יין נמזג לכוס (צילום: רויטרס)
יין נמזג לכוס (צילום: רויטרס)

לונה פארק לאוהבי יין בסופרמרקט המקומי

המבקר נהנה להשתעשע לקראת פסח בין מדפי בקבוקי היין כמו שאתם נהנים לאסוף לעגלתכם מבצעים של געפילטע פיש, ואולי קצת יותר. לקראת ליל הסדר הוא חיבר עבורכם מורה נבוכים שיעזור לכם להתמצא באזורים הקצת יותר מתקדמים של המתחם המבלבל ביותר במרכול

פורסם בתאריך: 7.4.17 09:43

יש מי שמתהלכים שבויי קסם בין מדפי הסופרמרקטים בימות טרום פסח בגלל צנצנות הגעפילטע פיש של מנישביץ והשוקולד למריחה השחר. יש מי שלא יכולים בלי מצות הסובין שלהם, ואחרים מחכים כל השנה לעוגיות היין או הקוקוס המצופה שוקולד והמקרונים העשויים מבוטנים. בשבילי הסופרמרקט הוא לונה פארק בימים אלה בגלל השלוש והארבע ב־100. זה הזמן למלא סטוקים ביינות שבשאר ימות השנה עולים כמעט כפליים. היקבים מוציאים לקראת החג חלק גדול מהיינות החדשים של השנה, ואף כי שיפוע גרף העניין שעולם היין הישראלי מספק התמתן, עדיין יש דברים לחכות להם – ידידים ותיקים שחוזרים בכוחות מחודשים בצד הפתעות (והפעם הפתעה אחת ממש מרנינה עם הירידה של קסטל אל העם). אם כן, בלי להאריך בהקדמות, הנה הוא מורה הנבוכים שיסייע לכם לנווט בין הבקבוקים.

יקבי בנימינה: אבני החושן

הסדרה הגבוהה של יקבי בנימינה היא בדיוק הדבר שלו התכוונתי כשדיברתי על ידידים ותיקים שחוזרים בכוחות מחודשים. החידוש הפעם, לרגל עשור לסדרה, הוא בהשקת שני יינות סינגל ויניארד (כרם יחיד) חדשים – כרם מירב וכרם סירין. יקב בנימינה לא מתעסק באקזוטיקה, אבל שומר על רמה ייננית גבוהה גם מבחינת איכות הענבים וגם מבחינת התהליכים. סדרת אבני החושן ממשיכה להיות תמורה טובה למחיר (90 שקל לישפה, 100 שקל ליהלום, 120 שקל ליינות הכרם היחיד).

יקבי בנימינה אבני החושן (צילום: יח"צ)

יקבי בנימינה אבני החושן (צילום: יח"צ)

ישפה 2015

בלנד של שרדונה (50 אחוז), שנין בלאן וויונייה. כמעט לא פוגשים כבר יינות בדומיננטיות של שרדונה שעבר תסיסה מלולקטית (תסיסה שנייה של היין שבה הופכת החומצה המלית לחומצה לקטית. היין מתרכך ומקבל טעמים חלביים וחלק מהפרי מתעמעם). כולם רוצים היום לשמור על החומציות הראשונית. אני אישית מתגעגע ליינות האלה. בישפה יש איזון יפה בין רכות ומלאות לבין רעננות וחומציות טובה. הוא קיבל לא מעט מטעמי העץ – וניל ואלון – ומפתח עם הזמן גם פרחוניות הדרית. מבחינת אוכל הוא רב תכליתי – ילווה יפה דגים ומנות אסיאתיות, אבל גם יכול להתמודד עם בשר ועם תבשילי ירקות.

יהלום 2013

יהלום הוא הבלנד הבורדולזי של היקב, ואכן מורגשת הדומיננטיות של הקברנה על טעמי הקסיס, השזיפים והפטל המרוכז שלו. יש בו גם ניואנס ירקרק שמוסיף משהו לחיוניות של היין. הוא מתפתח זמן מה בכוס ומקבל משנה חיים כשהחומציות שלו מתגברת. מאוזן, מורכב מספיק כדי לא להיות טריוויאלי, כהה וסמיך. כיף לשתות גם עכשיו, אבל כדאי לחכות.

כרם רמת סירין 2013

אחד משני הסינגל ויניארדים החדשים. 100 אחוז פטיט סירה – ענב הבלנדים הידוע שכאן עושים ממנו יינות זניים מעניינים מאוד. יין מוצלח, מלא ובעל גוף, מתחיל חלק עם הרבה פרי ועם טעמים מרוכזים מאוד, אבל כשהחומציות עולה ומופיעה העפיצות היא נעשית דומיננטית – מה שמעיד על כך שאולי מוטב לחכות איתו זמן מה.

כרם מירב 2014

בלנד יותר דרומי עם 40 אחוז של מרסלן ושל פטיט סירה ו־20 אחוז שיראז. שנתיים של שהייה בחביות לא הכבידו על היין יותר מדי, והוא אולי הספורטיבי ביותר ברביעייה – רענן, טיפה ירקרק ועם חמיצות טובה, אבל לא נעדר פירותיות (שזיפים ודובדבן). משלושת האדומים הוא בלי ספק הנגיש ביותר. מגובש ומהנה שילווה היטב אוכל.

יקבי כרמל: הסדרה האזורית

סמנכ”לית השיווק של יקבי כרמל דפנה מילר אומרת שהביקוש לסדרות איכות במחירים של 60-40 שקל עולה לאחרונה. ואני שואל “כיצד לאחרונה?”, כי במלוא הצניעות, אני חושב שאני מתחזק את הביקוש הזה כבר הרבה שנים באופן שיש לו ביטוי כמותי שמורגש אפילו ביקבי כרמל. ועדיין הסדרה האזורית היא דבר חמקמק. היא מופיעה לפעמים בכמות ניכרת ואז נעלמת להרבה זמן. יינות ספציפיים מתוכה הם בשבילי משאת נפש בלתי מושגת, כמו השרדונה של הסדרה משנים מסוימות. ליקבי כרמל יש יתרון אחד גדול – כשהם מחליטים לעשות יין טוב הם עושים את זה. הם לא צריכים לערוך ניסויים ולקוות שייצא להם, כי יש להם את הענבים הכי טובים ואת הציוד הכי טוב, והם התברכו בייננים מעולים. היינות שיצאו לקראת פסח הם דוגמה מצוינת לכך. הם מתומחרים ב־45 שקל ומהווים תמורה נפלאה לכל אגורה.

יקבי כרמל הסדרה האזורית (צילום: יח"צ)

יקבי כרמל הסדרה האזורית (צילום: יח"צ)

 

אזורית קברנה-שיראז 2013

חגיגה של יין. דומיננטיות של שיראז (למרות שאני לא יודע את הכמות היחסית בבקבוק) מפולפל, אדמתי, קצת מעושן בצד פרי שחור, אבל בלי שמץ ריבתיות ועם הרבה תחושה של טריות ועסיסיות. מפגין כרגע עפיצות די איתנה, שרירי ובכל זאת די אלגנטי. יש גם ניואנס כמעט בלתי מורגש של ברט (סוג של שמרים שכמות גדולה שלו מזיקה ליין וכמות קטנה יכולה להיות תיבול מעניין) שדווקא מחמיא כאן (ודי מפתיע, כי אני לא זוכר את זה כבר די הרבה זמן ביינות של כרמל).
אזורית גוורצטרמינר 2016

כיף גדול הגוורץ הזה. מפגין את כל הטעמים הרגילים של הענב הארומטי לעילא – ליצ’י, מי ורדים, פרי טרופי וקצת לבנדר – אבל עם חמיצות לימונית-ליימית שופעת ונדיבה. כן, טעם הקהל, אבל מבוצע באופן מופתי ואי אפשר להגיד עליו מילה רעה. שרק נמצא אותו.

יקב דלתון: שניים עלמה ואחד אלקוש

יקב דלתון השלים בהצלחה את המעבר של הפורטפוליו שלו מידיה האמונות של נעמה סורקין לגיא אשל, היינן שהתחיל את הקדנציה שלו שם לפני כשנתיים. עלמה היא אחת מהסדרות האהובות עלי מבית היוצר של היקבים הגדולים מבחינת תמורה הוגנת למחיר, בדרך כלל בדגש על יינות לבנים (בסביבות 70 שקל). גם בסדרות הגבוהות הם מצליחים להוציא מתחת ידם יינות טובים, והסינגל ויניארד שלהם מכרם אלקוש הוא אחד מהשיראזים הטובים בשטח.

יקב דלתון (צילום: אורי גרון)

יקב דלתון (צילום: אורי גרון)

דלתון עלמה אייבורי 2015

יין בדומיננטיות של סמיון (74 אחוז) שכמה טוב – לא מפוצץ בטרופיות אלא מפגין פרי נקי, אגסי. יש בו גם פינו גרי וויונייה. הוא עסיסי ועם חומציות טובה, אבל גם מפגין רכות וניואנס חמאתי. מהנה מאוד, מאוזן, עם רמז מינרלי בסיום. ממוקד וחכם ומעיד על תשומת לב, על כוונה ועל יד אלגנטית. אהבתי מאוד.

דלתון עלמה קרימזון 2013

שוב בלנד בורדולזי, טוב מאוד לסוגו (67 אחוז קברנה, 31 אחוז מרלו וטיפונת קברנה פרנק), עם הרבה פרי שחור וקסיס. מתובל יפה, עם מבנה טוב ועם מספיק חומציות שנושאת על גבה את שפע הפרי. היין קיבל גם לא מעט טעמים מהחביות שבהן שהה כ־14 חודשים. יין הגון.

דלתון שיראז אלקוש 2013

יין נהדר. השיראז מרהיב בטעמים, עם אוכמניות, שזיפים וגם אדמה ואקליפטוס, פלפל שחור וניואנס מעושן. הוא מורכב ומלא גוף, זקוק לאוורור אבל נגיש כבר עכשיו. קשה בשנים האחרונות למצוא שיראז זני מקורי ומושקע – נראה שהיקבים הישראלים קצת התייאשו ממנו או שהטעם המקומי נטה לכיוונים אחרים (קריניאן, מורבדר, פטיט סירה וכדומה). כאן יש ביטוי מצוין למה שהזן הזה יודע לעשות כשמאפשרים לו להפגין את צבעיו מבלי לתת לו להשתולל יותר מדי.

יקב טוליפ ויקב מאיה: אספרו, ווייט פרנק ומארה נוסטרום

כמה טוב שיקב טוליפ נמצא קרוב ויכול להיות נקודת מוצא נהדרת לכל טיול בעמק. היקב המצוין הזה מצליח כבר שנים לייצר יינות נגישים ונדיבים בלי לעשות יותר מדי חשבון לטרנדים סנוביים שבמשך זמן מה הכתיבו את הטון. והפלא ופלא, מתוך העשייה בגובה העיניים צמח גם משהו יותר מורכב וייחודי – יקב מאיה, באותה בעלות, שבסיוע אנשי יין מיוון הביא בשנתיים האחרונות למדפים כמה מהיינות הלא שגרתיים ביותר מייצור מקומי.

יקב טוליפ ויקב מאיה (צילום: יח"צ)

יקב טוליפ ויקב מאיה (צילום: יח"צ)

טוליפ אספרו 2015

יין חביב, בלנד של סירה, קברנה פרנק ומרלו. אדמתי ומפולפל עם קצת ירקרקות. הדומיננטיות של הסירה מורגשת. מצליח להיות מתון מבחינת האלכוהול, והעפיצות שלו היא די קטיפתית. יין מצוין לליווי מגוון של מנות, החל מבשר ועוף ועד קישים ותבשילי ירקות.

טוליפ ווייט פרנק 2016

מי שעדיין לא יודע שאפשר לעשות יין לבן מענבים אדומים, הנה הפינה הפדגוגית: היין מקבל את צבעו מהקליפות. אם סוחטים את הענבים ולא משרים בנוזל את הקליפות הוא יהיה לבן. כזהו הווייט פרנק. 65 אחוז ממנו עשוי מקברנה פרנק – ענב אדום רב נוכחות. השאר במקרה הזה הוא סוביניון בלאן. הווייט פרנק גם הוא כבר אורח ותיק ואהוב. ניכר בו שילוב בין מתקתקות עדינה לבין חמיצות טובה, והוא מלא פרי ירוק המורגש באופן לא בוטה. על אף היותו חצי יבש בהגדרה, המתיקות שלו נעימה והוא יכול להתחבב גם על אוהבי יינות יבשים.

יקב מאיה – מארה נוסטרום 2013

הבעלים של היקב רועי יצחקי סיפר לי על האופן שבו הם חברו לשני הפרופסורים מיוון שאחראים לייננות ולכורמות של יקב מאיה. הם השתמשו בהמלצה של מארק סקוויירס, מבקר היין מהאתר של רוברט פרקר שאחראי על יינות אגן הים התיכון, וכמעט כפו עליהם את שיתוף הפעולה. מזל שכך. השניים מביאים לכאן ייננות אחרת, עם גישה שונה לחלוטין לטרואר ועם הבנה עמוקה של המיקרו אקלים של האזור ושל פוטנציאל הענבים שלו. המארה נוסטרום הוא בלנד מרתק של קריניאן, מורבדר, סירה ודוריף. יין מצוין, פתוח מאוד, ובצד מורכבותו מצליח לשמור על קלילות. יש בו פרי אדום ושחור ועשבי תיבול, תבלינים ורצפת יער. אפשר גם לשמור שנתיים-שלוש ויהיה מרתק לראות לאן הוא התפתח.

יקב קסטל: לה וי לבן ואדום

הנה כנזכר ההפתעה הנהדרת שנחתה על סף דלתי לקראת החג. יקב קסטל אף פעם לא פזל לטרנדים או הושפע מהלכי הרוח של שוק היין הישראלי. הוא עשה עד היום את מה שהוא רצה וידע לעשות – היין הכי טוב שהוא יכול להוציא מתחת ידו. עד עכשיו לא היו לו סדרות, והוא פעל כמו יקב בבורדו עם יין ראשון שהוא הביטוי המקסימלי של יכולותיו של היקב, ויין שני מצוין. גם האופי של היין – אלגנטי ומאופק – הלך בקו של בורדו. אבל בדומה ליינות בורדו זה עולה לא מעט כסף, ולכן יין הדגל של קסטל הוא אורח די נדיר בביתי. כעת, במלאת 25 שנה להיווסדו של היקב, הוא מוציא בפעם הראשונה סדרה של יינות נגישים יותר מבחינת המחיר. הם עדיין לא זולים (בסביבות 90 שקל לבקבוק) אבל בהחלט אפשר לצרוך אותם פעם בפעם. השאלה הגדולה היתה אם היקב הצליח לשמר את האיכות גם בגרסה העממית. התשובה לפניכם.

יקב קסטל (צילום: אלעד ברמי, אופיר כהן)

יקב קסטל (צילום: אלעד ברמי, אופיר כהן)

קסטל לה וי בלאן 2015

כיף גדול היין הזה. בלנד של סוביניון בלאן, שרדונה וגוורצטרמינר. חמצמץ, חיוני מאוד, קיצי, עם פרי טרופי, מלון ואפרסק לבן, ועם פרחוניות מקסימה, עם מעט לימוניות, ועם סיומת מרירה בגוון מינרלי. זה יין שובב מבלי להיות פרוע, והוא יהיה נהדר לצד דגים.

קסטל לה וי רוז ’ 2015

אין מה לדבר עם הבקבוק הזה לפני שנותנים לו להתאוורר שעה. זה בהחלט יין שנושא את חותם האופי של קסטל. חומציות גבוהה, פרי מאופק בהתחלה, עפיצות שמתפתחת ועולה במקביל לחמיצות, בנוי לתלפיות ועם איזון נהדר. יש בו לא מעט פרי, אבל הפרי בו הוא רק מרכיב, חלק מהפאזל המחושב היטב שיש בו גם טעמי חבית, טאנין, עשבוניות ותיבול. פנטסטי.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר