לכל ילדה יש את החלומות האלה, את התמונה בראש של האביר על סוס לבן או של האבירה על האופניים החשמליות, את הידיעה מה היא רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה ואת הביטחון בכך שהכל אפשרי. אצלי רוב הפנטזיות היו די דביליות. בגלל אהבתי לסדרה “לא כולל שירות” שבה שיחקו צעירי תל אביב הערצתי את העיר הגדולה והמגה חלום שלי היה להיות תל אביבית. כיום זה נשמע כמו סיוט. באשר לאביר שלי היה לי ברור שהוא יהיה בלונדיני בגלל אהבתי למקולי קלקין, ובנוגע למה שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה – אני עדיין בתוך החלום להיות שחקנית.
המשותף לכל הילדות הוא פנטזיית יום החתונה – היום שבו אנחנו הכי יפות, שבו הכל מגיע לנו, שבו אנחנו פוסעות לעבר החופה עם שמלה מהאגדות על רקע של שיר שגורם לכל האורחים לדמוע. עם השנים התווסף לפנטזיה גם הרצון לראות את ההורים רוקדים איתי ברחבה, שיכורים ומאושרים. ואז הכרתי את אריק. המשפט הזה – ואז הכרתי את אריק – נשמע כמו שם של ספר שמאגד בתוכו את כל החלומות התמימים שהיו לי וגם את הסטייה מהמסלול שחשבתי שאלך בו. הייתי בטוחה שסיפור ההיכרות שלי ושל בן זוגי לעתיד יהיה רומנטי כמו בסרטים, שהוא יהיה איזה במאי חשוב, מפיק על או סתם מיליונר שאוהב לפנק בסופי שבוע בחו”ל, ושהחתונה שלנו תהיה מעבר לכל דמיון. מה שלא חשבתי זו האפשרות שנכיר בצורה הכי גנרית, שנהיה בעלי תחומי עניין שונים לחלוטין והס מלהזכיר – שלא תהיה חתונה. נכון, הספקנו להכיר קצת, להתאהב הרבה, להביא תוך זמן קצר ילד לעולם, להיכנס שוב להיריון וגם לשרוד כדי לספר את זה – שזה ממש לא מובן מאליו. בכל זאת, כל כך הרבה הורמונים בכל כך מעט זמן זה כמו שעון חול של פצצת אטום.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז מה עם השמלה הלבנה? מה עם ספירת הצ’קים? מה עם המגנטים על המקרר? לאן כל אלה נעלמו? יש לכך המון תשובות – החל מהפחד שלי, כבעלת היסטוריה מפוארת בהפקות, לעמוד בציפיות של כולם ובעיקר של עצמי להפקת ענק שתיזכר לדורות, וכלה בדחיית החתונה לתאריך כלשהו בעתיד. ואם להסתכל על זה בצורה פרקטית יותר – הרי שהמדינה מעודדת דווקא לא להתחתן. כי לרווקים/ות (ועוד עם ילדים) ניתנות הקלות והטבות בצרורות, ואילו חיי נישואים הם קנס כספי שאין לו סוף. ועם זאת, על חלום החתונה עדיין לא ויתרתי, למרות שככל שהזמן עובר מתרחק הסיכוי שאצליח להשתחל לתוך שמלת קצפת ולהסכים לאיפור כבד, מה גם שחברים שסגרו את בסטת הבילויים חייבים להיות במיטה כבר ב־21:00 (כן, יש שלב כזה והוא קרוב מתמיד).
לאחרונה נתקלנו ברצף בעיות ביורוקרטיות שכולן נבעו בצורה כזו או אחרת מהבחירה שלנו לחיות כזוג אבל לא כבעל ואשה. אז בלי יותר מדי התקשקשויות ועם אפס רומנטיקה נסענו לבית המשפט. הגיע הזמן להוריד את כל המוסדות מהגב שלנו ולהצהיר שאנחנו ידועים בציבור. וזה היה זריז. תוך 20 דקות, טופס של חמישה עמודים ו־48 שקל יצאנו מבית המשפט כידועים בציבור. לא שמתי לב אם יצאנו משם ברגל ימין, אבל בכל זאת היה בכך סוג של רגש. התנשקנו מול המאבטחים שלא אהבו את הרעיון, קטפנו פרח שנעצתי בשיער וחזרנו הביתה. הכי קרוב לחתונה.
