במרחק של שתי פסיעות ממרכז הכרמל נחבאת לה פינת טבע חביבה – עולם קסום של צומח וחי. שרידי מנזר וכנסייה המסתתרים בלב החורש, מעיינות וגם בוסתן אחד, ממש כמו זה מהסיפור “סוד הגן הנעלם”. ומה דרוש כדי לפגוש את כל היופי הזה? קחו מים, כובע, נעלים נוחות להליכה וצאו לדרך.
המסלול של נחל שיח הוא קליל – כשני ק”מ, שעתיים עד שלוש שעות של הליכה, והוא מתאים לכל המשפחה ומומלץ בכל ימות השנה. את הרכב כדאי להשאיר בסוף המסלול, סמוך לשער ברוש של בית העלמין שדה יהושע, ומשם תדאגו להסעה לתחילת המסלול ברחוב לוטוס 4, סמוך לבית הספר הרצל.
שלט מאיר עיניים מוצב בתחילתו של המסלול, ולאורכו ילווה אתכם סימון שבילים בצבע שחור. מתחילים לצעוד בשביל המסומן, ואחרי כמה פסיעות נגלה הטבע לעיניכם – חורש טבעי של עצי אלון ואלה, ועל גזעי העצים מטפסת לה הקיסוסית כדי לזכות בעוד קצת קרני שמש.
כובע הנזיר שמקדם את פנינו כבר בתחילת המסלול הוא עולה חדש ישן שלא ממש שייך לטבע שלנו. מוצאו הוא מדרום אמריקה, והוא הגיע לארץ כצמח נוי יפה. למישהו כנראה נמאס מהפרח היפה הזה והוא השליך את העציץ אל הוואדי. מאז הוא התפשט והשתלט תוך איום על קיומם של הזנים המקומיים. אבל רגע לפני שנכריז על הפרח הזה כאויב העם, ראוי לציין שהוא אכיל – עליו הקצוצים יוסיפו טעם של חריפות מעודנת לסלט ירקות (מזכיר קצת את טעם החרדל) ופרחיו יוסיפו צבע וטעם לסלט פירות. חובבי הרפואה העממית טוענים שאכילת שלושה זרעים של כובע הנזיר ביום מסייעת למניעת חצבת, הצטננות ווירוסים. מוזמנים לנסות.
כובע הנזיר (צילום: יוסי מזור)
רוצים להישאר מעודכנים?
השם העברי של הנחל מתבסס על שמו הערבי – ואדי א־סייח (נחל המשוטטים). מי היו המשוטטים שיצאו להם לשוח בנחל שיח? יש האומרים שמדובר בנזירים הכרמליטיים שחיו כאן במאה ה־13. אחרים מייחסים את השם לאגודת המשוטטים בראשותו של המורה פנחס כהן ז”ל, אשר פעלה בחיפה בשנות ה־30. ויש כמובן גם גרסה שלישית שטוענת כי הכוונה היא בכלל לצמח המיוחד שגדל רק כאן, באזור הכרמל – חלבלוב השיח שמו. לצמח זה יש שרף חלבי מר ורעיל, ותושבי שכונת כבאביר הסמוכה טוענים שהוא יעיל מאוד לצריבת יבלות.
נמשיך את דרכנו במורד הנחל. בסופה של שדרת ברושים נפגוש את המעיין הראשון – מעיין המשוטטים. זהו מקום טוב לעצירה ולמנוחה בצל העצים. צמוד למעיין נמצאים שרידיהם של מנזר וכנסייה מהמאה ה־13. את המתחם מקיפות מערות ששימשו את הנזירים להתבודדות. מעל משקוף הכנסייה מתנוסס סמלם של הכרמליתים הכולל שלושה כוכבים, אחד לכל פטרון – מרים, אליהו ואלישע. הכרמליתים מקדשים את הכרמל בעקבות הסיפור המקראי על אליהו ונביאי הבעל, ומכאן שמם. הם הגיעו לכאן קצת אחרי מסע הצלב השלישי בשנת 1192, גורשו על ידי הממלוכים בשנת 1291 וחזרו שוב במאה ה־17, אלא שאז הם בנו את מנזרם בסטלה מאריס.
מעיין המשוטטים (צילום: יוסי מזור)
שרידי הכנסייה הכרמליטית (צילום: יוסי מזור)
הליכה קצרה במורד הנחל תוביל אותנו אל המעיין השני – מעיין שיח. זהו מקום מצוין לשכשך רגליים במים הצוננים. גרם של 300 מדרגות מוביל הישר אל מסגד שני הצריחים של שכונת כבאביר. המסגד משמש לא רק כבית תפילה אלא כמרכז קהילתי ל־1,200 תושבי השכונה השייכים לעדה האחמדית – עדה מוסלמית הדוגלת בעקרונות של שלום ואחווה.
מעיין שיח (צילום: יוסי מזור)
בהמשך המסלול, ממש מול גרם המדרגות שעולה לכבאביר, נמצאת הכניסה לגן הנעלם של משפחת כיאט. את הגן בנה בשנת 1936 עזיז כיאט כחלק מחזונו להקים מתחם נופש ותיירות שיחבר בין פתחת הנחל לחוף הים – אזור שהיה באותה העת בבעלות המשפחה. עזיז שתל במו ידיו את עצי פרי, את הגפנים ואת הפרחים. תעלות השקיה, שבהן זרמו מי הנחל בין הערוגות, ציננו את האוויר החם של הקיץ, ורעש שכשוך המים הוסיף לאווירת הרוגע שהמקום השרה ומשרה עד היום.
משפחת כיאט היא משפחה ערבית נוצרית-יוונית-קתולית עמידה שמוצאה מצור שבלבנון. משם היגרה המשפחה לניו יורק, ובמאה ה־19 הגיעו בניה לחיפה. את השם ואת המעמד המכובד הם קיבלו לא רק בשל יכולותיהם הכלכליות. עזיז, כך מספרים, היה אדם מרשים ונעים הליכות, שהיה ידוע ביושרו, בנדיבותו ובתרומתו הציבורית.
את חלומו גדע המושל הבריטי שביקש לנצל את השטח שבין הבוסתן לחוף הים לצורך הקמת בית קברות חדש לעיר. כך נקבר לו החלום על מתחם התיירות והנופש. שש שנים מאוחר יותר נקבר גם עזיז, והוא בן 68. הבוסתן עבר לידי אחותו לוסי שהורישה אותו לכנסייה, וזו מכרה אותו לעיריית חיפה. מאז עומד המקום שומם כאבן שאין לה הופכין. מי יודע אולי תהיה זו דווקא העירייה שתחזיר עתרה ליושנה ותשקם את המקום לרווחת התושבים.
הליכה קצרה במורד השביל תוביל אותנו אל סיומו של המסלול. טיול מהנה.
