עבר שבוע אחד מאז שאמא טסה, והדרך הטובה ביותר לתעד את הימים הארוכים היא כתיבת יומן מסע. היום הראשון: 7:00 מתעורר בקושי, שוטף פנים ומנצל את השינה של הקטנה לשירותים של הבוקר. מכין בקבוק, מעיר בעדינות, שם טלוויזיה ומתארגן. 7:15 מתחיל לארגן את הילדה לגן. 7:45 מגיע שלב הקוקיות. 8:30 מתייאש ונוסעים לגן, שם אני מבקש מהגננת לעשות לילדה קוקיות ועושה סלפי לאמא. 9:00 עבודה. 16:30 אוסף אותה מהגן, נוסעים הביתה ובדרך מזעיקים את אמא שלי לעזרה. 17:30 הילדה אחרי מעדן וקרטיב, אמא שלי מגיעה ואני יוצא לריצה אחרת אשתגע. 18:30 הילדה למדה לנסוע על האופנוע החשמלי שלה. מחמם שניצלים, הילדה רוצה דגנים. 19:00 אמא שלי הולכת ואני נכנס להתקף חרדה קצר. 19:15 מקלחת. 19:30 התארגנות לשינה. 20:30 הילדה נהנית מבקבוק בזמן שאני בוכה בסלון. 20:45 הילדה רדומה, לוקח בקבוק בירה ונרגע. “יהיה בסדר, קטן עליך”, אני אומר לעצמי ומדליק את הסוני. 23:10 נכנס למיטה. 00:35 טלפון מעיר אותי. זאת האשה. “הגעתי למיאמי, נדבר מחר”.
היום השני: אותו הדבר כמו אתמול, רק בלי העיכוב המיותר על קוקיות. 9:00 עבודה. 13:30 הודעה מהאשה עם אייקון של לב. מתרגש כמו בדייט הראשון שלנו אבל היא לא יכולה להתכתב כי היא רק קמה לשירותים ולפנות בוקר אצלה. 16:30 אוסף את הילדה ישירות לג’ימבורי. 17:30 הילדה מתחילה לפזול לכיוון המכוניות המתנגשות. 17:35 למזלי התחילה הופעה של קוסם כושל בקניון. 18:10 הילדה מאבדת סבלנות אז אני מרגיע אותה עם פיצה ועם מיץ תפוזים. 19:30 מקלחת. 20:00 הקטנה עם בקבוק ואני עם סמרטוט רצפה. 20:10 ניסיונות הרדמה כושלים בעליל ושיחת וידאו מרגשת לאמא. 22:00 נרדמתי ביחד איתה בלי מקלחת.
היום השלישי: כנ”ל. 8:30 הולך לאימון קרוספיט כדי לפרק עצבים. 9:30 עבודה. 16:30 אוסף את הילדה ואובד עצות. לאן ממשיכים מכאן? לחמותי. 17:15 מנסה לנמנם על הספה. 17:20 בכי (לא שלי). 19:00 חוזרים הביתה למקלחות. 20:00 היא נרדמה. עושה כלים, מפעיל מכונה, שוטף את הרצפה ומנקה אבק כדי שאוכל לשחק בסוני על נקי. 20:45 נרדם.
רוצים להישאר מעודכנים?
היום הרביעי: שוב כנ”ל. מודה לאלוהים שהבוקר עבר בלי תקלות. 9:00 עבודה. 16:30 יוצאים מהגן לכיוון הבית כי היום נשארים בסביבה הטבעית שלנו, שזה אומר המון טלוויזיה והמון שוקולד. 20:00 לא מצליח להרדים. מסתבר ששוקולדים לפני שינה זה לא רעיון טוב. 23:00 שנינו נרדמים. 2:30 הילדה מעירה אותי. “אבא, שורף לי הטוסיק”. שיחת וידאו עם האשה, הדרכה רפואית און ליין, ואחרי חצי שעה של מריחות ונשיפות נכנסנו למצב רגיעה אבל לא למצב שינה. 4:30 נרדמים.
היום החמישי (שהוא בעצם יום שישי): הולכים לגן ואבא בחצי יום חופש. אימון קצר, ניחום אבלים, ונגמר החצי יום חופש. 12:30 אוסף את הקטנה ונוסעים לסופ”ש אצל ההורים שלי. אני לתומי חשבתי שאצליח לנוח ואולי אפילו אפגש עם כמה חברי ילדות בלילה. 15:00 שנ”צ (של שנינו). 18:00 קמים לארוחת ערב משפחתית שמתגלה כמשימה מורכבת בלי האשה. הילדה אכלה שלוש קציצות ואני רגוע. 21:00 כולם עזבו והילדה עדיין ערה. לא יכול להשאיר אותה ככה ולצאת לנשום אוויר. מרדים אותה ונרדם בעצמי – סיפור חיי.
היום השישי (שבת): אסור לי חוף ים או בריכה אז אני הולך לבקר בני משפחה אבודים. 19:00 דילגנו על שנ”צ, הילדה נרדמה ברכב תוך שנייה. יש! מגיעים הביתה, מעביר אותה בעדינות שיא למיטה בהצלחה. 21:00 היא קמה. 00:00 נרדמנו.
המשך יבוא…
