אשכול תערוכות חדש הכולל 12 תערוכות שונות ייפתח ביום שבת במוזיאון חיפה לאמנות. הנושא המאחד את 12 התערוכות, שמהן שמונה תערוכות קבוצתיות וארבע תערוכות יחיד, הוא יחסה של האמנות לצרכנות, ומכאן גם שם האשכול – "Shop It". את התערוכות אוצרת סבטלנה ריינגולד, האוצרת הראשית של מוזיאוני חיפה.
"התשוקה לקניות, לשופינג, מתורגמת בימינו לבילוי זמן פופולרי", נכתב בדברי ההסבר לתערוכה, "חלק ניכר מהאנושות המאושרת אשר מצוידת בכרטיסי אשראי מתייצבת בחגיגיות לפולחן הצריכה. המטרה היא למצוא משמעות ולגלות זהות חדשה – 'אני צורך משמע אני קיים' – כלומר אני חלק בלתי נפרד מקבוצה של אנשים מאושרים. התערוכות מציגות התייחסות ביקורתית, חתרנית, מרתקת ומפתיעה למנגנונים אלה. חלקן מאמצות באופן ערמומי את האסטרטגיות של המנגנון הקפיטליסטי – פרסומות, ראווה, הפצה ויראלית באינטרנט ועוד. באופן זה נרתמים האמנים לשיקום הפונקציות החברתיות הבסיסיות שעליהן מרחפת סכנה בגלל שררת השוק".
בדברי ההסבר נזכר המושג "חרושת התרבות" אשר טבעו הפילוסופים תיאודור אדורנו ומקס הורקהיימר שהתייחסו לתרבות הצריכה כאל אמצעי דיכוי שנועד לשמר את ההגמוניה הקפיטליסטית על ידי יצירה של צרכים כוזבים. עם זאת, בתערוכות מוצגות עבודות של אמנים שעושים שימוש בפרסומות, בהפצה ויראלית ובשאר אסטרטגיות קפיטליסטיות, ובכך למעשה רותמים את נשקו של האויב כדי לחשוף את פניו. "האסטרטגיה הערמומית שבה נוקטים האמנים מתחפשת למעין 'כבש' קפיטליסטי כדי להחריד את שלוות הדיר", אומרת ריינגולד, "עבודותיהם מסייעות לחשוף את צורות היחסים החברתיים המנוכרים שנוצרים על ידי שפת הסחורות. האמנות ממקמת את עצמה כאמצעי לשיקום הקשר החברתי".
אחת מהתערוכות באשכול נקראת "Trash Culture" והיא עוסקת בזבל כמוטיב מרכזי שנחקר על ידי האמנים כתופעת לוואי של חברת הצריכה והשפע. התערוכה מתייחסת לפעולה של המוזיאון כמי שבאופן מסורתי ממיין את מה ש"ראוי להיכנס" ומפריד אותו מהדברים שאינם ראויים לתצוגה. "העבודות בתערוכה שואפות להדגיש שהזבל הוא אחד היסודות המרכזיים בתרבות בת זמננו, הן בהקשר היומיומי והן בהקשר התיאורטי החתרני", אומרת ריינגולד.
תערוכה נוספת, "כסף בה"א הידיעה", עוסקת בכסף ובוחנת באופן ביקורתי את המאפיינים של העושר הראוותני ותרבות השפע בחברה הישראלית. "תערוכה זו שואפת לנסח מבע אחד של עושר המאפיין את ההוויה הישראלי", מסבירה ריינגולד, "מדובר בעושר ראוותני ומופגן שמוצג כאובייקט חלול של ראווה. העושר הבוטה ניזון מפיקציות של סגנון חיים וממפץ הדימויים הממותג השוטף את החברה הישראלית".
ללא שם (צילום: אלכס קורבטוב)
רוצים להישאר מעודכנים?
עוד תערוכה באשכול, "מהירות מופרזת", חושפת את ריבוי הפנים של המשמעות הסמלית והפנטזיות הקשורות בעולם הרכב. "האמנים העכשוויים שעוסקים בתרבות הצריכה חותרים תחת פולחן המכוניות כסמל סטטוס חברתי", נכתב בדברי ההסבר, "המכונית משמשת אותם לשם ייצוג של מטאפורות חברתיות, פוליטיות וכלכליות. הבעלות על רכב ועל רישיון נהיגה היא סוג של דרכון מטעם האריסטוקרטיה שהממלכה שלה היא המנוע החדש והמהיר ביותר. היעדר רישיון נהיגה דומה להוצאה מהקהילה, לסוג של סירוס חברתי. לצד זאת, האסוציאציות הנלוות לרכבים משומשים בארץ קשורות בדרך כלל לאזורי תעשייה, למעמד הפועלים ולעובדי מוסכים".
התערוכה "Not Your Toy" בוחנת את דמות האשה בתרבות השפע הגלובלית. בתערוכה בולטים השימוש בבובת הברבי והאופן שבו אמניות משתמשות בפרודיה עצמית בעבודותיהן. הברבי מייצרת אשליות של זוהר ומאובזרת בג'קוזי, בבית מפואר, בבעל או במאהב צעיר ויפה, וצורכת באופן כפייתי אופנה ורומנטיקה. כך היא מנציחה את התפישה שלפיה עיקר עיסוקיה של האשה הוא צריכה ומימוש צרכיו של הגבר. אלא שגם בשופינג יש מימד חתרני, וריינגולד מצטטת את החוקר ג'ון פיסק שלדבריו הקניון הוא "המקום שבו נשים יכולות להיות פומביות, מועצמות וחופשיות ויכולות למלא תפקידים אחרים מחוץ למשפחה הגרעינית".
תערוכה מעניינת נוספת, "Shopping Mall", עוסקת במבנים של הקניונים כמונומנטים שמייצגים את התרבות העכשווית ואת האופן שבו התרבות הקניונית מבקשת להדחיק את השוליים החברתיים.
באשכול התערוכות כולו מציגים כ-70 אמנים ובהם יוצרים ישראלים וזרים. עם האמנים נמנים אולף קונמן, חנאן אבו חוסיין, אייל אסולין, אלכס ליבק, ברי פרידלנדר, אריאן ליטמן, זמיר שץ, ניר הוד, אלונה הרפז, בריאן אורליך, ויק מוניז וסינדי שרמן.
