משתתפי הפרויקט בחגים קודמים
משתתפי הפרויקט בחגים קודמים

אז איפה אתם בסדר?

השאלה הזאת, הנדושה כל כך, הפכה בגלל נגיף אחד שהתפרץ בסין הרחוקה למיותרת כי יש לה רק תשובה אחת: "בבית". אז יצאנו לבדוק איך יחגגו עשר משפחות חיפאיות את ליל הסגר וחזרנו עם מסקנה ברורה - משעמם זה לא יהיה

פורסם בתאריך: 8.4.20 07:58

"אז איפה אתם בסדר?". שאלה נדושה כל כך, שחוזרת על עצמה בכל שנה, הפכה לפתע לשאלה מיותרת כל כך, רק כי התשובה אליה היא ברורה: "בבית".

זכות הבחירה עם מי לחגוג נשללה מאיתנו בגלל נגיף הקורונה, הגם שהדבר נעשה מטעמים מצילי אדם, ודיונים בסגנון "זה התור של אמא שלו כי בראש השנה היינו אצל אמא שלי" נקברו השנה עמוק בבוידעם. אבל אל דאגה – הם ייצאו משם ויאווררו לקראת ליל הסדר בשנה הבאה.

המפגשים המשפחתיים בערבי חג הם הזדמנות מעולה לאיחוד, אבל גם מקור לא אכזב למתחים ולמריבות. נדמה שהשנה, בגלל ההנחיות של משרד הבריאות והעובדה שמשפחות רבות יישארו מפוצלות, האמהות יהיו הרבה יותר מפויסות. שאלות כמו "נו, מתי כבר יהיה לי ממך נכד?" יחכו עד לחג הבא, ואפשר לנשום לרווחה.

"כלבו – חיפה והקריות" יצא לבדוק איך יחגגו עשר משפחות חיפאיות את הסדר השנה. מגוון התשובות, המנהגים והמאכלים – הם הם כור ההיתוך הישראלי.

שירי וירון ויצנר

"השנה נחסכו מאיתנו הדילמות, הדיונים והסכמי השלום העדינים אצל מי עושים את החג", מספרת שירי ויצנר, סטייליסטית ובעלת הבלוג Hey.Fa.It, "היינו אמורים להיות אצל אמא שלי רוחל'ה ובעלה יורם אייל בגני תקוה כי בגדול 'עושים אצל אמא' זו ברירת המחדל שלנו. אמא שלי מבואסת פצצות כי זו תהיה השנה השלישית ברצף שאנחנו לא עושים אצלה את החג".

ומי מגיע אליה בדרך כלל?

"אחי סער ואשתו, אחותי דנה, בעלה והילדים, גיל, אחיו של ירון, שתמיד מעדיף סדר באזור תל אביב ולא בחיפה, ויש שנים שגם צביקה, אבא של ירון, חוגג אצל אמא שלי. השנה הוא חוגג בביתו עם בת הזוג שלו".

איפה הייתם בשנתיים הקודמות?

"בפעם הראשונה ever התארחנו אצל אבא שלי משה לוינקופף וזוגתו בתיה יפה, כולל אמא שלי ובעלה. לפני שנתיים עשינו רה-יוניון מטורף של כל שבט ויצנר בארצות הברית. השבט שם נחלק לשניים – הפלג הדרומי בפלורידה והפלג הצפוני בניו יורק שאיתם חגגנו. היינו משהו כמו 60 משתתפים. היה ענק ומעניין מאוד להיות נוכחת בליל סדר יהודי-אמריקאי שהוא קצת שונה משלנו".

סדר בעברית?

"הכל התנהל באנגלית, והכי מוזר זה שמתחילים אותו באור יום".

והשנה אתם בבית.

"השנה אנחנו בהסגר וזו פעם ראשונה שאני מארחת ליל סדר מאז שעזבתי את בית ההורים. 'מארחת' זו לא בדיוק ההגדרה כי אני לא מבשלת כלום והמלאכה נופלת על בעלי שהוא הבשלן בבית. ירון יכין את הבייסיק – קניידלך של סבתא לאה שנפטרה השנה וכולנו מריירים רק מהמחשבה עליהם, כבד קצוץ פולני של הצד שלו, ואולי את המנה העיקרית נזמין מבחוץ. אני מניחה שזה יהיה ליל הסדר הראשון שבו לא נדחוף 700 טון של אוכל, וזה יהיה סוג של תיקון. את הקינוח אעשה ממתכון קל ויעיל של שוקולד השחר העולה כי אני מפרגנת לעסקים חיפאיים".

המשתתפים: ירון (47), שירי (41), עומר (13.5), איתי (8) ואיה (3.5)

 

משפחת ויצנר

משפחת ויצנר

 

מירב שרוט ובני וול

ביום שני, יומיים לפני ליל הסדר, חגגה מירב שרוט יום הולדת 50. את ליל הסדר היא היתה אמורה לחגוג ביחד עם בן זוגה בשבע וחצי השנים האחרונות בני וול בבית חב"ד בקוסמוי. כשפרצה מגיפת הקורונה הם ביטלו את הנסיעה למזרח הרחוק והמירו את כרטיסי הטיסה לתאילנד בכרטיסים לניו יורק, אבל גם התוכנית הזו נכנסה למגירה.

"היינו אמורים לנסוע עם זוג חברים שלנו ועם חברה שלי מגיל 15 שכל חיינו תכננו לנסוע ביחד לחו"ל וזה לא יצא אל הפועל", מספרת שרוט שהיא מנהלת התפעול בדיור המוגן דור כרמל אשר דייריו לא יחגגו השנה ביחד בחדר האוכל אלא כל אחד יהיה ספון בדירתו, "בכל שנה מגיעים בני משפחה לקחת את ההורים אליהם הביתה, ויש משפחות שאפילו העדיפו לחגוג עם ההורים בסדר מרכזי אצלנו. השנה זה לא יקרה. ארגנו לכל הדיירים ארוחת חג שסובסדה על ידי שחר בן מובחר, שהוא הבעלים של קייטרינג טיב וטעים. נכון שאווירת החג נפגמה אבל אני מקווה שלפחות יהיה להם טעים".

ואיפה את חוגגת ועם מי?

"בדרך כלל אני זו שמארחת או שאנחנו מתארחים אצל אחותי יפעת או שהיינו חוגגים אצל אביו של בני עם אחיותיו ועם משפחותיהן. השנה נחגוג בביתנו עם שתי בנותי רומי וליאם. זה יהיה סדר קטן לעומת השנה שעברה שהיה מיוחד מאוד. אביו של בני הוא שלמה וול ז"ל, יקיר העיר חיפה שכיכר בנוה שאנן תיקרא על שמו בקרוב, ולדעתי הוא הרגיש שזה עומד להיות החג האחרון שלו והתעקש שכל בני המשפחה הגרעינית והמורחבת יחגגו ביחד. היינו כ־40 חוגגים – ילדיו, נכדיו ונינו, המחותנים של הנכדה, המשפחה שלי, ואפילו ישבתי לצדו של גרושתו של בני ואמא שלה במסעדה ששכרנו בחוף הים. זה היה חג בלתי נשכח, כור היתוך של ממש, וזה היופי שבדבר – הרגשנו כמו שבט אחים ואחיות מכל העדות, והיה פשוט מושלם".

אז האשכנזים אכלו חריימה והספרדים גפילטע פיש?

"בנינו תפריט שיתאים לכולם. היה הכל מהכל, וכל אחד בחר מנה עיקרית כרצונו. היה מדהים. נזכור את הערב הזה תמיד. השנה יהיה עצוב. אמי תהיה בביתה עם בן זוגה, אחותי עם ניר בעלה ובתה שיאן בביתם, ובנה לוטן בביתו עם אשתו ובנו. אחי קובי, שהוא לוחם אש, יהיה בתורנות, ואשתו ושתי בנותיו יחגגו לבדן בביתן. שירלי, בתו של בני, תחגוג עם בעלה ובנם בביתם, ובנו אלעד יחגוג עם אמו בביתה. עצוב, אבל זה זמני וזה יחלוף. מה שבטוח – אף אחד לא יפתח דלת לחכות לאליהו הנביא".

ומה הספציאליטה שלך?

"עופיונים ממולאים באורז עם בשר וצנוברים, בטטות ותפוח אדמה, כבד קצוף, מרק עוף עם קניידלך, חריימה, צלי, חרוסת וחזרת. יש לי בת טבעונית ואכין לה מנה לבקשתה, סלטים וקינוחים מעולים. זה גם יהיה תפריט מעורב. אני טורקיה ומצרי, בני גרמני ופולניה. שילוב מנצח".

המשתתפים: בני (53), מירב (50), רומי (22), ליאם (20) והכלבה מרפי

 

משפחת שרוט-וול

משפחת שרוט-וול

 

אריאלה וישראל סביון

גם השנה אריאלה וישראל סביון, לשעבר חבר מועצת העיר ומנכ"ל הגרנד קניון, יחגגו את ליל הסדר בביתם שמשקיף על מפרץ חיפה, אך בניגוד לשנים עברו, שבו הם נהגו לארח את המשפחה, השנה הם יהיו לבד.

בדרך כלל מצטרפים אליהם דן, בנו של ישראל, ורעייתו כרמית עם ארבעת ילדיהם יונתן, עמית, גיא ומיקה, בתו מירב ובעלה אילן רודה וילדיהם קרין, ניב ומאי, חלי מנור, אחותה של אריאלה, ובעלה אילן עם ילדיהם יובל, מיה ואסף, וגם מרים רוזן, גרושתו של סביון, תמיד חוגגת איתם ביחד עם בן זוגה.

"הפעם זה ממש בקטן", אומר סביון באכזבה, "הבעיה העיקרית היא שאריאלה לא תעשה גפילטע פיש רק בשבילי, וגם אם היא כן היתה מכינה אז היא לא יכולה השנה לרכוש חזרת אמיתית שאותה היא קונה אצל הדתיים ברמת ויז'ניץ".

אפשר להתגמש ולהזמין מהסופר.

"לא, זה ממש לא אותו הדבר, ואם אין חזרת אז אני מוותר גם על הדגים. אבל על מרק עוף עם קניידלך אני לא מוותר".

אריאלה, מה עוד הכנת?

"כבד קצוץ, מוסקה עם חצילים ובשר. הבעיה הגדולה היא שישראל לא אוכל כבד בערב".

ישראל: "בערב אני משתדל שלא לאכול. בליל הסדר אולי אחרוג ממנהגי, זו תהיה ארוחת טעימות".

אתם נשארים כל הזמן בבית?

"שלוש פעמים בשבוע אני יוצא מהבית להליכה של 60 דקות וחמישה ק"מ, אבל אני לא מתרחק יותר מ-100 מטר מהבית. אני יוצא מהדירה, עולה דרך החניון עד לרחוב ויורד בחזרה. כל סיבוב כזה לוקח לי כעשר דקות. בחניון לא נוסעים עכשיו, כך שהוא בטוח. אני שם לי יוטיוב באוזניות ומנקה את הראש".

תקראו בהגדה?

"נשתדל לקרוא עד לארוחה. את ארבעת הקושיות אריאלה תשאל. אולי נעשה ליל סדר בזום עם כל הנכדים".

המשתתפים: ישראל (72) ואריאלה (60)

 

משפחת סביון

משפחת סביון

 

בילי ברוך

מאז שהיתה ילדה קטנה התארחה בילי ברוך עם הוריה מרים ועודד ועם שתי אחיותיה אצל הדודה והדוד במשגב. "הוא אחד האנשים המקסימים בעולם", מתרפקת ברוך, פעילה חברתית על הזיכרונות, "הוא היה חולה קורונה מספר 62, אבל היום הוא בריא לחלוטין".

זה שביקר בפאב הדיוק וזרע בהלה בעיר?

"זה דודי היקר".

ואם הנגיף הקטלני לא היה משנה את התוכניות, הייתם חוגגים בביתו?

"או אצלו או אצל אחותי שירי ברמת הגולן ביחד עם בעלה, שלושת ילדיה ו-300 העיזות שלה. בגלל הקורונה אחותי השנייה אורלי נשארה בברלין, שם היא מתגוררת. אם לא הקורונה המזדרגגת הזו, שאמנם עושה טוב לעולם, לציפורים, לדגים ולאנשים, היא היתה מגיעה לארץ לחגוג איתנו את בר המצווה של בני לביא. אני ממש מתגעגעת אליה, לא ראיתי אותה שנה".

איך היו החגיגות בשנים עברו?

"בגלל שלא היו לי סבים וסבתות – מצד אחד הם נהרגו בתאונת דרכים מעט לפני שנולדתי ומהצד השני הם נפטרו ממחלות כשהייתי ממש קטנה – ליל הסדר בשבילי היה ערב עצוב. תמיד רציתי גם סבתא וסבא משלי. במשגב הצליחו להשכיח ממני את העצבות כי תמיד היו התייחסות ערכית או חברתית והקשרים בין סיפור ההגדה לאקטואליה, וזה היה מרתק. היו אצלנו המון צחוקים, במיוחד מהצד הבולגרי של המשפחה עם השחקן אריה מוסקונה שהוא קרוב משפחה של אבא, ועם דודי מליץ שהוא בן דוד קרוב שלקח לעצמו את כל היופי במשפחה".

והשנה את לבד לבד.

"הבן שלי יחגוג עם אביו".

והורייך יישארו בבית?

"אני מעריצה אותם. הלוואי שהייתי מאית מאבא שלי וגם מאמי הג'דאית. יש להם עסק לכלי העבודה בצ'ק פוסט ויצאו להם שלוש בנות. אבא ממציא ומפתח כלים לתעשיות ביטחוניות ועובד בכל יום מהבוקר עד הערב. אמא היא הנשיאה של העסק, מתעסקת גם בעמילות מכס ובראיית חשבון, וגם מוצאת זמן לעבוד בגינה. הם עסוקים כל היום, אבל הם מבואסים, מתגעגעים לנכדים".

את מתבאסת להיות לבד?

"צרת רבים נחמת אידיוטים".

מה תאכלי?

"אני חולה על גפילטע פיש עם חזרת, מטורפת על החרוסת של אמא שלי ומתה על עוף בדבש. אני חייבת להכין משהו חגיגי. אני מחפשת מישהי שיודעת להכין מתכון מצומצם. בדרך כלל אני מעדיפה לשבת על הפייסבוק ושמישהו אחר יכין לי, אז אולי אזמין משהו מוכן".

המשתתפת: בילי (45.5)

 

בילי ברוך

בילי ברוך

 

שני ויזהר רוט

כאמא לשני בנים קטנים ולאחר שהיתה סגורה איתם בבית 24 ימים ברצף, שני רוט יודעת שהיא חייבת להעניק להם ליל סדר בלתי נשכח. כי אם סבא וסבתא והדודים והדודות לא יכולים להגיע, לפחות יהיה להם שולחן מעניין.

מה זה אומר?

"הילדים גיא ושחר יכינו ביצירה את סיפור יציאת מצרים בצורה מוחשית – פירמידה, היאור ומשה בתיבה. הקטן חולה על מספריים".

איך אתם חוגגים בדרך כלל?

"מאז שעברנו לגור בבית הזה, שהוא אמנם קטן אבל בית פרטי עם גינה, אני מארחת את משפחתי ואת משפחתו של בעלי יזהר. שולחן האוכל נפתח עד לגינה, וכ־30 אורחים יושבים מסביבו – הורי מיכל ויורן קפון, הדוד שלי אמיר, האחים שלי אלעד ועידו עם נשותיהם ועם ההורים שלהן, אביו של יזהר אורי ואשתו גילה, אחיותיו סיגל ולימור, אחיו מוטי, בני ובנות זוגם והוריהם. ולא לשכוח שיש גם מלא ילדים. זו משפחה אחת גדולה שנוצרה מחיבור של כמה משפחות קטנות".

למה זה תמיד אצלך?

"אני אוהבת מאוד לארח ומתה על זה ששני הצדדים מגיעים. אצלנו זה תמיד מצחיק, כולם זורקים בדיחות, ויש הרגשה טובה שעוטפת אותי. יש לי משפחה קטנה, ואני אוהבת את כולם אחד אחד. באמת".

את גם מבשלת?

"(צוחקת) אני לא יודעת לבשל. אני עורכת את השולחן ואחראית על השתייה. אמא שלי בונה את התפריט, וכל אחת בוחרת מה היא רוצה להכין".

מי מנהל את הסדר?

"אבא שלי מנהל הכל כפי שסבא שלי הבולגרי היה עושה, והיו לו קטעים".

מה למשל?

"הכי מצחיק זה שהוא לוקח את החזרת, טובל במרק ומערבב. סבא שלי היה אומר שזה כאילו שותים את הדם של הגויים, וכולם בסופו של דבר זורמים עם זה כי זה ממש טעים. השנה כל אחד חוגג בביתו".

את מתבאסת?

"זה הולך להיות ממש מוזר ועצוב. חג זה שמחה, וכשאני חושבת על השכנים שיישארו לבד ואני לא יכולה לעשות כלום, זה מבאס. גיא אמר לי השבוע 'הרעים האלה שלא רואים אותם משאירים אותי בבית'. לא פשוט המצב הזה, אבל אנחנו נצא ממנו מחוזקים וחזקים".

המשתתפים: יזהר (41), שני (35), גיא (5.5) ושחר (2.5)

 

משפחת רוט

משפחת רוט

 

 

הילה ויניב הררי

מה בוודאות יהיה בליל הסדר בבית משפחת הררי? מוזיקה. "אני בדרך כלל שרה, נותנת את הטון וגם לא מקצרת", אומרת הילה הררי, זמרת וכוכבת ילדים, "כל שיר בהגדה אני הופכת לאישיו, גם בגלל העבודה שלי עם ילדים ב-20 השנים האחרונות. אם תעירי אותו משינה באמצע הלילה אדקלם לך בעל פה את כל השירים. לי זה כיף, אני אוהבת את זה".

בכל שנה, וזו כבר מסורת של הרבה מאוד שנים, חוגגים ההרריים עם שתי בנותיהן אצל הוריו מרים ויהודה בכרמיאל ביחד עם הוריה שולמית ושלמה חיון. אליהם מצטרפים שתי אחיותיה ואחיה ושתי אחיותיו ואחיו. בראש השנה מתכנסת כל החמולה אצל הוריה בחיפה. השנה, כמו שקורה במשפחות הכי טובות, יחגגו הילה ויניב בביתם, הוריה עם אחיה הצעיר בביתם, אחיותיה שמתגוררות במרכז עם משפחותיהן הגרעיניות בבתיהן, וכך גם משפחתו.

"אצלנו החג זה שישו ושימחו – שולחן גדול מלא בילדים, המון רעש ומלא באוכל", מספרת הררי, "עוד לא הפנמתי את מה שהולך להיות השנה. וזו לא רק אני – אני מדברת עם המון אנשים ושומעת אנשים בסופר ששואלים בקול מה בעצם צריך להכין לסדר. האמת? אני לא בטוחה שאני מוכנה לזה. אני לא בטוחה שיש לי קערת פסח וגם אין לי כל כך זמן להתעסק בזה. אני עסוקה כל היום בלייבים בפייסבוק ומופיעה לילדי גנים ובתי ספר. זה ממש מוזר ואני דוחה את הקץ כי אני לא יודעת איך להכיל את זה. אפילו תפריט עדיין אין לי, אבל מה שבטוח, שאיעזר בבתי הגדולה שהיא בשלנית של ממש".

למה הכי תתגעגעי?

"לאבא של בעלי יש מנהג – להחזיק את קערת הסדר מעל ראשי המסובין ולברך את כל אחד מהנוכחים. הוא עובר מהמבוגר ביותר לצעיר ביותר עם הברכה 'בבהילו יצאנו ממצרים, הא לחמא ענייה בני חורין'. לזה אני אתגעגע. זה מנהג שמקובל בקרב עדות המזרח".

אולי יניב יפתיע?

"אנחנו נעשה חזרות לפני או שנעשה זום עם המשפחה רק בשביל הברכה".

המשתתפים: יניב (44), הילה (44), תהל (13) ותובל (8)

 

משפחת הררי

משפחת הררי

 

אורלי ואלי ייני

"בכל שנה ב־20 השנים האחרונות מתחיל אבי את קריאת ההגדה, וכשהוא מוזג כוס ראשונה הוא תמיד, אבל תמיד, אומר לי 'תשתה אותה לאט לאט, שלא יירד לך לרגליים, כי אתה צריך לנהוג', וזאת למרות שהסדר מתקיים אצלי בבית. ככה בכל שנה", מספר אלי ייני, סוכן ביטוח, שהשנה לא יארח את הוריו זהבה ואברהם ואת חמתו מילי, אמה של אשתו אורלי. השנה הם יחגגו רק עם שתי בנותיהם יובל וגל.

"אבל החגיגה האמיתית", הוא מספר, "מתרחשת תמיד ביום שאחרי הסדר, כשכל המשפחה המורחבת מתאספת אצל הורי לשולחן גדול, עמוס בכל מטעמי החג שאמא שלי מכינה כבר חודש לפני. אחי ואחותי מגיעים ביחד עם בני הזוג וילדיהם".

זה מתכון מצוין נגד היעלבויות בסגנון "היינו אצלך בראש השנה, בליל הסדר אנחנו אצל הצד השני".

"זה הסכם שבעל פה כבר 20 שנה – האחים הולכים לצד השני ולמחרת מתאספים אצל ההורים. זה מתכון מנצח".

ומה עם מתכון של אמא?

"הספציאליטה שלה זה קובה מאורז, מאודה שזה הסופריטו של הסורים, עלי גפן ממולאים, קציצות פראסה ועוד ועוד".

ומי מכין את האוכל בליל הסדר?

"אורלי מכינה צלי בשר, דג סלמון בתנור עם רוטב מיוחד ומרק עוף עם קניידלך".

יש גפילטע פיש או חריימה?

"גפילטע פיש מהסופרמרקט".

אמא שלך נחה, עושה בשכל.

"אמא שלי מכינה את צלחת הברכות ומביאה איתה הגדות לפסח, ודואגת תמיד לאסוף אותן כדי שיהיה לשנה הבאה. אלו הגדות בנות 20 שנה. אבא שלי מנהל את הסדר. אני נותן לו את הכבוד הזה ומחכה לשמוע אותו שר את 'חד גדיא' בספניולית".

המשתתפים: אלי (52), אורלי (48), יובל (23) וגל (20)

 

משפחת ייני

משפחת ייני

 

ריקי ויוסי קיטרו

אם בימים שבתיקונם ריקי ויוסי קיטרו מארחים את הבנים, את הנכדות ואת החברים בביתם, השנה הם נשארים לבד. הם וארבעת הכלבים.

"נפתח אייפונים ופייסטיים ונעשה ליל סדר עם כולם ברשת", מתכננת קיטרו, "בני זיו, אשתו גליה והנכדות גבריאל ואריאן יהיו בביתם בחולון, והבן השני ניר נמצא עם אשתו אליסה בארצות הברית. נזמין גם חברים לליל סדר וירטואלי ויהיה שמח".

ולמה הכי תתגעגעי?

"לשולחן החג הענק עם כל המטעמים והמאכלים המיוחדים של העדה המצרית – קציצות פראסה, סלט ארטישוק, אורז, כבד וסלק אדום במגוון צורות. השנה יוסי אחראי על הבישולים".

את נותנת לו הוראות או עוזבת אותו לנפשו?

"הוא מחליט. אני אוכלת".

איזה חלק בהגדה את הכי אוהבת?

"את הקושיות ואת השירה המהירה כדי לסיים ולהגיע לאוכל. וכמובן שגם לבדיחות המשפחתיות שכבר הפכו לחבוטות אבל תמיד מצחיקות אותנו".

המשתתפים: יוסי (61) וריקי (61)

 

משפחת קיטרו

משפחת קיטרו (צילום: ליה יפה)

 

סיון ועידו זלקוביץ'

סיון ועידו זלקוביץ' – היא קצינת מודיעין במשטרת ישראל והוא חוקר היסטוריה של המזרח התיכון שהכירו לפני 11 שנים בספרייה של אוניברסיטת חיפה – יחגגו את ליל הסדר בביתם ביחד עם שני ילדיהם הקטנים שי וגילי. בכל שנה הם מוזמנים להוריה דן ולילי בן ארי ביחד עם אחיה וסבתא אסתר, שגם היא תחגוג השנה בגפה.

"ניסיתי לשכנע את אמי חנה לחגוג איתנו אבל צו מצפונה לא נותן לה", מספר זלקוביץ', "היא תחגוג עם שתי אחיותי, ואבי יחגוג בביתו בהרצליה עם בת זוגו ומשפחתה".

מה מיוחד אצל חמך וחמותך?

"אבא של סיון הוא בשלן בחסד עליון, כישרון מבוזבז, שבעיני היה צריך להיות אחד המועמדים לניצחון ב'מאסטר שף'".

אז מה הבעיה? תרשום אותו.

"חשבתי על זה, אבל הוא צנוע ושקט, איש חיל הים, קצין בצוללות. בליל הסדר הוא הרוח החיה, זה שדואג למגוון הקולינרי. השנה אנחנו אמנם בבית שלנו, אבל עם כל הבישולים של דן שעשה לנו משלוח".

אתה תקרא בהגדה?

"אני אנהל את הסדר בגרסת לייט. אספר את הסיפור ההיסטורי של עם ישראל, נדבר על הערכים שההגדה טומנת בחובה – ערבות הדדית, סולידריות בעיתות משבר ושמחה – ונזכור שהחירות והחופש שניתנו לנו הם לא דבר מובן מאליו, ולכן אנחנו צריכים להיות פתוחים לשונה ולאחר. פסח הוא נקודת זמן טובה להבין למה אנחנו צריכים להיות טובים יותר. זוהי בעיני תמצית החג, העניין ההלכתי הוא פחות חשוב. הלקח, המוסר והתפישות הערכיות הם הדברים החשובים בעיני. חשוב לי לשמור על הלכידות של התא המשפחתי, לבלות זמן איכות עם אשתי ועם ילדי, ללמוד ולהשתפר תמיד. הדבר הכי חשוב לי בחיים זה המשפחה הגרעינית – שהילדים שלי ירגישו חום, אהבה, שייכות ושהבית זה המקום הכי מגונן עבורם".

המשתתפים: עידו (41), סיון (35), שי (5) וגילי (כמעט שנתיים)

 

משפחת זליקוביץ'

משפחת זלקוביץ'

 

אירית ואלי נחום

"בכל שנה אנחנו חוגגים עם משפחתו של בעלי", מספרת אירית נחום, "זוהי משפחה גדולה – יש לו ארבעה אחים ואחות אחת, וכמובן אבא שלו הרב עוזי נחום. לפעמים ההורים שלי מצטרפים. רוב האחים שלו נשואים עם ילדים, ואנחנו משהו כמו 20 חוגגים. אנחנו החילונים היחידים, וכל שאר המשפחה הם חרדים".

אלו מנהגים יש להם שחילונים לא עושים?

"אצלנו קוראים את ההגדה עד סופה כשאנחנו לא יושבים סביב השולחן אלא על ספות כדי להיות מסובין. אחרת איך יהיה לאנשים כוח לקרוא את ההגדה עד 3:00 לפנות בוקר? יושבים על ספות, לכל אחד יש כרית, וכל אחד תופס את המקום שהוא אוהב".

רק כשאוכלים יושבים סביב השולחן?

"נכון, וזה קורה קרוב לחצות. רק אז אנחנו מסיימים את חלקה הראשון של ההגדה. בגלל שאביו הוא רב מקובל, הוא עושה את הכל עם 'כוונות', כך זה נקרא, ולכן התפילות והברכות אורכות המון זמן. גם כשאוכלים מצה עם חרוסת או עם מרור זה הכל מדוד. 'מצה כזית' זו מידה מקראית, וזה לא באמת בגודל של זית. לפני שאוכלים את הביצה במי מלח יש להם מנהג לשבור את הקליפה על הראש של האחר. לפני 'מה נשתנה' כל הילדים יוצאים החוצה עם תחפושת ואז הם דופקים בדלת, הגדולים שואלים 'מי שם?', והילדים עונים 'בני ישראל' ונכנסים. שואלים אותם 'מאיפה הגעתם?' והילדים עונים 'ממצרים', ואז הם שואלים את הקושיות".

מאיזה מוצא הם?

"סורים, אבל אצל רוב החרדים זה ככה".

הילדים לא נרדמים?

"באופן מפתיע הילדים שורדים עד הסוף. אני בדרך כלל נרדמת אחרי הכוס הראשונה. יש עוד קטע מצחיק כשהילדים מחפשים את האפיקומן. מחביאים להם אותו במקומות הזויים, ותמיד יש ילד אחד שבוכה בסוף".

כולם נשארים לישון שם?

"שם או אצל אחותו שגרה ממש קרוב לאבא. אנחנו חילונים והולכים בסיום הביתה, אבל המון פעמים מצאנו את עצמנו מתעוררים בסלון שלהם למחרת".

המשתתפים: אלי (42), אירית (41), שני (12), ארז (8) ונדב (6)

 

משפחת נחום

משפחת נחום

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר