבר על המסעדה ועל המטבח הפתוח לראווה לעיני הסועדים. התחושה שמנסים להעביר לך שם היא שאתה צועד על שטיח של קרפצ’ו פסטה בדרך אל האושר. מלצרית מנוסה חמושה במתלמד הגיעה אלינו עם תפריטים ואמרה לנו שהיא שמחה לארח אותנו. שאלתי אותה על מה השמחה, והיא ענתה ללא היסוס: “כי הגעתם לרפאלו”. הפניתי את מבטי אליה והשתדלתי שהלבן של העין שלי יפגוש את הלבן של העין שלה, ואמרתי לה שאני משתתף בצערה על כך שהיא המלצרית שלנו לערב זה. גרשון לא הבין למה התכוון הפלאח, אך מיד יצא ממנו חיוך אינטליגנטי. הוא כבר הבין שהערב הזה יהיה מעניין.
כדי להוריד את מפלס החרדה הבטחתי גם לו וגם לדובר מכבי דודו בזק שלא יהיו שאלות נוקבות על מצב הקבוצה, אך בכל זאת הייתי חייב כמה שאלות על כדורגל, והקושיה הראשונה היתה מה זה בעצם קפטן של קבוצת כדורגל. זה היה עוד לפני ההדחה ברבע גמר גביע המדינה, והוא לא חשב פעמיים וירה: “קפטן זה אחריות ומנהיגות ללא אגו על המגרש ומחוצה לו. יש עוד שחקנים בקבוצה שראויים לתפקיד, אבל אני לא עושה את זה למען הטייטל אלא כשליחות, למרות שאני חדש בקבוצה. עלי לכבוש את אמון השחקנים והאוהדים, ולכן אני נותן מעצמי כפליים ולא בורח מאחריות”.
לא התאפקתי ושאלתי בכל זאת על מצבה הקשה של מכבי. “אני לא יכול להצביע על משהו ספציפי", הוא ענה, "זה מכלול של גורמים, העונה הזאת היא לא טובה, אבל כל השחקנים לוקחים אחריות”.
הבנתי שעלי להרים את המורל, ולכך אין טוב יותר מכוס יין אדום לו ומאפרול שפריץ מחוזק לי. גרשון ואני התחלנו להרגיש מיחושים של רעב בבטן וידענו שהגיע הזמן למנות הראשונות. הדיל אצלי הוא שכל אורח שלי מזמין כרצונו ושאני טועם מהמנה שלו כדי שאוכל לחוות את דעתי. כמו שנאמר – כל המרבה בטעימת מנות ובחוות דעת הרי זה משובח.
הזמנו קרפצ’ו פילה בקר בשמן זית וחומץ בלסמי אבל בלי פרמזן, לבקשתו של גרשון. המנה הוגשה עם מקלות פרמזן נהדרות וטעימות להפליא, וחוסלה שניות לאחר שהגיעה לשולחן. כלאחר הגיעה. הקרפצ’ו היה טרי, מתובל במידה הנכונה, והשילוב שלו עם מקלות הפרמזן היה נפלא. המנה השנייה היתה קרודו דג ים טרי באשכולית אדומה, אגוזי לוז, עירית, קרם פרש, צ’ילי, ויניגרט לימון ומיקרו כוסברה בליווי של – כמה מפתיע – מקלות פרמזן. ברפאלו אוהבים לתת בראש עם מקלות, וטוב שכך. כל מקל כזה מתקבל בברכה. המנה – ספק קרפצ’ו ספק סביצ’ה – היתה מתובלת בחמצמצות המעודנת של האשכולית האדומה, ואגוזי הלוז והקרם פרש שדרגו אותה מעוד דג חמוד לדג שמשיטים אותו בסירה שדפנותיה מרופדות בקרם קטיפתי של אגוזים ומשחה שמנונית של גבינת אלפים טובה, ובמקום קברניט עומד לו מקל הפרמזן. כ.ש.מ (כמו שאתם מבינים), גם המנה הזו התאיידה תוך שניות. קלמארי על הפלנצ’ה, צרוב היטב עם קרם כרישה וכמהין ועם ארטישוק צרוב, הגיע אף הוא אלי, ורק אלי, כי גרשון שומר כשרות. נהניתי מאוד מהמנה הזו, שהיא פשוטה אך מתובלת נכון ומדויק, והשילוב של הכמהין (נו טוב, שמן כמהין) והארטישוק (כנראה לא טרי אלא משומר) היה פנטסטי.
מה לעשות שהקפטן שלנו חייב סלט, אז הוא הזמין סלט שוק איטלקי שהכיל עגבנייה, מלפפון, גזר, פלפל, צנונית, אפונה סינית, זיתי קלמטה, בצל סגול, בזיליקום, נענע ופטרוזיליה ברוטב ויניגרט לימון וגבינת פטה – שעליה נאלצנו לוותר מפאת שמירת הכשרות שלו. הסלט היה חמוד (ואתם כבר יודעים שאצלי חמוד הוא מיותר). אם אתם לא חייבים דלגו על המנה הזו כי יש עוד המון מה להזמין ברפאלו.
ועד שיגיעו המנות העיקריות, זה הזמן לחמשת הדברים שלא ידעתם עליו:
1. הוא מומחה לבראוניז בריאות.
2. הוא נמנע מגלוטן.
3. הוא לא ישן צהריים לעולם כי זה בזבוז זמן.
4. לוקח לו הרבה זמן להירדם.
5. הוא מכור לים ומטקות.
אני לא יכול להתעלם מכך שאלחמיסטר היא בעיני הילדה הכי יפה בישראל ושביחד הם הזוג הכי שווה, הכי בולט והכי סקסי שיש. הוא מביא איתו את השקט, את הצניעות, את הבית החם ואת הבגרות, והיא את הגלאם, את הסערה, את עיני שבעת הימים ואת המותג.
אני שואל את גרשון איך מרגישה בת זוגו בימים אלה, והוא עונה שהיא ילדה טובה ראשון לציון, מגובה במשפחה תומכת, בחבר אוהב, בסוכן מקצועי וברשת של יועצים, ושהיא תיחלץ מהפרשה ללא פגע. הוא מוסיף ואומר שעושים לה עוול ומדגיש שוב ושוב שהיא ילדה טובה, שאין לה חלק במעשה הזדוני ושכואב לה מכך שבן זקן, שהיתה חברה, ניתקה איתה כל קשר ופנתה לערכאות. למרות היותי חשדן נוראי ובעל חושים של חיית מדבר אני מאמין לכל מילה שלו ומוכן לשים את ידי בטאבון של רפאלו ולהישבע שלאלחמיסטר אין יד בדבר.
אני לוגם מהאפרול שפריץ המחוזק שלי ומנסה לפצח את התעלומה הטמונה בנסיך שיושב מולי – האם כל הטוב והצניעות שבו הם אמיתיים או מזויפים. בדרך כלל כשאני מגלה שהאדם שיושב מולי משחק משחק כפול אני מצליף בו ברצועות פסטה יבשות, אז כחוקר אנתרופולוגי סדרתי העליתי הילוך ושאלתי אותו אם הוא איש צנוע. הוא השיב שהוא מנסה להיות ושהוא מאמין שזה הכרחי לכבד ולהתחשב. הוא לא מנסה לעשות עלי פוזות. הוא לא מתעסק בהיותו סלב ודווקא היה מעדיף שלא יכירו אותו ושלא יזהו אותו. לא תמצאו אותו בהשקות, אלא אם זו השקה שקשורה בעבודה של אלחמיסטר.
ביקשתי ממנו להתרכז כי הנה מגיעה לה תובנה, ובמקום להצליף בו בפסטה יבשה החמאתי לו (וכפי שאתם יודעים אני קמצן מאוד בקומפלימנטים). אז הזדקפתי כמו תוכי, ולא כמו כטווס כהרגלי, ואמרתי לו שאם הייתי במקומו הייתי פשוט בלתי נסבל. כי להיות גם יפה, גם צנוע, גם עם החברה הכי יפה בארץ וגם קפטן מי בכלל היה יכול לדבר איתי. גרשון נקרע מצחוק עם חיוך שלא היה מבייש פוסטר באיילון.
* * *
העיקריות שלנו הגיעו. שנינו הזמנו פילה בקר אך בוורסיות שונות. גרשון הזמין את נתחוני הפילה עם פלחי תפוחי אדמה, ואני עם ניוקי מתובל. בעודו נועץ את המזלג בפילה הוא אמר שלמרות הזמן הקצר שהוא נמצא בחיפה הוא מרגיש מחובר לעיר ופתוח להכיר אנשים חדשים, ושהמוד של חיפה מזכיר לו את בלגיה – שם הוא שיחק בשנים האחרונות – ושזוהי העיר הכי קרובה למה שהוא רגיל בראשון לציון. הוא ציין שהנתחונים טעימים אבל על מנת שיהיו מושלמים הם צריכים להיות רכים יותר, למרות שמידת הצלייה שהוא ביקש היתה מדיום. הציון שהוא נתן למנה היה 7.5, ולדבריו זה ציון גבוה מאוד בסולם רמי כי הוא קפדן ולא מתפשר. את הפילה שלי הזמנתי במידת עשייה מדיום-וול. הוא היה טוב מאוד והייתי נותן לו את הציון 8.5, אך הניוקי היה מתובל בהרבה יותר מדי עשבי תיבול שהקשו לתהות על קנקנו האמיתי, והרוטב הפילה היה מתקתק מדי. המלצתי לשף היא להגיש את הניוקי צחים לצד הפילה, כי ממילא יש בהם פרמזן שנותן את הטון. הזמנו גם מנת לינגוויני ארטישוק וירקות שהגיעה בטעות עם גבינה ומיד הוחלפה ללא משא ומתן מיותר. הפסטה היתה חביבה ומעודנת, וניכר היה שהיא עשויה מחומרי גלם איכותיים. גם כמות הירקות היתה במידה הנכונה ולא חשנו שאנו אוכלים סלט ירקות עם פסטה אלא פסטה עם לקט של ירקות.
לינגוויני ארטישוק ופילה בקר עם ניוקי
לקינוח הזמנתי – איך לא – טירמיסו. הטירמיסו של רפאלו הוא קסם. טעמו כטעם הטירמיסו שאכלתי במדרגות הספרדיות ברומא – מסעיר, לח, עם גבינת מסקרפונה איכותית, עם דפנות מהודקות של ביסקוטים טובים ועם ליקר משובח שמנצח על כל הקונסטרוקציה. גרשון בחר בג’לאטו סורבה בשלושה טעמים – פסיפלורה, לימון ופירות שהיה חביב. וזהו.
ג'לאטו סורבה וטירמיסו
המדדים
מדד הניקיון: רפאלו היא מסעדה נקייה, נקודה. במשך כל שהותנו שם המלצרים ריססו וניקו, והשירותים מצוחצחים ומדיפים ריח ארומטי.
מדד העיצוב: המסעדה עברה שינויים והורחבה מאז שהוקמה. יש בה חללים פתוחים וחללים אינטימיים, ומקומות ישיבה על הבר או מרפסת. האווירה של ריסטורנט איטלקית כפרית עם פשטות אלגנטית מרגיעה.
מדד השכנים: רונית ואילן זלצמן סיפרו לנו שרפאלו היא מסעדת הבית שלהם והציון שהם נותנים לה הוא 9.
מדד המחירים:
קרפצ’ו בקר – 51 שקל שקל
קרודו דג ים – 54 שקל
קלמארי – 56 שקל
סלט השוק – 57 שקל
2 פילה בקר עם ניוקי – 2 x 129 שקל
לינגוויני ארטישוק – 58 שקל
טירמיסו – 42 שקל
ג’לאטו סורבה – 36 שקל
חליטת תה – 14 שקל
2 אפרול שפריץ – 2 x 36 שקל
כוס יין מונטפוליצ’יאנו – 28 שקל
שירות – 67 שקל
סך הכל – 742 שקל
לסיכום, ברפאלו השכילו להבין שהסועד הישראלי הוא לא הסועד האירופי ושנדיבות היא הדרך להגיע אל לבו. המנות הן מדויקות, אחידות ובעיקר טעימות, השירות הוא מקצועי ביותר ולא טרחני, והתחושה היא שיעשו שם הכל כדי שתצא עם חיוך. רפאלו מסתמנת כמסעדה הטובה ביותר בחיפה, ואני ממליץ לשף לעשות צעד אמיץ ולבנות תפריט פרימיום מצומצם של חמש מנות בנפרד מתפריט המסעדה, ובו יוצעו המנות המשובחות ביותר בתמחור גבוה יותר. יש בחיפה קהל שמוכן לשלם עבור איכות, וברפאלו איכות היא לא מילה גסה.
הציון: 4.5 מספרי זהב
רפאלו
קניון קסטרא, פלימן 8
טל’: 6632*
Doctor NO
פילה במידת עשייה מדיום-וול = פילה מקולקל.