בחופשת הפסח החלטתי לעשות צעד אחד בקטן בדרך לחירות אמיתית (ולא, אני לא מתכוון לעזוב את הבית): לעשות מה שכל גבר עושה רגע לפני משבר גיל ה־40 ולהירשם למכון כושר. טוב, אולי לא כל גבר אלא רק גבר נשוי פלוס ילדים, שהפעמים היחידות שבהן הוא ביקר בחדר כושר היו שיעורי ניסיון חינם ללא כל התחייבות.
וכך מצאתי את עצמי נרשם לקאנטרי. כי אם כבר חדר כושר, אז לפחות שיהיה לי תירוץ לוותר על ההליכון ועל המשקולות לטובת ג’קוזי וסאונה. בפעם הראשונה דילגתי היישר לשלב הג’קוזי משום שאומרים שחשוב לשחרר את השרירים לפני אימון. אף אחד לא אמר כמה זמן לפני, ולכן פינקתי את עצמי בשחרור רציני 48 שעות לפני האימון. האמת, יש משהו משחרר מאוד בישיבה בסאונה רטובה ולא לראות מי מלפניך ומי לצדך. הקטע הפחות משחרר והיותר מלחיץ הוא להרגיש בטעות מי מלפניך ומי לצדך. ב־90 אחוז מהפעמים מדובר בזקן או זקנה עם בגד ים קצר וצמוד, ובעשרת האחוזים הנותרים מדובר בקרמיקה מטונפת.
אחרי שהשתחררתי מהדייט בחשיכה הזה עברתי לסאונה היבשה, מה שהתברר כטעות מכיוון שכל מי שישב שם זרק לעברי מבטים של טירון ואיך אני לא יודע שמתחילים ביבשה ורק אחר כך עוברים לרטובה. לזכותי ייאמר שזה לא היה כתוב בעשרת הדברים שכדאי לדעת לפני שנכנסים לאזור הסאונות. בכלל, הייתי ממליץ להוסיף עוד כמה דיברות כמו מומלץ להיכנס עם חלוק ארוך כדי למנוע החלקה והצמדה, מומלץ לגברים נשואים לבדוק שהטבעת עשויה זהב אמיתי לפני הכניסה לסאונה יבשה, שהכניסה אסורה לשרירנים חפרנים, לזקנות רכלניות, לרווקים שזופים ולילדים מתחת לגיל 15 עם תסרוקות מעצבנות, ובעיקר אסורה הכניסה עם שמנים ועם קרמים כאילו מדובר בספא של יערות הכרמל.
אחרונים חביבים באזור מנוחה והרגיעה של הקאנטרי הם הבריכה והג’קוזי, שם בכלל אין דין ואין דיין. ג’קוזי של עשרה אנשים מקסימום הופך מהר מאוד לג’קוזי של עשרה זקנים, תשע סבתות, שמונה ילדים, שבעה כפכפים, שש שקיות חטיפים, חמישה בקבוקי מים, ארבעה גרושות, שלושה אלמנים, שני מצילים בתפקיד ואחד אלוהינו.
אחרי שצלחתי את הפעם הראשונה בכל המתקנים המשחררים, עברתי לאזור המקלחות שראוי לטור משל עצמו. לא נשארו לי מספיק מילים כדי לתאר את ההצצה לעתיד של הגוף שלי.
כעבור 48 שעות חזרתי לקאנטרי, והפעם לא ויתרתי לעצמי. עליתי על מדי האימון הכי חדשם שמצאתי בבוידם ונכנסתי בלי פחד לחדר הכושר. החלוקה שם ברורה: על ההליכונים נמצאות הנשים המהודקות, על האופניים הסמוכים נמצאים הגברים בגיל העמידה כי משם יש תצפית הכי טובה להליכונים, באזור המשקולות והמראות נמצאים השרירנים ונותני הטיפים (גם למי שלא מבקש), ובאגף של מכשירי ההתעמלות מהעתיד, אלה עם ההסברים המצוירים, נמצאים הנשואים התשושים שרק רוצים להעביר חצי שעה בישיבה ולהצדיק את ההליכה לסאונה. כמו שלמדתי מצפייה רבה בסרטי כלא הלכתי ישר לאזור שהכי מדבר אלי וישבתי על מכשיר שאמור לעבוד על החזה העליון (לא ידעתי שלחזה שלי יש עליון ותחתון). אחרי חצי שעה של הדרכה על המכשיר עברתי לאזור העבודה על הבטן שזהו האזור הכי סתלבט במכון, כי שם יש לך עשר דקות שלמות לשכב ולחשוב על החיים או סתם לנמנם – סוג של יוגה לעייפים. לבסוף הצלחתי להתחמק מהבחור ההוא שמנסה לדחוף לך אימונים אישיים, מהבחור השני שמנסה למכור לך חלבונים ואפילו מהרווקה בת ה־41 שמחפשת פרטנר לריצות בים.
יש לי עוד ארבעה חודשים להעביר בקאנטרי, ובקצב הזה נדמה לי שבמקום להוריד במשקל ולהתחטב, אעלה קילו ואתחרט.
