דדי פרלמוטר. "כרגע יש לי רעיונות, כמו בסטארט אפ" (צילום: חגית הורנשטיין)
דדי פרלמוטר. "כרגע יש לי רעיונות, כמו בסטארט אפ" (צילום: חגית הורנשטיין)

“אני לא שותה אלכוהול אז לא אפתח בקבוק שמפניה”

דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא אינטל העולמית, בדרך להיות חבר כנסת כמספר 2 ברשימת גשר של אורלי לוי אבקסיס. מה הוא רוצה לשנות, האם יישב בקואליציה של בנימין נתניהו או אולי בזאת של בני גנץ, מהם הנושאים החשובים לו ואיך הוא מתכנן לחגוג אם ייכנס לכנסת

פורסם בתאריך: 6.4.19 08:35

דדי פרלמוטר, לפני הכל, שאלת השאלות: אז למה לך פוליטיקה עכשיו?

“כמובן שנשאלתי על כך לא מעט פעמים, והתשובה היא די פשוטה. אני עוסק לא מעט בנושאים של שוויון הזדמנויות והכנסת תקנים נוספים לכלכלה הישראלית, והנושאים האלה קרובים ללבי. גם אשתי וגם אני קרובים מאוד לתחומים האלה כבר כמה שנים, ואנחנו עוסקים בזה כי זה העתיד של מדינת ישראל. כולם אוהבים להסתכל על הנושאים הביטחוניים שהם חשובים, אבל הנושאים הבסיסיים האלה שאותם ציינתי הם מוזנחים מאוד בלשון המעטה, כמו הרבה נושאים אחרים. אלו נושאים שבנפשנו, גם מבחינת הפערים החברתיים שמסכנים את עתידנו וגם כי זוהי הזדמנות כלכלית עצומה. השתתפתי בפאנל כלכלי באוניברסיטת חיפה, וכולם דיברו או על צמיחה או על הגדלת העוגה או על חלוקת העוגה, ואני טוען שחלוקת העוגה ההוגנת והצמחת העוגה הם אותו הדבר, הם לא נושאים נפרדים, אלא קשורים האחד בשני, בגלל שבלי השקעה לא תהיה לנו צמיחה כלכלית. הגעתי למסקנה שאם רוצים לעשות שינוי דרמתי, צריך להגיע למקום ששם ההחלטות הגדולות מתקבלות, ואני מקווה להיות שם. זוהי הסיבה שבגללה הצטרפתי לפוליטיקה. אני אוהב אתגרים גדולים, התמודדתי איתם במשך כל החיים”.

פרלמוטר, 65, נולד וגדל ברמת גן. לאחר השחרור מצה”ל הוא הגיע לחיפה כדי ללמוד בטכניון, וכבר בסמסטר הראשון בפקולטה להנדסת חשמל הוא וחברתו חיה התחתנו. מאז הם כאן. בתום לימודיו הוא הצטרף לחברת אינטל והיה אחראי על קבוצת פיתוח המעבדים המתמטיים של החברה, ואף זכה בפרס נשיא המדינה לחדשנות בפיתוח תעשייתי. הוא המשיך לעלות בסולם הדרגות עד שבשנת 2001 מונה לסגן נשיא החברה בישראל והיה אחראי על התכנון, על הפיתוח ועל השיווק של פתרונות עבור פלח השוק של המחשוב הנייד.

חמש שנים אחר כך, כשהם כבר הורים לשני תינוקות, ארזה המשפחה את מיטלטליה ונחתה בארצות הברית, שם קיבל פרלמוטר אחריות על כל ההחלטות הטכנולוגיות הנוגעות לפיתוח מעבדים באינטל. הם חזרו ארצה, ארזו שוב, הפעם עם שלושה ילדים, ושבו לכאן עם ארבעה. בשנת 2009 הוא מונה למנהל משותף של חטיבת ארכיטקטורת השבבים, ובהמשך לסמנכ”ל מוצרים ולסגן נשיא בכיר של אינטל העולמית. בשנת 2013, לאחר 34 שנים באינטל ו־11 שנים בעמק הסיליקון, הוא עזב את החברה בנסיבות מפתיעות ושב לישראל.

בארץ ניסה פרלמוטר לגייס מימון לפרויקט של קרנות הון סיכון לתעשיית ההייטק, והוא פעיל בכמה עמותות – משלנו, הפועלת בקרב ילדיהם של ישראלים שהיגרו לארצות הברית תוך חיזוק הזהות הישראלית-יהודית; תובנות בחינוך שעוסקת בשינוי ובמהפכים בית ספריים בפריפריה הכלכלית-חברתית-גיאוגרפית בישראל; וארגון צופן שמטרתו היא לקדם חברה משותפת בישראל באמצעות פיתוח ההייטק בחברה הערבית. הוא גם משקיע ומלווה חברות סטארט אפ.

הפרויקט של קרנות ההון כשל.

“ניסיתי לגייס כסף וזה לא צלח. כן, יש לי הרבה כישלונות, זה לא הכישלון היחיד. זו היתה התנסות טובה, למדתי הרבה דברים ולא הצלחתי. אני לא מתבייש בזה. אני גאה בכישלונות שלי כמו בהצלחות שלי”.

אי בחירתך לנשיא אינטל העולמית זה כישלון נוסף?

“כן, רציתי להיות ולא הצלחתי”.

למה הועדף בריאן קזניץ’ על פניך?

“אני חושב שהם עשו טעות, אבל אני לא אובייקטיבי. אף פעם לא נתנו לי את הסיבות המדויקות. הם חשבו שהוא יותר מתאים, יותר נכון. אני חשבתי שחברה טכנולוגית צריכה מישהו עם רקע בביזנס ובמחקר ופיתוח ולא איש ייצור. הם חשבו שייצור הוא החלק החשוב ביותר אבל הכישלון הגדול שלהם היה בנושא הייצור, כך שהם כנראה לא עשו את הבחירה הנכונה. זה מאחורי, אני לא מתייחס לכישלונות בהיסטריה”.

מיד עזבת וחזרת ארצה.

“כן, עזבתי די מהר. השהות שם לא היתה המטרה, העבודה באינטל והאתגרים בצדה היו המטרה. השהות שם היתה תשלום ששילמנו. גרנו אמנם בסרטוגה, שזה לא מקום רע, אבל הילדים היו בישראל והתחילו להיוולד נכדים. אשתי כבר ישבה על קוצים, היא בילתה מהבוקר עד הלילה בסקייפ. היה ברור לנו שלא נישאר שם, כלומר אם הייתי נבחר הייתי נשאר, אבל לא היתה התלבטות כשהדברים נסגרו. חזרנו לפה”.

עשית מהפך של 180 מעלות.

“זה לא 180 מעלות, זה מעניין לעניין באותו עניין”.

מקפיטליזם לפעילות בעמותות לצמצום פערים.

“אשמח לדבר על זה. אחת מהבעיות הגדולות בישראל, אפילו בהייטק, היא כמות המשאבים, כלומר מספר המוחות החושבים, ולא כסף. אם יש חוסר, התעשייה לא תתקדם, וכרגע היא סובלת מחוסר ולכן עלות מהנדס בישראל מרקיעה שחקים. צריך להביא קהלים נוספים דרך מערכות החינוך ודרך תוכניות הכשרה לתעשייה הזו. זה קשור להייטק, זה קפיטליזם נקי. כלומר, אני קפיטליסט – צריך לדאוג לכסף, למשאבים, למקורות יישום. העולם הופך להיות דומה יותר ויותר להייטק, כולל תעשיות הלואוטק. אחת מהבעיות הגדולות בכך שמערכת התעשייה בישראל פחות מתקדמת היא שאין כאן את הכספים הנחוצים לשפר אותה ולעשות אותה יותר אוטומטית. נפגשתי עם איגוד בעלי המוסכים בישראל, והם כיום צריכים כוח אדם שונה מאשר לפני 20 שנה. פחות עובדים שיודעים להחליף שמן ויותר עובדים שיודעים לטפל במערכת ממוחשבת. כלומר כל ההסתכלות משתנה. אנשים דואגים מכך שבגלל התייעלות תהיה פחות עבודה, ואני חושב שתהיה יותר עבודה. זה בדיוק האוקסימורון של כל ההסתכלות הזו. מערכת יעילה יותר ואוטומטית יותר ועובדים מיומנים יותר יכולים להרוויח יותר ויהיו יותר משאבים לעשות יותר. אם מערכת הטכנולוגיה לא דאגה להכשיר אותם לדברים אחרים, אז הכל כבר הייטק. נושא הלואוטק הולך ונעלם. אני מהאנשים היותר אופטימיים. רבים אומרים לי שלא תהיה להם עבודה בעוד 30-20 שנה, אבל אני חושב שתהיה המון עבודה. אנחנו פשוט לא יודעים להגיד במה, אבל אני יודע להגיד מה הם יצטרכו”.

גם אותי תחליף בינה מלאכותית.

“אולי כן ואולי לא. אותה דילמה עמדה כשדיברו על המהפכה התעשייתית ועל אוטומציה. אמרו שלא יהיו עבודות, ופתאום נוצרו משימות חדשות. כל עובדי השירותים, התיירות, הפיננסים והעיתונות לא היו קיימים לפני 150 שנה, ובגלל שהכלכלה צמחה, ההשתחררות מהכבלים יצרה צמיחה עצומה ויותר מקומות עבודה. מצבה הכלכלי של אוכלוסיית העולם הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני שנים”.

 

דדי פרלמוטר עם אורלי לוי אבקסיס. "היא מדברת על דברים הגיוניים" (צילום: ניב מוסמן)

 

 

חינוך, בריאות ומה שביניהם

החיידק הפוליטי החל לדגדג אצלו לאחר שצפה מהצד וראה איך בעיות לא מטופלות נכון ולכן אינן נפתרות. לאחר כמה חודשים שבהן בחן אפשרויות הוא נפגש עם יו”ר רשימת גשר אורלי לוי-אבקסיס, הקשיב, התרשם ולפני כחודשיים הכריז על הצטרפות למפלגה החברתית כמספר 2, כשהוא מקדים את פרופ’ יפעת ביטון, את חגי רזניק ופעילים חברתיים.

למה גשר ולא כולנו שמדברת כלכלה עם אג’נדה חברתית?

“יש לכך לא מעט סיבות. יש לי הערכה לכוונות של משה כחלון, אבל הביצוע היה לחלוטין לא נכון. גם יש לו קשרים עם טייקונים. אי המעורבות שלו באחד מהדילים הכלכליים הכי גדולים – נושא הגז – צועק לשמים. שר אוצר לא מעורב באחד המהלכים הכלכליים הגדולים ביותר בעשורים האחרונים וכנראה גם בעשורים הקודמים? איך יגיע הכסף, איך הוא יחולק, איך הוא יתרום לכלכלת המדינה, ושר האוצר נבצר? אז בחרתי במפלגה שאין לה קשר לבעלי הון, ולכן ההחלטות יכולות להיות נקיות יותר ונכונות יותר. זה רלוונטי לא רק לכחלון – המערכת הפוליטית עוסקת בפלסטרים לטווח קצר כבר המון שנים. אורלי מדברת על חינוך, על בריאות ועל דיור מתוך רצון לחשוב על פתרונות לטווח ארוך, כי בלי שינויים דרמתיים שום דבר אינו קורה. חלק מהמומחיות שלי הוא לחשוב ולבנות לטווח ארוך, לא רק לשבוע הבא. אורלי מצאה חן בעיני עם הפתיחות ועם החשיבה הנכונה שלה במגוון רחב של נושאים. גם בנושאים המדיניים היא יותר מתונה מכחלון. כחלון גם היה מוכן לפשרה, אז הוא ימין פחות ימין משאר הימין. זה חלק מהסיפור”.

הימין שלה מתאים לך?

“היא לא כל כך ימנית כמו שהיא מצטיירת. תראי את ההתבטאויות שלה ואת הדברים שכתובים במצע. היא מדברת על כך שאם תהיה הצעת פשרה תהיה נכונות לפשרה. היא בוודאי לא בעד סיפוח או דברים מהסוג הזה. גם בנושאים החברתיים ובנושאי דת ומדינה היא דעת מרכז. היא מדברת על דברים הגיוניים. אני אישית לא ימין מאוד וגם לא שמאל מאוד. אני חושב שיש פה פתרונות. אני עובד הרבה עם הקהילה הערבית, לא בגלל שאני חושב שזו לא מדינת הלאום של העם היהודי. אני מאמין ותומך במגילת העצמאות וחושב שהיא נכונה, ובהתאם לה צריך לדאוג גם לאזרחים הערבים”.

כמי ששם את הפריפריה בפרונט, הפערים החברתיים הם באשמת המדינה?

“זה באשמת המדינה לא מהשבוע שעבר וגם לא מעשר השנים האחרונות. אני לא היסטוריון וקשה לי להגיד אם זה נגרם בכוונה או לא, אבל אנחנו יודעים שההשקעות בפריפריה בכל הנושאים לא רק שאינן נותנות תעדוף אלא הן בחסר. בתי לומדת רפואה בבית החולים זיו בצפת, וזה לא איכילוב ולא שיבא מכל מיני סיבות ותנאים. אם תוחלת החיים בצפון ובדרום היא נמוכה בארבע שנים מהמרכז, אז אשמתו של מי זה? בחצור הגלילית אמנם אין בעיית זיהום אוויר, אבל אין להם שירותים מספיק טובים וגם מערכת החינוך היא לא מספיק טובה. זה בגלל שאנשים פחות חכמים? לא”.

מערכת החינוך קרובה ללבך.

“הרבה פעמים אנשים מסתכלים על בעיות היסוד של מדינת ישראל בנושאים החברתיים-כלכליים. מדברים על מערכת הבריאות – לא עושים הרבה, אבל מדברים הרבה. מדברים על מערכת החינוך ועל ההישגים הנמוכים שלה. אני חושב שמרחב הפתרונות שאנשים מדברים עליו הוא עדיין ליניארי מאוד ושייך לעולם של פעם. מערכת החינוך קרובה ללבי, אז אדבר הרבה עליה, אבל אני מדבר גם על מערכת הבריאות. לא נעים לי להגיד, אבל סיימתי את לימודי התיכון די מזמן, בשנת 1971, ומערכת החינוך לא השתנתה בשום צורה דרמטית. מערכת הבריאות שאוהבים לתקוף אותה, עם כל הצרות שיש לה, היא שונה גם מבחינת הציוד, גם מבחינת שיטות עבודה וגם מבחינת הפתרונות כי זו מערכת עולמית שמדברת על חדשנות הרבה יותר מאשר נערכת החינוך. אני מדבר על הנושאים האלה כמעט 20 שנה, אבל היום ברור לכולם שעולם התעסוקה של הצעירים שלומדים כרגע וייצאו אל העולם בעוד עשר או 20 שנה לא מתאים לשיטות הקיימות, והמערכת לא מכשירה אותם. היא עושה עבודה לא טובה אפילו בידע נדרש. במדינת ישראל הילדים לא לומדים איך ללמוד, הם לא יודעים איך לעבוד בצוות. כל המערכת – גם הלימוד וגם הבחינה – היא יחידנית, כלומר תשפכי על המחברת את מה שאת יודעת. המערכת עסוקה בצורה קיצונית במבחנים. מנכ”ל משרד החינוך אומר שזה לצורך מוניטורינג. נו באמת, זה מוניטורינג? היום יש שיטות הרבה יותר טובות לדעת מה ילד יודע. כולם מדברים על כך שהחינוך צריך להיות הרבה יותר א-פורמלי. מדברים על יום לימודים יותר ארוך, על הקטנת מספר התלמידים בכיתה ועל לא עוד שעות פרונטליות. נגיד שזה נכון ושכל המחקרים אומרים שצריך להקטין את הכיתות, אז נוריד את מספר התלמידים ל־17 ונכפיל את מספר המורים. אבל גם היום חסרים מורים. מערכת החינוך צריכה להשתנות בצורה דרמטית – הרבה פחות בחינות, בוודאי לא מיצ”בים. מספר בחינות הבגרות הוא הרבה יותר גבוה ממה שהוא היה כשאני למדתי, והרמה שלהן היא לא יותר גבוהה מהרמה שאני למדתי. אני עובד הרבה עם הטכניון ויכול לומר שהייחוד של בוגרי 5 יחידות במתמטיקה היום לעומת הבוגרים לפני 20 שנה הוא נמוך יותר. הם לומדים את אותו החומר, אבל הסיבוך והקושי של הבעיות שהם פותרים הוא נמוך יותר. אלה הן העובדות, ואני תוהה למה”.

יש לך דרכים לשנות את זה?

“כן, בוודאי. מדברים על חדשנות וכולם רוצים חדשנות בחינוך, אבל מערכת חדשנית לא יכולה להיות מערכת שעובדת מהטופ-דאון, מלמעלה למטה. חדשנות בעולם שאני מכיר, ועבדתי בעולם החדשנות ובהייטק במשך הרבה שנים, היא שחלק גדול מהרעיונות הטובים מגיעים מלמטה ומהצדדים, לא מלמעלה. זה לא אומר שלא צריך את אלה שנמצאים למעלה – הם יודעים לעשות אינטגרציה, לעזור בתהליכים שיביאו את הרעיונות, ליצור מערכת שמקבלת החלטות ובוררת ועוזרת לאנשים – אבל מערכת מלמעלה היא מערכת מאפשרת ולא מערכת מנהלת. ניהול בעולם המודרני בנושא של הייטק זה לא ‘אני עכשיו יושב בכל בוקר ומחלק משימות לאנשים’. זה לא מפעל ייצור של פורד בתחילת המאה הקודמת. זו מערכת שבה אנשים חושבים ומעלים רעיונות, וכמובן שבסוף צריך לארגן וליצוק אותם לתוך משהו אמיתי. זה תהליך שיוצר התנסות ויכולת לקבל החלטות ברמות הנמוכות. יש יותר אחריות למנהלים ולמנהלות בתי הספר, לא רק בתקצוב, אלא בקבלת החלטות”.

 

דדי פרלמוטר עם אנשי רשימת גשר. "נעמוד על המקסימום האפשרי במשא ומתן הקואליציוני" (צילום: נועם מושקוביץ)

 

השיגעון החדש של אבא

הניסיון שפרלמוטר רכש מפעילותו בעמותות שעוסקות בצמצום הפערים בחינוך גרמו לו לנסות ולהשפיע מהקו הראשון.

“אנחנו צוות טוב ויש לנו ייחודיות”, הוא מתלהב, “יש אנשים טובים מעולם הביצוע ולא מהעולם הפוליטי שהאספירציה שלהם היא מעולם העשייה”.

אתם “רק” צריכים לעבור את אחוז החסימה.

“אני חושב שיש לנו סיכוי טוב. הסיכון קיים, אבל המדדים והעובדה שבשבוע האחרון המפלגה עוברת באופן קונסיסטנטי את אחוז החסימה הם בהחלט מעודדים. תמיד יש לי הרבה ספקות, גם לפני וגם עכשיו, על איכות הסקרים ועל מה הם באמת אומרים, אבל אני אופטימי מאוד. אנחנו מרגישים תחושות טובות מהשטח, ואני חושב שזה בהחלט אפשרי ושזה יקרה”.

אתה מדמיין את זה?

“שמה, שאהיה חבר כנסת? לא בדיוק. אני עסוק כל כך בהיבחרות שזה נראה לי קצת רחוק, אבל כן, זה קרוב. אנחנו רצים כל היום, מבוקר עד מאוחר בלילה, מכנסים לחוגי בית ומפאנלים לפגישות”.

בתעשיית ההייטק מכירים אותך, אך מה עם שאר הקהלים?

“אנחנו עובדים על זה כדי שיכירו גם בקהלים אחרים, ובגלל זה אני נפגש עם הרבה אנשים. זה לא זיהוי מיידי כי אני לא כוכב טלוויזיה, אבל כשאני מציג את עצמי ומסביר מה עשיתי אז יש קליק. אנשים שמעו על אינטל, הם יודעים להעריך מישהו שהיה סגן נשיא בכיר בחברה, וכולם שואלים את אותה שאלה – למה? הם מעריכים את העובדה שמישהו עם רקע כמו שלי מנסה להגיע לתחום הציבורי”.

ואם לא תיבחר, מה תעשה?

“בוודאי אמשיך ואעמיק עוד יותר את הפעילות החברתית שעשיתי לפני כן. יצרתי המון תובנות מהתהליך שאני עובר בחודשים האחרונים בפוליטיקה. אני לא יודע אם זה באשמת המדינה, אבל זה באחריותה. באחריותה של המדינה להשקיע מאמץ ולפתור את הבעיות. שאלת על קפיטליזם – קפיטליזם זה לא רק ‘תעזבו אותי, תנו לי שקט ואני אעשה’. זה לא נכון וזה לא עובד ככה. יש כאלה שאומרים שצריכה להיות תחרות במערכת החינוך. לאיזה בית ספר התלמידים בחצור הגלילית ילכו אם בית הספר שלהם הוא לא טוב? הם ייסעו לחיפה כדי ללמוד בריאלי? זה לא יקרה. יש מערכת ציבורית שהיא תשתיתית, כנ”ל בבריאות. אם מסתכלים על הקפיטליזם הקיצוני הנאור, אז כן, יקימו בתי חולים בתל אביב ובחיפה ומי שרוצה להגיע מקרית שמונה מוזמן להגיע אם הוא יוכל. אם הוא לא יוכל אז בעיה שלו, שידאג לעצמו. גם בארצות הברית אני שומע לא מעט אנשים שאומרים את אותו הדבר. מה זאת אומרת בעיה שלו? מה, הוא טמבל? לא, הוא לא טמבל, איתרע מזלו מכל מיני סיבות. רוב האנשים – לא בגלל שהם רעים או לא טובים – לא קיבלו את החינוך הנכון ואת האמצעים הנכונים, ולזה מדינה צריכה לדאוג ולעשות. הקפיטליזם הטוב הוא גם קפיטליזם שדואג לעצמו על ידי זה שהוא מאפשר לאחרים לעשות יותר, וכתוצאה מכך הוא יכול לאפשר לעצמו יותר לקוחות ויותר אפשרויות. אני חושב שאין סתירה בין להיות הוגן ללהיות חברתי. מישהו אמר לי שאני סוציאליסט כי דיברתי על זה. אני לא סוציאליסט – אני סוציאלי, אני לא לאומני – אני לאומי. אלו הם ניואנסים אמיתיים. אני חושב שסוציאליות וצדק חברתי לא סותרים יוזמה חופשית. הדוגמה הטובה היא ההייטק, שעליו אמרו שהוא נותן יוזמה חופשית. קדחת. מה פתאום נתנו חופשי? המדינה אפשרה. המדינה לא התערבה אבל היתה מעורבת. בשנות ה־80 לא היו קרנות זרות אז המדינה התחילה בתהליך. הצבא הביא טכנולוגיה, קליטת העלייה הביאה טכנולוגיה, הפשירו קרקעות לבנות קריות הייטק, קבעו מיסוי על אופציות. המדינה עשתה המון דברים לטובת התעשייה. היא לא אמרה ליזם איקס תעשה אל”ף ולא בי”ת. זה בדיוק הסיפור של ממשלה מעורבת שבונה דברים, יוזמת ויש לה חזון עתידי, וכתוצאה מזה יש כר פעולה לכל האנשים עם היוזמות, עם החריצות, עם היכולות ועם הידע לעשות דברים נפלאים. זו הצורה הנכונה לעשות דברים, וצריך לעשות את זה גם בתעשיות האחרות ובעסקים הקטנים שלהם יש בעיות מימון גדולות שצריכות להיפתר. גם נושא הריביות צריך להיפתר. העסקים הגדולים מקבלים הנחות ביחס לרמת הסיכון והעסקים הקטנים לא, ולכן הם צריכים לממן את עצמם. אם זה יקרה יהיה להם כסף להשקיע בהתייעלות. בסופו של דבר, תמיד חוזרים לאותו עניין – איך מדינה מאפשרת ונותנת ליזמים קטנים לעשות דברים בצורה הוגנת. תעשייה שמשלמת שכר מינימום היא תעשייה בעייתית, היא לא מייצרת ערך ולכן גם לא מסוגלת לשלם לאנשים”.

אמרת שנדרשת מערכת תמיכה שתעזור לאנשים להיות מוכשרים לדברים חדשים. תסביר.

“זו מערכת שונה לחלוטין, זה לא סיסטם שאנחנו רגילים אליו ומכירים אותו ב־150 השנים האחרונות. זה משהו שהמדינה צריכה להיערך אליו. יש תעשיות ידע שונות ומשונות. הייטק עוסק במחשוב, אבל יש את הנושא של טכנולוגיית בריאות, לאו דווקא תרופות, ואת נושא התחבורה. מי היה מאמין שתעשיית התחבורה תתפוס חזק כל כך בארץ. יש 600 סטארט אפים בישראל בנושא תחבורה, ואת אחד מהם קנתה אינטל ב־15 מיליארד דולר (מובילאיי הישראלית שנרכשה ב־15.3 מיליארד דולר; ח”ה). אם היו אומרים לי לפני 15 שנה שתהיה תעשיית רכב בישראל הייתי צוחק. יש תעשיית רכב, רק שהיא לא בונה מנועים ושלדות אלא מערכת מחשוב. אפשר להפוך את מדינת ישראל לזירת התנסות של כל החברות הגדולות שמייצרות רכבים אוטונומיים. יש המון חברות שעוסקות בזה בישראל, ואם נהיה זירת התנסות זה ישפר את יכולתנו להיערך למצב שבו יהיו מכוניות אוטונומיות. המודלים הם לא רק טכנולוגיים אלא גם מודלים עסקיים. פתאום החשיבה על כבישים ועל חניות היא חשיבה אחרת. אני בכוונה נותן דוגמאות שבהן מדינת ישראל יכולה להיות אור לגויים ולא הזנב שלהם. כל המערכות צריכות להשתנות בצורת החשיבה וצריך חזון לישראל של המאה ה־21. לא רק להגיד את זה במספרים אלא להביא אנשים שמבינים בזה ויודעים מה קורה. כרגע המערכת הפוליטית לא תמיד מבינה. היא יודעת להגיד את המילים הנכונות אבל לא בהכרח יודעת מה עושים עם זה”.

מה ילדיך אומרים על הצעד שלך?

“הם עדיין בשלבי עיכול. כמובן שהם תומכים ומעודדים אבל אני לא יודע איך זה מתיישב להם בדיוק בראש, מה השיגעון החדש של אבא אומר”.

אתה אח שכול, אחיך נהרג במלחמת יום כיפור. מה חשבת כשראית את השימוש בקברי חללי מערכות ישראל בסרטון התעמולה של הליכוד?

“בלשון המעטה – אני מאוד לא אוהב את זה. אני חושב שזה לא נכון ושיש פה עירוב של נושאים שהם לא לעניין. יש לי שערוך שהתפלגות של הדעות הפוליטיות במשפחות השכולות הן כמו של כל אזרחי ישראל. אני בטוח שדעה פוליטית של חלק מהאנשים השתנתה כתוצאה מזה, אבל לשני הכיוונים. שימוש במשפחות שכולות הוא לא ראוי כי לא משתמשים בכאב של אנשים, והדבר נכון גם למשפחות של הרוגי תאונות הדרכים. גם אותם לא צריך לנצל למטרות פוליטיות בדיוק מאותה הסיבה”.

אתם תשבו עם כחול לבן?

“כן, אנחנו לא פוסלים אף אחד. יש לנו עמדות עקרוניות מאוד בנושאים שדורשים פתרון, ובוודאי שיש לנו התייחסות למה קורה כשיוגש, לכשיוגש, כתב אישום נגד ראש הממשלה, וגם יש לנו דעה בקשר לישיבה עם הצד הימני מאוד, הכהניסטים”.

זה לא יקרה?

“זה לא יקרה, אבל בסופו של דבר העם הוא זה שבוחר. יש מספיק דברים לעשות ולנו יש עמדה עם עקרונות ספציפיים שמוגדרים היטב ושכתובים במצע, ונעמוד על המקסימום האפשרי במשא ומתן הקואליציוני. המפלגה שלנו נמצאת במצב טוב – היא יכולה להיות לשון מאזניים טובה. אנחנו כרגע לא מצהירים אם נתמוך בזה או באחר”.

המשא ומתן לחבירה עם בני גנץ לא צלח. זה לא יהיה לרועץ?

“הכל בסדר בינינו. אני לא חושב בצורה כזו, וגם אורלי לא. יש משקעים, אבל זו פוליטיקה והכל יעבור. נפתלי בנט עכשיו תוקף את בנימין נתניהו, אז זה אומר שהוא לא יישב איתו? הוא יישב איתו”.

הזכרת כתבי אישום. בכיר במגזר הפרטי עם המלצה לכתב אישום היה נאלץ לפנות את מקומו.

“מועצת המנהלים היתה כנראה מורה לו לזוז, אבל החוק, ויכול להיות שצריך לשנות אותו, נותן לראש ממשלה מרחב תמרון לא להתפטר יותר מאשר לכל אזרח אחר ואפילו לשר. החוק נחקק מתוך שיקול שלא להכריע ולערער את השלטון, כי ראש ממשלה מתפטר זה שינוי שלטוני פוטנציאלי. יש בזה הגיון מסוים וצריך להפריד בין המצב הנוכחי לרגשות כאלה ואחרים שיש לכל אזרח במדינה על המצב. ראש ממשלה שנמצא לפני שימוע של שלושה כתבי אישום לא פשוטים – זה מצב שלא נותן לאף אחד תחושה טובה. מנגד, יש חוק ולנתניהו עומדת חזקת חפות. כשיוגש כתב אישום וראש הממשלה יגיע לבית משפט, יש כאן אלמנט פרקטי, לאו דווקא אלמנט אתי, איך מנהלים מדינה במצב כזה? אם הוא ראש הממשלה הוא לא יכול לנהל את המדינה מבית המשפט. לכן יש אפשרות לעשות נבצרות ולאו דווקא התפטרות. אגב, אהוד אולמרט התפטר לפי דרישתו של נתניהו, כך שבהחלט יש צפי לדברים האלה. הנושא הוא סבוך, גם מהבחינה התיאורטית-פילוסופית. את לא תרצי שבכל פעם שמישהו יזרוק אשמה על ראש ממשלה הוא יתפטר ועם ישראל ילך לבחירות, ולכן צריך לחשוב על מסגרות כמו הגבלת כהונה. האם במדינה דמוקרטית צריכה להיות הגבלת כהונה של ראש ממשלה? אני חושב שכן”.

זה נכון גם לראש רשות?

“כן. אם אלו יהיו שתיים או שלוש כהונות – את זה צריך לבחון. ברשות מקומית הכהונה היא לחמש שנים, וזה בהחלט ראוי וחשוב כי ראש עיר צריך שתהיה לו כהונה מספיק ארוכה בשביל שהוא יוכל לבצע את המדיניות שלו. דיברתי על עבודה ארוכת טווח, ולכן צריך לתת לאנשים את הזמן הראוי, אבל אי אפשר להישאר לנצח”.

מה אתה אומר על חילופי השלטון בעיר?

“אני אתן לעינת קליש רותם את ההזדמנות. אני חושב שיונה יהב, עם כל הכבוד הראוי, עשה שלוש קדנציות והיה נכון שיוחלף. יש הרבה דברים טובים שהוא עשה, אבל יש לי גם ביקורת. לגבי ראש העיר החדשה – נראה מה היא תעשה. לא שמענו ממנה הרבה”.

מה הדבר הראשון שתעשה לאחר שתיבחר?

“לא יודע, לא חשבתי על זה. אני לא שותה אלכוהול אז לא אפתח בקבוק שמפניה”.

התכוונתי כשתהיה חבר כנסת, מבחינת החזון שלך.

“אתמקד בנושאים כלכליים, בנושא של צמיחה הוגנת ובנושאי חינוך. האם יש לי איזו תוכנית על החוק הראשון שארצה לחוקק? אני עדיין לא שם, יש לי זמן לחשוב. כרגע יש לי רעיונות, כמו בסטארט אפ. קודם אגייס את הכסף, אחרי זה אבצע. יש תוכניות ויש מחשבות, ואלה הם התחומים שאתמקד בהם. הכל תלוי אם אהיה חבר כנסת באופוזיציה או בקואליציה ובאלו ועדות אשב”.

 

דדי פרלמוטר ואורלי לוי אבקסיס. "גם בנושאים החברתיים ובנושאי דת ומדינה היא דעת מרכז" (צילום: מפלגת גשר)

דדי פרלמוטר ואורלי לוי אבקסיס. "גם בנושאים החברתיים ובנושאי דת ומדינה היא דעת מרכז" (צילום: מפלגת גשר)

 


 

 


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

5 תגובות
  1. חייבים להחליף את השלטון

    הבחירות הפעם הן בין ביבי וגנץ. מי שרוצה להחליף את השלטון – אין לו אופציה אלא גנץ.
    להצביע לגבאי = להשאיר את ביבי בשלטון, וממילא כך גבאי ישב באופוזיציה. 15 מנדטים לגבאי!!!! תוכלו לבוא בטענות רק לעצמכם.
    אם גנץ יקבל 37 מנדטים – כל ה"גוש" (דרעי? ליברמן? …) יכנסו לממשלה של גנץ. כמו "טאטאלך".
    ה"גושים" הם פיקציה!!!
    אין ברירה – כדי להחליף את השלטון צריך להצביע לגנץ. מי שיבחר בגבאי או במפלגות קטנות בשני הצדדים – שיבוא בטענות *רק* לעצמו.

  2. להצביע רק לנציגים מקומיים כמו כחלון לא גשר ולא עבודה

    תושבי חיפה האדישים ימשיכו לתת את קולם למפלגת האבודה התל אביבית, אנשים פה לא מבינים שמפלגת העבודה האבודה מזמן לא מייצגת את הציבור בחיפה, אין שם ב-20 מקומות ראשונים אפילו נציג אחד מאזור חיפה, שבו היא מסורתית מקבלת 2-3 מנדטים שלמים.
    צאו מהאדישות תשאירו את ההזויים האלו ותצביעו למי שמייצג את האזור שלנו והאינטרסים שלנו ולא רשימת "בעלי הוילות בתל אביב ובתקשורת במרכז"

  3. חייבים להחליף את השלטון

    הבחירות הפעם הן בין ביבי לגנץ. מי שרוצה להחליף את השלטון – אין לו אופציה אלא גנץ.
    להצביע לגבאי = להשאיר את ביבי בשלטון, וממילא כך גבאי ישב באופוזיציה. 15 מנדטים לגבאי לפי הסקר האחרון!!! תוכלו לבוא בטענות רק לעצמכם.

    אם גנץ יקבל 37 מנדטים – כל ה"גוש" (דרעי? ליברמן? …) יכנסו לממשלה של גנץ. כמו "טאטאלך".
    ה"גושים" הם פיקציה!!!

    ולמי שקונה את הסיסמאות הנבובות של ימין חזק/שמאל חלש –
    ממש ימין – תראו מה קורה בעזה. פרוטקשן לחמאס!!
    ממש ימין – ביבי איפשר מכירת צוללות ומידר את הצמרת הביטחונית.
    וגנץ ? מפלגת מרכז מזהים לפי מגוון הדעות. גנץ זה מרכז.
    ביבי זה דיקטטורה ושחיתות שילטונית.
    אין ברירה – כדי להחליף את השלטון צריך להצביע לגנץ. מי שיבחר בגבאי או במפלגות הקטנות – שיבוא בטענות *רק* לעצמו.

  4. מדהים

    בכחול לבן אין נציגים לאזור חיפה
    במפלגת העבודה אין נציגים לאזור חיפה
    במר"צ אין נציגים לאזור חיפה
    ותושבי חיפה ממשיכים להצביע הלאה לנציגי השמאל התל אביב שבועט להם בבטן וגונב מהם תעסוקה ופיתוח אל ערי המרכז.

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר