(צילום: מוטי מילרוד)
(צילום: מוטי מילרוד)

כולנו לא איתנו

משה כחלון היה התקווה הגדולה של חיפה כאשר מונה לשר האוצר. אבל כגודל התקווה כך עוצמת האכזבה. מעיריית חיפה נמסר: "ראש העיר יונה יהב מסתייג מההאשמות כלפי השר"

אם יש פרויקט שבאמת יכול להזניק את חיפה קדימה זהו פרויקט חזית הים העירונית במערב הנמל, עם טיילת רחבה על קו המים שלאורכה בתי מלון, מסעדות, בתי קפה, אולמות למופעי תיאטרון ומוזיקה ובנייני משרדים – פנינה תיירותית שהיא מרכז תעסוקה משמעותי, וגם עיר שאפשר סוף סוף לצעוד ממרכזה אל הים, בדומה לתל אביב.

אלא שמינהל התכנון, שהועבר ממשרד הפנים למשרד האוצר ביולי 2015 ומאז נמצא באחריותו של שר האוצר משה כחלון, תושב חיפה, גורר רגליים ומקבע את סיווגו של הפרויקט במשבצת הפרויקטים הווירטואליים לתקופה ממושכת נוספת שאין יודעים מתי תסתיים. כדי ליישם את הפרויקט צריך תוכנית מאושרת ואנרגיות מלאות קיטור של היזם שלה לשם מימושה. כמו כל תוכניות המתאר הארצית, מינהל התכנון הוא היזם של תוכניות המתאר הארצית לחזית ים עירונית, שיצאה לדרך כבר בספטמבר 2007.

חוק התכנון והבנייה קובע כי סמכות האישור של תוכניות מתאר ארציות היא של הממשלה. בישיבתה בתחילת אוגוסט אשתקד המליצה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לממשלה לאשר את התוכנית, שבמסגרתה מוצעים פינויו של מערב הנמל מפעילות נמלית (למעט נמל הנוסעים) ופתיחת רציפיו לפעילות עירונית ותיירותית.

“זה רגע היסטורי. אתם תראו שזה לא ישפיע רק על חיפה אלא על כל הצפון ויהיה מחולל כלכלה חדשה בחיפה ובכל הצפון”, אמר בהתרגשות ראש העיר חיפה יונה יהב שניות אחדות לאחר שהמועצה הארצית המליצה לאשר את התוכנית. אלא שמבדיקת “כלבו – חיפה והצפון” עולה כי למרות שהתוכנית יצאה לדרך כבר לפני עשר שנים ולמרות שחלפה כבר שנה ממועד המלצתה של המועצה הארצית לאשרה, עד היום לא אושרה התוכנית על ידי הממשלה ולכן לא זכתה למתן תוקף. למעשה, כחלון ומינהל התכנון לא דאגו לאישורה של התוכנית, ובכך הם מעכבים באופן תמוה את מועדי מימושה מכיוון שבהוראותיה נקבע כי שלושה מתחמים במערב הנמל יפונו בהדרגה תוך חמש שנים מיום אישור התוכנית, כאשר המתחם הראשון – מול קמפוס הנמל – יפונה מיד עם אישור התוכנית.

 

שר האוצר משה כחלון וראש העיר חיפה יונה יהב בטקס חתימת מתווה שיקוע מסילות הרכבת (צילום: צבי רוגר)

 

לא מסיר חסמים

במונחים של צדק ואיזון אינטרסים חזית הים היתה צריכה כבר מזמן להיות עירונית. המרחב הימי של חיפה – מבת גלים ועד שפך הקישון – כבר עמוס ברציפים ובמסופים של הנמל, והיוזמות לפעילות נמלית נוספת רק מתעצמות בשנים האחרונות: מסוף הכרמל נחנך באוקטובר 2010, הקמת נמל הקישון מזרח הסתיימה בשנת 2011, ובימים אלה מוקם מתחם נמלי ענק חדש נוסף – נמל המפרץ. הסבת מערב הנמל לפעילות עירונית אמורה היתה לגלם גם איזשהו פיצוי מוסרי לחיפה, שהקריבה את מיטב חופיה לתשתיות ייבוא וייצוא של סחורות.

בהשוואה לתוכניות מתאר ארציות אחרות במרחב הנמלי של חיפה, המתנה של שנה בין המלצת המועצה הארצית לאישור הממשלה היא חריגה. התוכנית להקמת מסוף הכרמל נזקקה לחודשיים בלבד, התוכנית למקורות החול ולעבודות החפירה להקמת נמל המפרץ המתינה ארבעה חודשים בלבד בין שני הטריבונלים, והתוכנית להקמת נמל המפרץ עצמו סיימה את ההליך תוך חמישה וחצי חודשים בלבד.

"כלבו – חיפה והצפון" ניסה לברר השבוע מהי עמדתם המעודכנת של בעלי העניין המרכזיים בסוגיית עצירת הליכי האישור של תוכנית חזית הים: עיריית חיפה, שכמובן תומכת בתוכנית אך לא נלחמת בחירוף נפש לקידומה, ושתי החברות הנמליות – חברת נמל חיפה וחברת נמלי ישראל (חנ"י) – שכל אחת מהן הגישה לפני כשנה ושלושה חודשים התנגדות מפורטת לאישור התוכנית.

התגובות שקיבלנו לא הקפיצו את האופטימיות למפלסים גבוהים, והן מלמדות בעצם עד כמה נחוצה מעורבות אקטיבית של כחלון להסרת החסמים במערב הנמל, ששטחו המרכזי משמש בשנה האחרונה בעיקר לחניון של כלי רכב המיובאים ארצה ולא לפעילות נמלית מובהקת – תמונת מצב המעצימה את תחושת ההחמצה.

אין כתובת

“לשאלה מדוע התוכנית טרם אושרה אנו בוודאי לא הכתובת”, מסר דובר חברת נמל חיפה זוהר רום, “הפעילות במערב הנמל גם בשנה האחרונה היא רבה ומגוונת וכוללת אוניות נוסעים ותיירים, קו שיט לעכו, פריקת כלי רכב מיובאים, פריקת מטען כללי וצובר, דגון ואוניות גלנוע על בסיס יומי, כך שהטענה שהפעילות במקום מכוונת כלי רכב בלבד היא שגויה לחלוטין. לגבי עמדתנו בנושא חזית הים, הרי שחברת נמל חיפה לא התנגדה באופן עקרוני לתוכנית, ובמהלך כל השנים הביאה לידי מקבלי ההחלטות את השלבים שאמורים להתרחש על מנת לאפשר העברה של הפעילות הנמלית התפעולית לאתרים חלופיים, כולל הקצאת שטחים חלופיים. חברת נמל חיפה, כמי שהשטח בכל מקרה נמצא ויימצא באחריותה לכל הפחות עד 2054, היא שותפה טבעית לקידום חזית הים בדרך מוצלחת ומושכלת".

גם חנ"י, בעלת הזכויות במערב הנמל במעמד של חוכרת לדורות, מסרה כי היא אינה הכתובת לשאלה מדוע התוכנית לא אושרה בממשלה: "החברה לא התנגדה לתוכנית אלא התייחסה לשילוב האופטימלי הנדרש בין הבטחת המשך פעילות הנמל, על כל סוגי הפעילות שבו, לבין הפעילות באזור חזית הים העירונית".

מעיריית חיפה נמסר: "העירייה רואה בחזית הים העירונית פרויקט אסטרטגי שימצב את חיפה במקום הראוי לה כעיר תיירותית מובילה בקנה מידה בינלאומי. לפיכך פועלת העירייה לגיבוש מתווה למימוש החזון ביחד עם נמל חיפה, עם חנ"י ועם משרד האוצר. המגעים בעניין זה מתקדמים, אך טרם הבשילו לכלל הסכם חתום. התוכנית אושרה על ידי המועצה הארצית והועברה לאישור הממשלה לאחר שהמשרד להגנת הסביבה העביר לאחרונה הנחיות מפורטות לגבי מרחקי ההפרדה הנדרשים לשימושים הנמליים".

חשוב מאוד לציין גם כי שיקוע מסילת הרכבת בעיר התחתית – מבית המכס ועד לשדרות בן גוריון – בהתאם להסכם שנחתם בין משרד האוצר, עיריית חיפה ורשות מקרקעי ישראל ושאושר במועצת העיר חיפה בנובמבר 2015 הוא חסר משמעות ללא פינוי מערב הנמל מפעילות נמלית, מה גם שלטענת רכבת ישראל כולל ההסכם מימון לשיקוע של שתי מסילות בלבד בעוד שהפרויקט הקונקרטי כיום הוא הכפלה לארבע מסילות. ביצוע של שיקוע המסילות בעוד שחומת הנמל עומדת על כנה ומאחוריה ממשיכה להתקיים פעילות נמלית יהיה מהלך אבסורדי, וכחלון, שחתם עם יהב ביוני 2015 על המתווה העקרוני של הסכם השיקוע בטקס חגיגי, לבטח לא יוציא לדרך מהלך חסר תכלית בעלות של 1.3 מיליארד שקל.

 

משה כחלון (צילום: עופר וקנין)

משה כחלון (צילום: עופר וקנין)

 

"ממשיך לשבת במגדל השן"

מחדל עצירת תוכנית חזית הים העירונית הוא אחד מבין שלושה מהלכים שלכחלון היתה יכולת השפעה על סיומם בתוצאה טובה לתושבי חיפה, אך הם הסתיימו למרבה האכזבה בתוצאה המנוגדת לאינטרס של העיר. שני המהלכים האחרים הם אישור התוכנית להרחבת הבנייה במתחם בתי הזיקוק ואישור המשך הפעלת מערך אמוניה בחיפה. שלושת האירועים קרו במשמרת של כחלון, המכהן כשר האוצר החל ממאי 2015, והדברים מלמדים על כך שבניגוד לתרומתו לחיפה בקידום דיור מוזל במתווה של מחיר למשתכן ולהירתמותו למען העיר לאחר השריפה הגדולה בכרמל, בממשק שבין חיפה לפעילות הנמלית והתעשייתית המעכבת את פיתוח העיר הוא בסך הכל יישר קו עם הסדר הקיים.

במתכונת שבה אושרה תוכנית בז"ן בתחילת יוני במועצה הארצית, בהתאם להצעתו של יו"ר המועצה אביגדור יצחקי, היא מאפשרת הקמת מתקני ייצור חדשים במתחם על שטח של 43 דונם, ללא תכנון מפורט וקונקרטי של הבנייה העתידית וללא קביעת מכסות כמותיות לכלל מזהמי האוויר שמקורם במתחם. המועצה אמנם צמצמה את תוספת שטח הבנייה של מתקנים חדשים במתחם ביחס למצב הקיים מ־20 אחוז לחמישה אחוזים, אך דחתה הצעה נגדית של נציג ארגוני הסביבה לקבוע שתתאפשר אך ורק תוספת של מתקנים סביבתיים ובטיחותיים ולחייב בביצוע מיפוי מלא של פליטות מזהמי האוויר מהמתחם.

בתגובה להחלטה הקימו תושבים מחיפה לפני שבוע מאהל מחאה סמוך לביתו של כחלון בשכונת שמבור, ולטענתם השר עדיין לא יצא אליהם. ליהי שחר ברמן, דוקטורנטית בטכניון ופעילה בארגון מגמה ירוקה השוהה במאהל: “לא כך תיארתי לעצמי שאבלה את חופשת הקיץ, אבל כחלון לא מותיר לי ברירה כשהוא ממשיך לשבת במגדל השן שלו ומתחמק מאחריותו על הרחבת הבנייה בבתי הזיקוק, ואנחנו כאן 24/7, יושבים מתחת למרפסת שלו עד שיעצור את הרחבת בז"ן".

בהודעה שפרסמו המוחים לציון שבוע לשהייתם במאהל נכתב: "כחלון הוא הכתובת שלנו ושל תושבי מפרץ חיפה משום שהוא השר הממונה על מינהל התכנון ועל המועצה הארצית לתכנון ובנייה. זו החליטה לפני כחודש וחצי לאשר את תוכנית ההרחבה של התעשייה המזהמת בישראל. תחת חותמתו של כחלון עברה התוכנית להרחבת הבנייה בבתי הזיקוק. הקמנו מאהל מחאה, ומצדו של כחלון אין קול ואין עונה. שניים מעוזריו פקדו את המאהל ביום חמישי שעבר, אך מאז לא התבשרנו על שינוי כלשהו במדיניותו. נישאר מול ביתו של השר עד שיגלה מנהיגות וימשוך את האישור להרחבת הבנייה בבז"ן"

"טרם התקבלה עמדתו"

לא פחות נוקבת היא הביקורת על החלטת הממשלה, שכחלון הוא מבכיריה, בתחילת החודש לאשר יישום של חלופה למיכל האמוניה בטווח הקצר ובטווח הארוך. בטווח הקצר כוללת החלופה ייבוא של אמוניה לכל צורכי המשק באמצעות אוניות קטנות, שהיקפן לא פורט בהחלטה, והזרמה ישירה בצנרת קיימת למפעל חיפה כימיקלים. לפי ההחלטה, בטווח הארוך אמור הפתרון לאספקת אמוניה לכלול הקמת מפעל לייצור אמוניה במישור רותם והקמת מקשר ימי מול חופי חיפה לצורך עגינת אוניית אמוניה, שלא פורט היקפה ולא פורט היכן מול חופי חיפה היא תעגון.

עיריית חיפה מתחה ביקורת נוקבת על ההחלטה: “שוב ממשלת ישראל דואגת לחיפה כימיקלים ולהון ולא לציבור. המתווה החדש לא נבדק בניהול סיכונים, ובכך הוא מחריף את הסכנה הציבורית מכיוון שהוא מחליף מיכל ממוגן באונייה בלתי ממוגנת”.

יצוין כי לפי מסמכי הצעת ההחלטה שהופצה לפני ישיבת הממשלה בחר כחלון לא למסור את עמדתו באשר להצעת ההחלטה, לפחות עד למועד הפצתה ביום שקדם לישיבה. במסמכי הצעת ההחלטה צוין במסגרת סקירת עמדת שרים אחרים שההצעה נוגעת לתחום סמכותם כי "שר האוצר – טרם התקבלה עמדתו", וזאת בעוד שדווח כי שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, אף הוא נציג מפלגת כולנו, תומך בהצעת ההחלטה. פרוטוקול ההחלטה לא מפרט מיהם חברי הממשלה שהשתתפו בישיבה ומה היתה עמדתו של כל אחד מהם בעת ההכרעה.

מדוברות משרד האוצר נמסר באשר לחלופת מיכל האמוניה: "החלטת הממשלה מייצרת איזונים בין ביטחון ובריאות התושבים לבין הפעילות הכלכלית במשק. משרד האוצר עסק בהיבטים הכלכליים בלבד של הפרויקטים ארוכי הטווח. ההיבטים הסביבתיים, הביטחוניים והבריאותיים נבחנו על ידי משרדי הממשלה והרשויות המוסמכות שזה תחום אחריותם".

מדוברות מינהל התכנון נמסר בקשר לתוכנית חזית הים העירונית: "מינהל התכנון ערך בחודשים האחרונים שינויים במסמכי התוכנית בהתאם להחלטת המועצה הארצית לאשרה. עריכת השינויים היוותה תנאי להעברתה לאישור הממשלה. השינויים היו כרוכים בין היתר באיסוף מידע עדכני ובתיאומים עם מספר גורמים, ובראשם המשרד להגנת הסביבה".

יצוין כי עמדת מינהל התכנון באשר לתוכנית בז"ן היא שהחלטת המועצה הארצית לאשרה מקפלת בתוכה קביעות המהוות שיפורים משמעותיים בתחום הסביבתי: צמצום משמעותי של בניית המתקנים מ-20 אחוז לחמישה אחוז בלבד, וזאת כאשר הבינוי מותנה בעמידה מוחלטת בדרישות המשרד להגנת הסביבה, קביעה שלפיה כל חריגה בהיתרי הפליטה תטופל על ידי המשרד להגנת הסביבה וקביעה נוספת שלפיה כל בקשה להיתר בנייה למתקן המייצר פליטה תידרש באישור הוועדה המחוזית, שגם תוכל לדרוש מסמך סביבתי.

לאחר פרסום הכתבה ביקשה דוברות עיריית חיפה לפרסם את התגובה הבאה: "ראש העיר מסתייג מהאשמות כלפי שר האוצר על חוסר שיתוף פעולה ועל חוסר טיפול בענייני העיר. שיתוף הפעולה בינינו הוא דוגמה ומופת בחשיבה אסטרטגית למען העיר והמטרופולין.
הפרויקטים אשר יקבעו את עתיד העיר הזו מקודמים בזכותו של השר. שיתוף הפעולה בנושאי האמוניה, בית המשפט הכלכלי ותוכנית הממשלה לחיזוק חיפה בתחום הסטארטאפים, ובתחומי עיר חכמה ומוגנת, חזית הים ושיקוע הרכבת, ובקידום הקמת בורסה לטכנולוגיה מעולם לא היו מקודמים כפי שמוביל השר, ויותר מכך לגבי טיפול השר בנזקי השריפה".

 

משה כחלון (צילום: אוליבייה פיטוסי)

משה כחלון (צילום: אוליבייה פיטוסי)

 

הכוח לדרוש אחריות ציבורית

מאת שי אילן

פעם, תפקיד שר האוצר נחשב למדבר הפוליטי הצחיח ביותר, לתפקיד שנוא שהוענק לפרסונות שאיש לעולם לא ירצה בהם כראשי ממשלה. שמחה ארליך או יגאל הורוביץ או יצחק מודעי נחשבו לבני דמותם של הבורבונים – גבירים מנותקים שכל תכלית קיומם היא לגזור גזירות ולחתוך בבשר החי.

בשני העשורים האחרונים השתנתה התפישה הזאת לחלוטין. שר אוצר יכול להיות חביב הציבור, דמות עממית, אמפתית, בלתי מזיקה. סילבן שלום סטייל, או מאיר שטרית, או דובון אכפת לי אחר כמו יובל שטייניץ. משה כחלון כמובן הביא את הטרנד הזה לשיא. כחלון הוא הסחבק האולטימטיבי. כל אחד צריך איזה כחלון בסלון. לא יכול להיות שמאחורי החיוך הזה, האותנטי כל כך, מסתתר נציג של ממסד עושק המעדיף את ההון על טובת הציבור. לא יכול להיות. זה כחלון, איש גבעת אולגה, שבילה את חייו הבוגרים בחיפה, שכל אחד רוצה אותו בתור שכן, שבטוח שאם הוא היה מתגורר בדירה הסמוכה והיינו מתדפקים על דלתו לבקש כוס סוכר היינו מקבלים קילו.

אז כמה כיף להיות השכנים של כחלון לומדת העיר חיפה על בשרה כבר שנתיים. שנתיים זה הרבה יותר מ-100 ימי חסד, והגיע הזמן לעשות חשבון. אבל לפני זה צריך להגיד משהו על הפרקטיקה של הגשת חשבון לנבחר ציבור.

במדינה שבה ראש הממשלה מסרב להתראיין לכל כלי תקשורת שעשוי להציב בפניו אתגר, ולו המינימלי ביותר, לא מפליא שאף אחד משריו לא מרגיש מחויבות לענות לשאלות קשות. זהו ההבדל היסודי בין שרי האוצר של פעם לבין אלה של שני העשורים האחרונים: הם, כמו פטרונם (לרוב) ב-20 השנים האחרונות, לא מרגישים חובה לעמוד למבחן ציבורי ולענות לשאלות. לעומת זאת, הם שמחים להפיץ את הישגיהם באמצעים תעמולתיים – ברשתות החברתיות או על גבי שלטי חוצות.

על שלטי החוצות לא נזכר מספר חולי הסרטן כתוצאה מזיהום האוויר. לא כתוב שם כמה אנשים נתונים בסכנת חיים בגלל מיכל האמוניה. לא נזכר שם הפער הבלתי נסבל בין הפריפריה למרכז מבחינת מספר הרופאים לנפש. למה שזה יהיה כתוב שם? איך זה קשור בכלל לשר האוצר?

אז חשוב שהציבור ידע שזה קשור בקשר אמיץ. כחלון הוא שר האוצר שסיפח למשרדו את מינהל התכנון, שהעביר את התוכנית להרחבת בז"ן. כחלון הוא גם השר שנשכב על הגדר והניח למתווה הגז האיום לעבור על גבו הפסיבי. אמנם ביתו צופה למורדות המערביים של הכרמל, אבל נדרשות לו בדיוק שתי דקות של נסיעה כדי להסתכל על נמל המפרץ ההולך וסוגר בטבעת חנק על העיר שבה הוא בחר לשבת ושבעניינו הוא בחר לשתוק.

כחלון הוא השר שמוכר למשפחות צעירות כרטיסי הגרלה במקום לקדם מיזמים של פינוי-בינוי בקרית חיים, בנוה פז ובשאר השכונות המוחלשות של חיפה (ובמקומות אחרים בארץ). הוא השר שלא הזיז במילימטר באופן מעשי את פארק הקישון המיוחל או את מנוע הצמיחה האולטימטיבי שחיפה מחכה לו – חזית הים העירונית. וכאן ראוי להתעכב רגע: העובדה שחלפה שנה מאז שהמועצה הארצית הכפופה לכחלון המליצה על אישור התוכנית והממשלה עדיין לא דנה בה היא קודם כל באשמתו. בכוחו היה להניח את התוכנית על שולחן הדיונים, והוא העדיף לעסוק למשל בענייני תאגיד השידור הציבורי.

חיפה היא לא רק עיר מגוריו של כחלון. היא גם האלטרנטיבה לכלכלה הדורסנית, הממרכזת, השואבת את החיוניות מהפריפריה למרכז שהיא נשמת אסכולת נתניהו. בכוחו של כחלון לחולל שינוי עומק, והוא מעדיף שינויים קוסמטיים.

קל לקנות את זה, כי כמה כבר עולה חיוך? אנשים רוצים שיעשו להם טוב, שילטפו אותם, אבל – וזהו לב העניין – אנחנו, החיפאים, רואים את זה מקרוב. רואים שמאחורי החיוך מסתתר ענן עשן כבד. רואים את השתיקה הרועמת של השר אל מול עניי עירו. רואים את הזיוף ואת האופורטוניזם. זה הכוח של מי שקרוב. הכוח לקרוע את המסווה. הכוח לדרוש אחריות ציבורית.

 

שר האוצר משה כחלון (צילום: עופר וקנין)

משה כחלון (צילום: עופר וקנין)

 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר