כשרשמתי את הילדה לגן פרטי לא חשבתי שזה יעלה לי גם בחופשות. הייתי בטוח שרק גני עירייה עובדים לפי מתכונת החופשות של המורים בבתי הספר ושגן פרטי בקושי יש חופשים. אבל אז הגיע פסח.
בשנה שעברה הילדה עוד היתה אצל מטפלת, וחוץ מבקשה אחת פשוטה לא לשלוח איתה חמץ, כל חול המועד התנהל כרגיל. השנה, לתדהמתי, הילדה יוצאת לחופש של שבוע כאילו היא תלמידת תיכון. מה אנחנו אמורים לעשות שבוע שלם מבחינת סידור? וגם אם ניקח חופש, מה אנחנו אמורים לעשות שבוע שלם עם הילדה?
אמא שלי יוצאת לחופשה משפחתית עם עצמה, אבא שלי לא בעניין של זאטוטים, חמותי מבשלת במשך כל חוה”מ, בעבודה שלי אין תנאים לתינוקות בני שנתיים, ובעבודה של אשתי מעדיפים שהיא פשוט תעבוד. אז שני לקחנו חופש מהעבודה בימים נפרדים, ובמקום לצאת לחופשה משפחתית כיפית של כמה ימים ניסה כל אחד מאיתנו להמציא את עצמו מחדש עם הילדה.
בימים של אשתי הילדה ראתה עולם ואכלה טוב. הן הלכו לג’ימבורי, טיילו בפארק, קפצו לחברות של האשה עם תינוקות בני אותו גיל, אכלו אוכל חם וטרי היישר מהתנור, קראו ספרים, שיחקו משחקים, עשו קניות וניצלו כל רגע בזמן איכות שלהן.
רוצים להישאר מעודכנים?
בימים שהיא הייתה איתי בעיקר ישנו, אכלנו “הפתעה” ומעדנים, השלמתי שלבים בפיפ”א 18 בזמן שהיא צפתה בלופ בלתי נגמר של יובל המבולבל באייפד, וסיננו כל מיני חברים שרצו לקפוץ אלינו כי למי יש כוח לארח עוד אבא עם זאטוט שירצה לגנוב ממנה משחקים. כמובן שזייפנו תמונות בשביל הרושם הטוב עבור אמא, כמו למשל אבא ואליה משחקים בפלסטלינה או אבא ואליה משחקים בשמש עם לילי הכלבה.
בשאר הימים שנותרו לא היתה ברירה ולקחנו חופש משותף. הבעיה היתה שלא תכננו מראש מה עושים עם החופש הזה. דמיינו לכם את שבת בבוקר ללא תכנון מוקדם ותכפילו את זה פי עשרה. כל כך הרבה אופציות ובסוף לא עושים כלום. כמעט הלכנו לחוף הים, כמעט הצטרפנו לצימר בצפון עם חברים, כמעט נסענו לתל אביב, כמעט עשינו על האש עם המשפחה, כמעט יצאנו למסע קניות וכמעט נהנינו. בסופו של דבר השלמנו כמה פרקים באיזו סדרה ועשינו סדר בניירת שהצטברה.
מילא החופש המאולץ, מילא חוסר המעש, מילא העייפות שמשתלטת בימים כאלה, אבל מה נסגר עם המזון? התפריט שלי הפך להיות כמו זה של הילדה – כל היום פתיתים עם חלב לאוכלי קטניות ושוקולדים כשרים לפסח. אם החג הזה היה נמשך עוד קצת הייתי מתחיל לאכול מהסימילאק שלה.
לסיכום, גן פרטי זה בדיוק כמו גן עירייה פלוס צהרון, רק שגן פרטי עולה הרבה יותר. החופשות הן אותן חופשות, החצר המוזנחת היא אותה חצר, הצעצועים המשומשים הם אותם צעצועים, ואין סיבה אמיתית לשלם יותר. אבל אם אני עדיין רוצה להיות חלק מהחיים של הילדה לעולם לא אומר את זה לאשתי. מבחינתה גן פרטי בארץ זה כמו קולג’ באמריקה, שבלעדיו הילדה שלנו לא היתה מקבלת את מלוא תשומת הלב ונבלעת בין עשרות ילדים שלא מבינים למה ב־13:00 מעבירים אותם בהסעות לגן אחר, שם היא מבלה עוד שלוש שעות. בולשיט! כמה מקרי התעללות מתרחשים דווקא בגנים פרטיים נחשבים? כמה מטפלות פרטיות שעולות כמו משכורת שלמה צולמו בשעת מעשה נבזה בבית של הפעוט? בשורה התחתונה, כסף לא מבטיח איכות בחלק גדול מהמקרים, ואני נשארתי עם מינוס בימי חופשה שאותם אצטרך להשלים בשעות נוספות. מישהו אמר חופש זה לעבדים?
