אחד מהאירועים המרכזיים בלוח הזמנים האמנותי של חיפה – תערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי ויצו – ייפתח באירוע חגיגי ביום שלישי הבא, 18 ביולי. המחלקות תקשורת חזותית, ארכיטקטורה, צילום ועיצוב אופנה ישתתפו בתערוכה ויציגו את הפרויקטים המסיימים של הסטודנטים במוסד. מעבר לביטוי האישי משקפות העבודות בכל אחת מהמחלקות חזון מקצועי ואסתטי בעל ערכים אוניברסליים ומקומיים בו זמנית.
ראש המחלקה לתקשורת חזותית ירון שין: "כמעט כל אספקט בחייו של אדם עובר דרך ידיו המטפלות של המעצב – מהאישי ביותר דרך הציבורי לסוגיו ועד הלאומי. אחריות כבדה זו דוחפת את המעצב אחורה, אל העוצמה והכוח שנמצאים מאחורי הקלעים של ההחלטות הגדולות אשר משפיעות על חיינו".
ראש המחלקה לצילום עמית זולר: "בוגרי המחזור הם פוליטיים מתמיד, מחדשים צורות שיח ולא פוחדים לעמוד בצד המבקר, בצד היוצר את האנטי תיזה, בצד המיעוט או לצדו של המיעוט".
לדבריה של ראש המחלקה לארכיטקטורה פרופ' אירית צרף נתניהו, הסטודנטים במחלקה יציגו תערוכה בחמישה חדרים שיעסקו במיתוסים במרחב הציבורי הישראלי, בסביבה מקיימת ובתשתיות, בחיי הקהילה, במגורים כחלק הארי בסביבה הבנויה ובמורכבות המעשה העירוני.
ראש המחלקה לעיצוב אופנה מירב לביא מספרת כי בקולקציות הגמר התמודדו הבוגרים עם שבירת מוסכמות בעולם האופנה והטקסטיל: "הם פיתחו גזרות, צלליות וחומרים חדשים ששולבו בקולקציות בעלות כתב יד אישי וייחודי".
רבים מהסטודנטים מתייחסים ישירות לסביבה החיפאית ועבודותיהם עוסקות בה, בתיעודה ובעיצובה. קרן זיסמן מהמחלקה לארכיטקטורה קוראת לעבודת הגמר שלה "חצר הנמל". היא מציעה שימושים חדשים לחוות המיכלים בפתח העיר התחתית. שטח נטוש ומנותק זה מהווה מבחינתה הזדמנות לעצב מחדש את מבואות העיר, לייצר גישה לקו המים ולקשור בין הים להר, וזאת תוך יצירת רצועה אזרחית לאורך הנמל וחיבור של חוות המיכלים לפרויקט חזית הים העירונית. הפרויקט שלה עוסק בשאלה כיצד משקמים שטחי תעשייה נטושים ומסבים אותם לשטחים אורבניים מתפקדים. כמו כן הוא משמר את הטיפולוגיה של המיכלים ואת הזיכרון התעשייתי של המקום ולתוכו ניתן ליצוק פונקציות אורבניות חסרות כמו מגורים, מסחר ותרבות.
מתוך הפרויקט "חצר הנמל" של קרן זיסמן (צילום: יח"צ)
רוצים להישאר מעודכנים?
אלינה מיטלמן מהמחלקה לצילום מציגה מציאות שהיא בעת ובעונה אחת נוכחת מאוד ונסתרת מאוד במרחב החיפאי. בסרטה הדוקומנטרי "עולם קטן" היא מציגה ארבע נפשות במשפחה אחת שלכל אחת מהן מציאות דתית משלה. האם היא נוצרייה בעלת מנהגים פגאניים, האב הוא נוצרי שחושב שהוא יהודי, האח הוא מטאליסט יוצא להקה, ויוצרת הסרט היא חילונית. "הסרט מדבר על המשפחה שלי ועל הדמויות המרכזיות שעיצבו אותי כאישיות", אומרת מיטלמן, "ההתבוננות שלי עליהם היא התבוננות פואטית-פילוסופית. אני מתבוננת בפעילות היומיומית שלהם בבית, במחוות הגוף שלהם, בסביבתם ובדיבור שלהם".
הסרט עוסק בשאלות על מהות המשפחה ועל הדינמיקה המשפחתית וכיצד כל דמות משפיעה על הדמויות האחרות ומעצבת אותן.
רותם גזונטרמן מהמחלקה לתקשורת חזותית יצרה ספר בישול שכותרתו היא "ארץ אוכלת יושביה", שבו היא עוסקת ב"זוהמה הגזענית והבורות המקיפה אותנו מכל עבר", לדבריה. גזונטרמן: "הפכנו להיות ארץ שמילולית אוכלת את יושביה. זו נקודת המוצא לפרויקט שלי. אם אנחנו 'ארץ אוכלת יושביה' אז בואו נלך עם זה עד הסוף ונייצר ספר בישול". המנות בספר נושאות שמות כמו "כבושים", "כולכם חזרה לעזה" ו"שחורים טורדניים".
מתוך הפרויקט "ארץ אוכלת יושביה" של רותם גזונטרמן (צילום: יח"צ)
