המאבק המשפטי בין חברת נמלי ישראל (חנ"י) לעיריית חיפה סביב "הר הזבל" נמשך גם אחרי ארבע שנים, וכעת הגישה העירייה בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי נגד פסק הדין בנושא שנתנה שופטת בית המשפט השלום קרן מרגולין-פלדמן.
תחילת הפרשה בשנת 2021, אז הגישה חנ"י נגד העירייה תביעה לפינוי ולסילוק יד מ"הר הזבל" – שטח שלטענת חנ"י מוחזק על ידי העירייה ושימש אותה במשך עשרות שנים כמזבלה לאשפה שנאספה בעיר. אשפה זו נערמה בהיקפים גדולים לכדי הר של זבל.
בתביעה נטען כי רשות הנמלים והרכבות (חברת נמלי ישראל בגלגולה הקודם), בעלת השטח, דרשה מהעירייה עוד בשנות ה-90 של המאה שעברה להפסיק את השימוש בשטח ולפנותו, אלא שהדרישה שלא נענתה. עוד נטען כי בעקבות הליכים משפטיים שנקטה רשות הנמלים והרכבות נגד העירייה נחתמו במהלך השנים כמה הסכמים בניסיון ליישב את המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך הסכמה על הקפאת ההתיישנות ותוך הסדרת מנגנונים שיביאו בסופו של יום לפינוי האשפה מהשטח, לסילוק ידה של העירייה מממנו ולהשבתו לרשות הנמלים והרכבות, כשהוא נקי ופנוי "באופן שיאפשר לרשות הנמלים והרכבות, ולחליפתה חנ"י, לעשות שימוש במקרקעין לצורכיה ולמטרותיה".
במהלך ההליך הגישה העירייה שלוש בקשות – שתיים לסילוק התביעה על הסף ואחת למתן צו לעיון במסמכים – וב-3 במרץ השנה פסקה השופטת מרגולין-פלדמן כי דין הבקשות לסילוק התביעה להידחות, וכתבה: "בקשות הנתבעת (עיריית חיפה; ב"כ) מתבססות על טענה חדשה העומדת בניגוד חזיתי לאמור בכתב ההגנה מטעמה. כך, הנתבעת טוענת כעת, לראשונה, כי היא אינה יכולה להיחשב כמי ש'מחזיקה' במקרקעין בשל העובדה שהיא אינה מפנה עוד אשפה אל האתר. הנתבעת הבהירה כי על אף העובדה שהיא אינה מפנה אשפה אל האתר זה כ-20 שנה, הרי שהיא עודנה מחזיקה במקרקעין ואף משלמת דמי שימוש בגינם. דברים דומים הוצהרו מפי הנתבעת גם בהסכמים שנערכו מאז הפסקת הובלת האשפה אל האתר. נוסף על כך הבהירה הנתבעת בכתב הגנתה כי לא זו בלבד שהיא מחזיקה במקרקעין אלא שאין לפנותה מהם – הן בשל העלות הכלכלית הנלווית לכך המצדיקה לטענתה המשך החזקה במקרקעין, והן מפאת העובדה שהיא בעלת זכות חכירה לדורות במקרקעין או ברת רשות הרשאית להמשיך להחזיק עד אשר תוכל לפנות את המקרקעין. הנה כי כן, הטענה העומדת בבסיס הבקשות – טענה להיעדר החזקה – מהווה שינוי של חזית המחלוקת בתיק, שאליה מתנגדת התובעת (חנ"י; ב"כ)".
לאחר דחיית הבקשות, ההליך עדיין מתנהל בבית משפט השלום, אך כעת הגישה העירייה כאמור בקשת רשות ערעור למחוזי, שבו היא מבקשת מבית המשפט לבטל את ההחלטה ולהורות על סילוק התביעה בטענה כי השלום אינו מוסמך לדון בתביעה, ולחילופין – להתיר לה לתקן את כתב ההגנה.
רוצים להישאר מעודכנים?
בבקשה כתבה העירייה: "עניינה של בקשת רשות ערעור זו בהחלטה שגויה של בית משפט קמא, שבמסגרתה נדחו בקשות המבקשת לסילוק על הסף של התביעה נגדה. העילות שבשלן התבקש הסילוק על הסף הן היעדר סמכות עניינית והיעדר עילת תביעה. המקרקעין שימשו במשך עשרות רבות של שנים, החל משנות ה-40 של המאה הקודמת, כאתר לפינוי פסולת של תושבי חיפה. המקרקעין נמצאים בבעלות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), והחל משנת 2015 המשיבה היא בעלת זכויות החכירה בהם".
עוד נכתב כי "העירייה הפסיקה את השימוש במקרקעין באופן סופי לכל המאוחר בשנת 2001, קרי לפני יותר מ-20 שנה, ומאז היא אינה מפנה אליהם עוד פסולת של תושביה. מאז אותו מועד העירייה אינה מחזיקה במקרקעין, אינה משתמשת בהם ואין לה נוכחות או נכסים כלשהם במקרקעין. עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת. על אף שאין מחלוקת כי העירייה אינה מחזיקה במקרקעין זה שנים רבות, חנ"י הגישה נגד העירייה תביעה לסילוק יד לבית משפט השלום, כאילו מדובר בתביעה אזרחית סטנדרטית לסילוק יד מנכס. ואולם, עיון בתביעה מעלה כי הסעד המהותי המתבקש בה כלל אינו סילוק יד, שכן כאמור אין מחלוקת שהעירייה אינה מחזיקה בנכס זה שנים רבות, אלא מתבקש בה סעד של ניקוי המקרקעין מהפסולת שהוטמנה בהם".
העירייה טוענת כי "אין חולק כי לא ניתן פשוט לפנות את הפסולת, שכן היא התערבבה בקרקע במשך עשרות שנים, על פני עשרות מטרים, באופן שאינו ניתן להפרדה, אלא בהשקעה כספית אסטרונומית. מדובר בפרויקט ארוך ויקר של ניקוי מעמיק של הקרקע, שעל פי דוח של חברה המתמחה בנושא, עלותו מוערכת במאות מיליוני שקלים והוא צפוי להמשך שנים. לנוכח העובדות האמורות אשר אינן שנויות במחלוקת, לא יכול להיות כל ספק כי התביעה אינה נמצאת בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. כך, אין ספק שמהותה האמיתית של התביעה אינה סילוק יד אלא מתבקש בה סעד מורכב ויקר, בשווי העולה מאות מונים על גדר סמכותו של בית משפט השלום. אין מדובר בתביעה לסילוק יד גם משום שאין מחלוקת שהעירייה אינה מחזיקה במקרקעין זה שנים רבות, וממילא אין בסיס לבקשת סעד של סילוק יד כלפיה".
בבקשה נטען כי "כפי שעולה מכתב התביעה עצמו, המחלוקת האמיתית בין הצדדים אינה אפוא מחלוקת ביחס לסילוק יד אלא מחלוקת חוזית בשאלה אם חלה על העירייה חובה לבצע את פרויקט הניקוי של המקרקעין ולשאת בעלויות העצומות הכרוכות בו העולות כדי מאות מיליוני שקלים (מתוך כספי המסים של תושבי חיפה, ללא כל הצדקה) – זאת על אף שהעירייה היא כלל לא בעלת המקרקעין, לא מחזיקה בהם זה שנים רבות ואף אינה צפויה ליהנות מהערך הכלכלי הטמון בהם".
תגובות