יינות מד בלנד החדשים של רקאנטי (צילום: עומרי מירון)
יינות מד בלנד החדשים של רקאנטי (צילום: עומרי מירון)

ים תיכון חדש

פורסם בתאריך: 2.11.18 08:25

סביב תעשיית היין יש לא מעט נפח רטורי שלא עולה בקנה אחד עם התוכן, ובאופן הזה צריך להתייחס לכותרות בסגנון “העשייה הייננית הים תיכונית”. במה מדובר בעצם? כמו תמיד כשעוסקים בצרכנות, למי שעומד מאחורי הסיסמאות אין משנה סדורה, והריני לפרט: הדיבורים על “ים תיכוניות” בהקשר של ענבים נסוב בהתחלה סביב זנים האופייניים לדרום צרפת ולספרד כמו קריניאן, גרנאש, מורבדר וויונייה (הקצת דרומיים), וזאת בשל המיקום הגיאוגרפי של גידולם.

סיבה אחרת שזיכתה יינות באפיון “ים תיכוניים” היתה הקליטה שלהם בארץ. במובן הזה הקריניאן משותף לשתי הקבוצות, בעיקר בזכות העובדה שבכמה כרמים ותיקים של קריניאן, שמהם עשו יינות בשנות ה־80, נותרו גפנים בוגרות שהניבו ענבים מצוינים. הקולומבר (או פרנץ’ קולומברד או איך שלא קוראים לו – גם זה מעולם לא הוחלט באופן שתואם להפליא את עצם הרעיון של יין “ים תיכוני”) זכה לגורל דומה.

איכשהו הסתפחו לקונספט גם הפטיט סירה והפטי ורדו, למרות היותם בעיקר ענבים בורדולזיים. זאת אולי בגלל הטעם שלהם – קצת יותר מחוספס וקשוח, שכאילו מתאים לים תיכוניות השזופה והשרירית.

וכאילו כדי לסבך את התמונה עוד יותר, כדי שבכלל לא נדע על מה אנחנו מדברים, נוספו לאחרונה זני המורשת המקומיים, אלה ששרדו כאן מקדמת דנא – דבוקי, מראווי, ביתוני, ג’נדלי ויש דיבור על עוד כמה. כמה מהם הגיעו לאחרונה לבקבוקים של יקבי בוטיק ושל יקבים קצת יותר גדולים. ובכלל עוד לא דיברנו על ארגמן – הזן שפותח בישראל ושייננים בודדים גם עשו ממנו יין זני אשר אחד מהם אמר לי עליו: “זה מה שסירה ישראלי היה אמור להיות ולא הצליח”.

 

 

אז אין ספק שטוב שתעשיית היין הישראלית לא עוסקת רק בקברנה, במרלו ובשרדונה, אבל יש לה עוד דרך ארוכה במשימה לבדל את עצמה ולגבש זהות אזורית ומקומית. אחד מהיקבים שפעילים במיוחד בהקשר הזה הוא רקנאטי שמשיק שני יינות חדשים תחת המותג מד בלנד (מד = מדיטרניאן), שלדבריו הם ביטוי להשקפת העולם של יינני היקב וש”כל בקבוק הוא תמצית הסיפור הים תיכוני של יקב רקנאטי”. צריך לציין במובן הזה שהשם של הסדרה הוא קצת מצחיק. כאשר מנסים לייצר משהו שהוא יותר מקומי ממקומי ומעניקים לו שם כמו מד בלנד, קצת קשה ליישב בין הכוונות לבין המיתוג.

המד בלנד האדום 2017 עשוי מערבוב של קריניאן, מרסלאן ופטיט סירה. שניים מהענבים נזכרו למעלה. המרסלאן הוא זן חדש יחסית בעולם (כ־60 שנה) והוא הכלאה בין קברנה לפטיט סירה. אני לא בטוח לגבי ים תיכוניות, אבל זה בהחלט יין אופייני לרקנאטי. יש בו טעם מודגש של שזיפים וקרמל, וברקע ירקרקות מודגשת ותיבול של ציפורן ומנטה עם ניואנס קל של ברט. החמיצות והגוף הקל יחסית מחמיאים לו, הטעמים בעיני פחות. 85 שקל יסייעו לכם לגבש דעה משלכם עליו.

המד בלנד הלבן עשוי מקולומבר, מרוסאן ומשרדונה. במובן הזני, הקולומבר אולי מתאים קצת להגדרה של ים תיכוני. שני הענבים האחרים פחות (רוסאן מעמק הרון, שרדונה מכל מקום ואתר). אבל מה שחשוב זה שמדובר ביין מצוין, רענן, עם טעמים טרופיים מתונים ווניל שמאוזנים יפה בחמיצות טובה ומינרליות (גיר, מעט מליחות). בלנד חכם ודינמי מאוד, גם שעתיים אחרי פתיחת הבקבוק. המחיר: 75 שקל.

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר