הסופר זאב ז’בוטינסקי, שלימים הפך למנהיג תנועת בית”ר, כתב פעם: “בשביל לרחוץ מעל גופנו ונשמתנו את אבק הגלות, את עקבות הסבילות בת שנות אלפיים, נזדקק לזמן ולמים רבים”. ז’בוטינסקי לא זכה לראות את תקומת ישראל. הוא נפטר ב־1940. עשור לאחר מכן עלו בזה אחר זה שלושת יישובי המועצה האזורית אלונה. שלושתם נוסדו על ידי יוצאי תנועת בית”ר שראו עצמם ממשיכי דרכו של ז’בוטינסקי.
העמק שבו הם בחרו לנטוע את ביתם שופע מעיינות, נחל עם מים זורמים, שדות פורחים ונוף מרהיב. בשולי העמק עוברת אמת מים תת קרקעית קדומה שנחצבה לפני 2,000 שנה כדי להוביל מים לתושבי קיסריה. הטיול שלנו הפעם כולל תצפית מ”ההר העגול”, רחצה במעיינות המים הצלולים והצוננים של נחל תנינים, הליכה עם פנסים באמת המים התת קרקעית וקטיף תירסים מתוקים מזן שלא הכרתם בשדות מושב אביאל. כל שנותר הוא לקחת לבוש ונעליים (או סנדלים) המתאימים להליכה במים, פנס, כובע, שתייה ולצאת לדרך.
המסלול, שנמשך בין ארבע לחמש שעות, מותאם לכל המשפחה ומומלץ לימי הקיץ החמים. רשמו בווייז “ההר העגול”. בכניסה למושב עמיקם יקדם את פניכם ציורו של האומן אהרון קומבליס המתאר את נוף העמק. המושב עלה על הקרקע בשנת 1950, ולקבוצת המייסדים יוצאי בית”ר הצטרפו כמה משפחות שהגיעו מסין הרחוקה. חַרְבּין – כך נקראת העיר שאותה הם נאלצו לנטוש כדי לנדוד לארץ הקודש. חרבין עברה במשך דורות מיד ליד, עד שבשנת 1946 נכבשה על ידי ברית המועצות. רגע לפני שמסך הברזל נסגר והעיר הפכה לחלק מסין הקומוניסטית, עזבו כמה משפחות יהודיות את העיר והגיעו הנה. על הדרך הן מימשו את חלומו של ז’בוטינסקי “לרחוץ מנשמתם את אבק הגלות, את עקבות הסבילות בת שנות אלפים”.
בקצה המושב מסמן שלט עץ ימינה אל “ההר העגול”. ניתן להמשיך עם הרכב ולחצות את מעבר הבקר. אם השער סגור פתחו אותו כדי לעבור וסגרו אותו אחרי שסיימתם לחצות. הדרך העולה אל ההר אפשרית למעבר רכב פרטי אך היא מעט משובשת. אם אתם חוששים לרכבכם ניתן להשאירו למרגלות הגבעה ולטפס ברגל. הליכה במקרה כזה תיארך כ־20 דקות. בראש הגבעה יש אתר הנצחה ללוחמי גדוד 890 של חטיבת הצנחנים ממלחמת יום הכיפורים. במקום תמצאו שולחנות פיקניק בצל עצי האורן והאלון, שלטים שמספרים את סיפורי הקרבות ופסל ענק, פרי יצירתו של האומן אורי סיגל גלקין, להנצחתו של אחיו ראובן, בן המושב שנהרג בקרב בחווה הסינית.
האנדרטה לזכרו של ראובן גלקין (צילום: יוסי מזור)
אחרי שסעדתם את ארוחת הבוקר ושבעתם מהנוף הנשקף מההר, המשיכו בנסיעתכם כקילומטר אחד דרומית לעמיקם – אל פארק אלונה. המקום פתוח בימים ראשון-חמישי ובשבת בשעות 16:00-9:00 וביום שישי בשעות 13:00-9:00. מחיר הכניסה למבוגר הוא 30 שקל, ולילד מתחת לגיל 18, לחייל, לסטודנט, לאזרח ותיק ולנכה – 25 שקל. בכל חצי שעה יוצא סיור מודרך משער הפארק אל החלק התת קרקעי המשוחזר של הנקבה, שגובה המים בה הוא 70-40 ס”מ. משך ההליכה הוא כ־25 דקות, ומובטחת לכם חוויה מרעננת ובלתי נשכחת.
הירידה אל הנקבה (צילום: יוסי מזור)
רוצים להישאר מעודכנים?
האמה נועדה לספק מים לעיר קיסריה. המלך הורדוס בנה את קיסריה סביב שנת 22 לפני הספירה כחלק מחנופה לקיסר אוגוסטוס. ואם כבר מתחנפים אז עד הסוף. חבילת הפינוקים לרווחת תושביה הפגניים של העיר כללה תיאטרון להצגות, אמפיתיאטרון לקרבות גלדיאטורים, היפודרום לתחרויות סוסים, מקדשים לרוב, בתי מרחץ ציבוריים, ולא תאמינו – אפילו מים זורמים בבתים. את רחובות העיר קישטו מזרקות שנקראו נימפאונים על שם הנימפות בתולות הים.
בתקופה הביזנטית הגיעה קיסריה לשיא גודלה. 100,000 תושבים צמאים למים ולעינוגים חיו בה באותה העת. כדי לספק את הצורך הגיעו המהנדסים הרומים אל עין צברין הסמוך והחלו לחצוב את אמת המים – שישה ק”מ אורכה של האמה התת קרקעית, ואחר כך היא ממשיכה מעל לפני הקרקע ומגיעה לחוף הים, שם היא נישאת על גבי קשתות תוך שמירה על שיפוע קבוע של שני אחוזים עד לכניסתה אל העיר. מפעל הבנייה המפואר הזה הוא בהחלט פלא בהתחשב באמצעים הטכנולוגיים המוגבלים שהיו באותה העת. סימני החציבה ניכרים על קירות הנקבה, ובכל כמה מטרים תמצאו גומחה קטנה חצובה בסלע שנועדה לנרות השמן שהאירו את הדרך לחוצבים.
הליכה במי הנקבה (צילום: יוסי מזור)
המשיכו בנסיעה כשני ק”מ דרומה. 50 מטר דרומית לפניה לאביאל תמצאו דרך לחניון עפר שבו ניתן להשאיר את הרכב. בקצה המערבי של החניון יש מעבר צר בין קני הסוף אשר מוביל אל בריכת שכשוך מרעננת. המים הם מי נחל תנינים. התנין האחרון נצוד באזור זה בשנת 1912 על ידי הכומר הגרמני ארנסט שמיץ.
נחל תנינים (צילום: יוסי מזור)
אחרי שסיימתם לשכשך במי הנחל עלו על השביל מעברו השני של הנחל ופנו ימינה. הליכה קצרה של כעשר דקות תוביל אתכם אל עין אביאל ואל המפל המסתתר לו בסבך הקנים. אחרי שתסיימו ליהנות ממי הנחל הצוננים המשיכו עם הרכב עוד כ־50 מטרים דרומה אל השדה של משפחת קמפינסקי. שלט מאיר עיניים מזמין אתכם בימי חמישי ובסופי שבוע לקטיף עצמאי של תירס מזן מתוק שלא טעמתם במחיר שווה לכל נפש. טיול מהנה.
המפל שמסתתר בסבך הקנים (צילום: יוסי מזור)
