השבוע עזב את מכבי חיפה השחקן הכי טוב שלנו בשנים האחרונות – דיא סבע. והאמת? לא הזלתי דמעה. גם לא בטוח שאתגעגע אליו. כן, אני יודע, הוא היחיד שהצליח להחזיק אותנו איכשהו מעל המים בעונה הקטסטרופלית שעברה עלינו בשנה שעברה. נכון, המספרים שלו היו מטורפים, וגם בעונת האליפות האחרונה של ברק בכר הוא היה פקטור מרכזי, אבל אז הגיע 7 באוקטובר, ובעקבותיו הפוסט של אשתו – ומשהו השתנה.
למרות שדבר לא חזר להיות כמו פעם, סבע המשיך לתת מספרים, ועכשיו הוא ימשיך לתת מספרים בליגה השנייה בטורקיה. ואני? אני אפילו לא עצוב. אבל אני בהחלט מודאג. ערב פתיחת העונה איבדנו שחקן סופר חשוב, ואין לו שום תחליף באופק. האופציה היחידה שאני מצליח לראות נכון לעכשיו היא מערך של 4-4-2 עם שני חלוצי רחבה. הבעיה היא שכדי שזה יצליח צריך שני קשרי אמצע איכותיים, ועל כאלה נשאר לנו רק לחלום. אם יגיע אחד – דיינו.
רוצים להישאר מעודכנים?
אני לא יודע מה ליאור רפאלוב מתכנן, אבל הדאגה בקרב כל אוהד מכבי גוברת. אם עד עכשיו היו חסרים לנו קשר 6 וכנפיים, עכשיו חסר גם מי שייצר מהלכים ובעיקר יסיים מהלכים עם גול. וזו לא הדאגה היחידה. מאז העונה הגדולה ההיא, של ליגת האלופות ואליפות שלישית, עברו בקושי שנתיים, וכמעט אף אחד לא נשאר. היחידים הם פייר קורנו שהלך ורק חזר, עבדולאי סק שמתקשה להציג את יכולתו מאז, עלי מוחמד שנראה עייף, ודולב חזיזה – אני מאוד אוהב אותו, אבל הוא לא יכול לסחוב את הקבוצה.
נשארנו עם תחושת חוסר ודאות. ההרכבים והחילופים של דייגו פלורס לא מובנים לי. האיש שסימן את גוני נאור ועוד עשרה עדיין לא הציג שיטת משחק ברורה, והוא תעלומה. אולי עוד יפתיע את כולנו, ואולי לא. ימים יגידו. אבל נכון לעכשיו, בלי שחקני אמצע, בלי כנפיים, בלי סבע ועם המון סימני שאלה, העונה שבפתח נראית מפחידה כי אנחנו פשוט לא מוכנים ונגמר הזמן לניסיונות.
וליד
אתם מטומטמים מה הוא אשם באמירה של אשתו …יש בעיה בראש אתם אוהבים לשנוא בלי סיבה