את ההיריון הזה לא תכננתי, אבל כמו שאומרים – התינוקות האלה יוצאים הכי שווים. בשבועות האחרונים התבשלתי עם הרעיון שאהיה אמא לשניים. מזל שנתנו לי תשעה חודשים להתרגל לשינוי, ובמיוחד לכך שאלד בשיא הקיץ ויום ההולדת שלו יחול בחופש הגדול. חוסר התכנון הזה היה גם בהיריון עם לביא, שנולד בסוף דצמבר. זהו חודש שבו אפשר לחגוג לו בגן, אבל בזמן האחרון עולה השאלה באיזה גן. לאחרונה החלטתי שבשנה הבאה הוא ילך לגן קרוב לבית החדש שלנו, רק שלא הבאתי בחשבון שההרשמות לשנת הלימודים הבאה נסגרות כבר בחודש ינואר. תכנון לטווח הרחוק הוא לא בדיוק הצד החזק שלי, וכך נשארתי עם האופציה היחידה – גן פרטי.
ואז עלתה שאלה נוספת – האם כדאי שהוא יהיה גדול בין קטנים או קטן בין גדולים? זוהי שאלה משמעותית מאוד עבור הורים לילדים שהם “על הגבול”, וילידי חודש דצמבר הם הכי גבוליים שיש. הכנתי טבלאות, שאלתי ברשתות החברתיות, ביררתי בגנים וקראתי מחקרים, אבל עדיין לא הגעתי לתשובה. כי אם הוא יהיה הכי גדול בגן הוא יקבל ביטחון אבל גם ישתעמם מאוד, ואם הוא יהיה הכי קטן הוא יתפתח מהר אבל יש מצב שהילדים הגדולים ידרסו אותו. וזוהי דילמה בסגנון זנב לאריות או ראש לשועלים.
בזמן שהייתי עסוקה בלנסות ולפתור את השאלה מה נכון יותר לילד שלי, כל ההורים האחרים היו עסוקים בשאלות אחרות כמו למשל הצוות של הגן. נכון, הפרזנטורית של הגן היא הגננת, אבל בפועל מי שנמצאות רוב הזמן עם הילדים, מחליפות להם חיתולים, מתחילות איתם את היום וגם מסיימות אותו הן הסייעות. אותן סייעות שבקבלתן לעבודה הן לא נדרשות להציג ניסיון קודם או אסמכתאות להכשרה מקצועית, אלא רק הסכמה לעבוד קשה בשכר מעליב, וסליחה על הביטוי – להתעסק בחרא של כולם.
רוצים להישאר מעודכנים?
בעבר לא היינו שומעים על כל כך הרבה מקרי התעללות בילדים בגנים ובזקנים בבתי אבות, ולא רק בגלל שעוד לא היה פייסבוק כדי לשתף בו תוך שניות על כל מקרה ועוד לא הוצבו מצלמות אבטחה בכל פינה. הסיבה האמיתית למיעוט של מקרים בעבר הוא שהמקצוע היה מקצוע שהעוסקים בו בחרו בו מתוך ערכים, צברו ניסיון וידע עם הזמן, והוא ליווה אותם במשך שנים. בדור האינסטנט והאינסטגרם, היום אנחנו עורכי דין ומחר מורים לספרות. אנשים מחליפים תחומי עניין, אהבות ומקומות מגורים כמו גרביים.
בכל גן שאליו נכנסתי כדי לבדוק אם הוא מתאים ללביא הצוות “בדיוק התחלף”. נדיר למצוא גן שמחזיק את אותן הסייעות במשך תקופה ארוכה. ומה זה אומר על הגן אם הסייעות שלו מתחלפות בקצב מסחרר? כנראה שלא טוב להן, ואז קורה אחד מהשניים – או שהן עוזבות או שהן מוציאות את התסכול על החלשים ועל חסרי האונים, כלומר הילדים שלנו.
מקרי התעללות צצים כמו פטריות אחרי הגשם, אבל הדרישה להגביר את הפיקוח על כל הפעוטונים וגני הילדים אינה מספיקה. נדרשת פה מעורבות גבוהה יותר גם שלנו, ההורים, וגם של המדינה. חייבים להימצא תקציבים להכשרות ולקורסים, כי אין זו רק השקעה בגננות ובסייעות אלא גם בדור העתיד שלנו.
על כל שטות מחוקקים פה חוקים וממנים רגולטורים, אבל על השגרה היומיומית של ילדינו אין חוקים ואין רגולציה. המקרה המזעזע של הסייעת אינה סקיבנקו שהרגה את יסמין וינטה הוא לא יותר חמור ממקרים קודמים שבהם נרצחו נפשותיהם של ילדים רכים, אבל הוא היה זה ששבר את גב הגמל וגרם לנו להתעורר. אז גם אם זה לא נוגע אליכם ישירות, אל תתעלמו ואל תישארו אדישים. כי היום זוהי אמה של יסמין הקטנה, ומחר זה עלול להיות כל אחד מכם.
