סיפור שמאחוריו ייאוש עלול להוביל למקומות שליליים, אבל זהו סיפור שמסתיים בחיוך גדול. יוסי עמנואל יעשה הכל כדי להעלות לכם חיוך על הפנים. למרות הדרך הקשה שעבר – אב אלכוהליסט, אלימות במשפחה וחרם חברתי – הוא בחר לחייך אל העולם, והעולם מחייך אליו בחזרה. נוסף על עבודתו כשיפוצניק וצבעי, הוא מאמן חיוך (כן, יש דבר כזה, וכך הוא מתאר את עצמו בדף הפייסבוק שלו) שמעביר סדנאות חיוך בהתנדבות, והוא גם פרסם את הספר "לפרוץ את מעגל הכעס והתסכול" שנמכר בחנויות הספרים.
עמנואל, מה היתה נקודת המפנה בחייך?
"עד גיל 30 לא מצאתי את עצמי והרגשתי ככישלון גמור. חיפשתי את דרכי ובסופו של דבר מצאתי אותה בכוחות עצמי. קסם החיוך שינה לי את החיים, ואני מרגיש שאני לא יכול לשמור את זה לעצמי. התשוקה בוערת לי בעצמות ואני רוצה להעביר את זה הלאה. אני מוכן לעשות הכל כדי שעוד אנשים ילמדו מזה ויפיקו תועלת מהדבר הקטן והפשוט הזה שלא עולה לנו כסף, לא גוזל לנו זמן ולא צריך בשבילו כישורים מיוחדים".
במה הספר שלך עוסק?
"ראשית, הוא מעביר את המסר של החיוך וגורם לאנשים לאמן את שרירי הפנים בחיוך. גיליתי שזה מחולל פלאים ומוביל לחשיבה חיובית. החיוך והאימון עצמו הם מעורר ומשנים חיים. גם באופן מדעי החיוך גורם למוח להפריש אנדרופינים ומווסת לחצים. אני קורא לזה בעצם מניעה – למנוע את הנפילות שלנו בחיים. שנית, הספר מציג עשר שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו בזמן שהאיזון הרגשי שלנו מופר, כשמשהו מטריד את מנוחתנו, כשאנחנו לא שקטים וכשיש משהו ספציפי שמטריד אותנו. אני מציע לאנשים להשתמש בסדרת השאלות הזו, שבה הקורא בעצם חוקר את הנפש שלו ואת עצמו ומגיע לתובנה. השאלות האלה מניעות את הקורא לעשות משהו, לזהות הזדמנות בקושי".
והפכת את זה לסוג של מקצוע.
"זו לא פעילות עסקית ואני לא עושה מזה כסף. הפרנסה שלי היא עבודת כפיים".
עמנואל בהרצאה. "כילד בן 10 ראיתי את אבא שלי לוקח סכין מטבח ודוקר את אמא שלי" (צילום: בני אופיר)
איך בעצם הגעת לתחום העיסוק הזה?
"זה נבע מתוך משבר, מתוך מחשבות אובדניות. הגעתי אל סף ייאוש, חיפשתי פתרון ולא מצאתי. ניסיתי הכל עד שבאה לי הברקה. לפני עשר שנים לא מצאתי את עצמי בחיים. רציתי ללמוד ולא התקבלתי, רציתי לעבוד ולא התקבלתי, וכאשר כבר מצאתי עבודה לא החזקתי בה. יש לי שני אחים מוצלחים מאוד, ואני הייתי הכבשה השחורה בבית. הכל התחיל בעצם בילדות. נחשפתי לדברים קשים. אמי ואני היינו חשופים לאלימות קשה. כילד בן 10 ראיתי את אבא שלי לוקח סכין מטבח ודוקר את אמא שלי. זו חוויה שגרמה לי לטראומה. כילד חטפתי הרבה מכות, לא הכרתי דבר אחר ולא ידעתי שיש משהו אחר. חשבתי שזה הכי טבעי בעולם. מעולם לא חגגו לי יום הולדת, אפילו לא בר מצווה. ההורים שלי לא השקיעו בי. אבא שלי הבטיח לי שהוא יפצה אותי על כל השנים האלה ויעשה לי הפתעה, אבל יום לפני שמלאו לי 17, כשהייתי אמור לקבל את המתנה, הוא קיבל דום לב ונפטר. ראיתי דברים קשים מאוד מול העיניים".
אתה מרגיש שצמחת מתוך הייאוש הזה?
"פתאום נזכרתי שיש לי יכולת לדמיין דברים. עד אז דמיינתי רק תסריטים שליליים, אבל יום אחד החלטתי לנסות לדמיין משהו חיובי, וזה הצליח. לפתע התעוררה בי התשוקה להעביר את המסר שלי לעולם. יצאתי מחושך לאור והחלטתי להעביר את המסר שלי באמצעות הרצאות על סודות החיוך. אני מזמין אנשים לעשות איתי תרגילי חיוך. אני קורא לזה 'משחקי חיוך הקסם', שזה משהו קליל והומוריסטי. כיום כבר מזמינים אותי להרצאות בכל מיני מקומות, אני מתנדב במחלקת השיקום של בית החולים ביילינסון, בחממה לנכי צה"ל ובאגודה למען העיוור".
ועדיין אתה לא רואה בזה עבודה.
"לא, הפעילות שלי היא התנדבותית לחלוטין, אבל אולי בעתיד זה ישתנה. אני עושה את זה מתוך אידיאולוגיה, אני מרגיש שאני שליח ושזהו הייעוד שלי. אני מוכן להגיע לכל מקום ולהפסיד יום עבודה. פעם הזמינו אותי לרחובות ורצו לשלם לי, אבל אמרתי שאני לא מוכן לקבל כסף אפילו על נסיעות".
איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?
"יש לי שאיפות להגיע עם זה רחוק, לעמוד על במה ולהרצות מול 400 איש. אני רוצה להגיע עם ההרצאות גם לחו"ל ושתהיה קהילה של עשרות אלפי אנשים שילכו בדרך הזו ויתאמנו בחיוכים. יש לי עשרות תרגילי חיוך, ואני מתכוון להוציא ספר שייקרא 'סודות החיוך'".
עמנואל בהרצאה. "יש לי שאיפות לעמוד על במה ולהרצות מול 400 איש" (צילום: בני אופיר)
