להומור, כבר נאמר מזמן, יש תפקיד תרפויטי במצבי לחץ. תפקידו המרכזי הוא בהפיכת המצב האנושי לנסבל יותר על ידי כך שהוא מושך ומסיט את תשומת הלב לסתירות המופיעות בו באמצעות שמירה על מצב רוח טוב במקום דיכאון, בנייה של קשרים חברתיים ושימון האינטראקציות החברתיות.
במהלך צחוק אמיתי, המוח שלנו מייצר הפרשה מוגברת של אדרנלין ונוראדרנלין שמאיצים את הפרשת האנדורפינים, אשר פועלים על מערכת העצבים ממש כמו מורפיום – מפיגים כאב, מרגיעים, גורמים לתחושות נעימות בכל הגוף ומשפיעים על פעילות הלב, על הנשימה, על לחץ הדם ועל ויסות חום הגוף, כשהם מעמעמים תחושת דיכאון ומחזקים את המערכת החיסונית. החוויה היא חוויה טוטאלית, ממש כמו התעטשות או אורגזמה שמכווצת את כל שרירי הפנים, מרחיבה את הנחיריים, מגבירה את פעילות המערכת הקרדיווסקולרית ומסדרת את לחץ הדם ואת מערכת השרירים.
חוקרי הפסיכולוגיה החיובית מגדירים את סגנונות ההומור כשונים האחד ממשנהו וכמשרתים מטרות בין אישיות ותוך נפשיות שונות. יש להבדיל בין שני סגנונות מרכזיים – הומור חיובי והומור שלילי. אין ספק שההומור היחיד לאורך זמן שמשפר איכות חיים ומשמש כלי תומך לריפוי והתמודדות הוא ההומור החיובי, וגם בתוך הסגנון הזה קיימים שני סגנונות ברורים – הומור שיוכי והומור שיפור העצמי.
ההומור השיוכי מובנה בתוך טבע האדם ומתרכז בסביבה החברתית. הוא מאופיין בחוסר עוינות ובגישה ידידותית כלפי העצמי והסביבה, משרת איכות חיים של הסובבים, מונע קונפליקטים, משחרר מתח, מפחית ריחוק בין אנשים, מייעל תקשורת, מחזק לכידות ובונה זהות. הוא בא לידי ביטוי בלגרום לאנשים לצחוק ולספר בדיחות וסיפורים מצחיקים.
הומור שיפור העצמי מחזק את הביטחון העצמי ואת האמונה או התקווה ביכולת האישית, מגן מפני לחצים, משחרר רגשות שליליים ומקדם רגשות חיוביים. הוא יוצר תחושה שאנחנו מספרים את הסיפור שלנו ברוח טובה, פורק מתח על ידי תחושה של ריחוק סלחני וקומי שמסתכל על העליות והמורדות של החיים, ומעריך אותם מחדש.
שני הסגנונות הללו המקדמים בימים כמו אלו שאנו חווים, ואם נשתמש בהם בתוך כל הכאוס נוכל לסייע לעצמנו לקדם את בריאותנו הנפשית בתקופה של שבר, חרדה ואי ודאות.
רוצים להישאר מעודכנים?
לעומתם, שני סגנונות ההומור השליליים – ההומור האגרסיבי, ההרסני והמשפיל שמאופיין בעוינות ובסרקזם ואשר מתבדח וצוחק על חשבון אחרים; והומור תבוסת העצמי שמתאפיין בחוסר קבלה עצמית תוך הגזמת האירוניה האישית ושימת עצמי כשעיר לעזאזל – הם סגנונות מדכאים ומשפילים שעלולים לפגוע ביכולת לפתח רווחה נפשית וחוסן בתקופות מורכבות שדורשות גמישות והעצמה.
אנשים ציניים וסרקסטיים מדי משתמשים בהומור כמנגנון הגנה הרסני, שלעתים מסתיר את יכולתם לבטא את הקושי ואת החרדה, ופוגעים יותר בעצמם ובסביבתם.
היכולת לדברר את הקושי ואף לצחוק עליו בצורה של הומור סלחני – להיות אירוני כלפי האני ולקבל את המגבלות, את החולשות, את הטעויות ואת הכישלונות – היא גדולה נפשית וסגולה לבריאות ולהתמודדות.
ולמי שקשה לחייך בתקופה הזו אני מציעה את הקלישאה הידועה fake it until you make it. בהתחלה זה קשה ולא בא לנו לחייך, אך לפתע זה נעשה קל יותר. וכשאתם מחייכים, כל העולם מחייך אליכם, והחיים נראים יפים וקלים קצת יותר.
* הכותבת היא מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, בחוג לפסיכולוגיה, בחוג לתקשורת ובחוג למשאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גורדון לחינוך, בעלת דוקטורט בתחום קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, מומחית בתורת המשחקים ומרצה בבית ספר לרפואה בטכניון בתחומי הפסיכולוגיה
