ביום שבת, אחרי חמש שנים של מאבק במחלת הסרטן, הלכה לעולמה יהודית רובינשטיין ביום הולדתה ה-51. אתמול (ראשון) היא הובאה למנוחות בבית העלמין שדה יהושע תחת מטח גשם סוער. בעלה אופיר ושלושת ילדיהם – מיקה (16), אורי (14) ואלון (10) – ליוו אותה ברגעיה האחרונים. "יהודית היתה אשה מיוחדת במינה. תמיד היו סביבה אנשים בכל מסגרת שהיא היתה בה, וכל אדם שהכיר אותה ישר נכנס לה ללב ולא יצא", מספר אופיר בכאב ובהרבה אהבה.
רובינשטיין ז"ל היתה מוכרת בעיר כמאמנת כושר וכמדריכה להתעמלות במים. היא עבדה בהולמס פלייס בגרנד קניון, במדיטק ספורט ובמועדון הספורט בדניה, ולאחר גילוי המחלה היא עשתה הסבה למדריכת פילאטיס מכשירים. גם אופיר הוא דמות מוכרת בחיפה. בשעות היום הוא מורה לחינוך גופני בבית הספר אליאנס, ובשעות אחר הצהריים והערב הוא אופירצ'וק בטטה – כוכב ילדים שעושה הפעלות ספורטיביות בימי הולדת ומטריף את הזאטוטים. "יהודית דחפה אותי להיות אופריצ'וק בטטה", הוא מספר, "היא תמיד אמרה לי כמה אני מוכשר עם ילדים ותמיד פרגנה לי ונתנה לי את המקום שלי".
יהודית ז"ל ואופיר רובינשטיין (צילום: פרטי)
הסרטן התגלה אצל יהודית במאי 2019. "טסנו לארצות הברית והיא הרגישה לא טוב", משתף בעלה, "כשחזרנו לארץ הלכנו לרופאה שלה, ובהתחלה חשבו שמדובר בקריש דם כי היה לה קשה לנשום והסברה היתה שזה בגלל הפרשי הטיסות. לאחר הבדיקות הבנו שלא מדובר בקריש דם אלא בסרטן ריאות. זה היה סרטן ריאות לא פשוט כי הגילוי היה מאוחר. זה הפך את החיים שלנו, וידענו שהמחלה תהיה שזורה בחיינו עד הסוף, שאין ריפוי, רק הארכת חיים ואיכות חיים".
יהודית החלה לקבל טיפולים ביולוגיים, ואופיר מספר כי "גם כשהטיפולים לא הצליחו, היא תמיד היתה אופטימית וחיה את החיים כאילו אין לה סרטן. הבית תמיד התנהל כרגיל, והיא לא רצתה הנחות בשום דבר. היא רצתה לתפקד ולהיראות כרגיל, והיתה גאה מאוד עד ליומה האחרון. לא היתה אצלנו הסתרה של הסרטן, הוא תמיד היה על השולחן, והתכונות הכי בולטות של יהודית היו הציניות והאהבה לצחוק. שלוש שנים לאחר שהיא חלתה עשינו לסרטן יום הולדת. היא הכינה עוגה בצורת סרטן, אכלנו את העוגה, וכל אחד דיבר וסיפר איך הסרטן משפיע עליו".
ולמרות הכל, מותה של יהודית הפתיע את בני המשפחה ואת החברים. "כולנו הופתענו", אומר אופיר, "היתה הידרדרות מהירה. לא ציפינו שזה יגיע, ואולי טוב שכך. ביום רביעי היא התחילה להרגיש ממש חלשה, בחמישי היתה הדרדרות, ובשישי היא נכנסה לניתוח צנתור במוח, וכשהיא יצאה מהניתוח הבנתי שהיא בין חיים למוות. בזמן שיהודית נכנסה לניתוח היתה לי הופעה לילדה בת 4. שמתי את יהודית בניתוח, ולמרות כל הקושי הלכתי להופיע כי ידעתי שזה מה שיהודית היתה רוצה שאעשה – שלא אכזב את הילדות והמשפחה".
יהודית רובינשטיין ז"ל ושלושת ילדיה (צילום: פרטי)
רוצים להישאר מעודכנים?
החלטה נוספת של אופיר, הילדים והמשפחה הקרובה היתה לחגוג ליהודית את יום הולדתה. "יהודית אהבה לחגוג ותכננה את מסיבת יום ההולדת שלה", הוא מספר, "ביום שישי, כשהיא היתה מאושפזת בטיפול נמרץ, החלטתי ביחד עם האחים שלה שנעשה לה יום הולדת בבית עם האלכוהול ועם האוכל שהיא הזמינה ושהחברים הכינו, בדיוק כמו שהיא היתה רוצה לחגוג. היא רצתה יום הולדת והיא קיבלה יום הולדת. הרמנו כוסית לכבודה, וזו היתה החלטה מעולה, בדיוק כמו שהיא היתה רוצה שנעשה. יהודית נפטרה למחרת, ביום שבת, ביום ההולדת שלה".
אופיר מוסיף: "יהודית תמיד היתה עטופה באנשים ובחברים, אם זה חברים מבית הספר שליוו אותה 40 שנה, מהאוניברסיטה ששם למדה פסיכולוגיה, מהצבא ואפילו מעברה כרקדנית בלט וריקודי עם. כולם נסחפו באישיות המיוחדת והמקשיבה שלה, באהבת האדם שלה, בכך שתמיד הבית שלנו פתוח ואין שעה מאוחרת מדי או מקודמת מדי להגיע. זה היה משהו ייחודי לה".
מה יהודית היתה רוצה שיזכרו ממנה?
"שהדבר הכי חשוב בחיים זה לאהוב אנשים, לחבק אותם ולחגוג. לזכור שכל דבר הוא חוויה וגם הדרך היא חוויה בפני עצמה. גם כשהיינו הולכים לטיפולים, תמיד היינו צוחקים ביחד ועם חיוך על הפנים".
השבעה בבית המשפחה ברחוב אהרונסון 4, רמת גולדה.
יהודית ז"ל ואופיר רובינשטיין (צילום: פרטי)
תושבת קרית חיים
עצוב מאוד, יהי זכרה ברוך. נשמע שהיא הייתה אדם באמת מיוחד. לא מעשנת, עוסקת בספורט ובכל זאת הגורל פגע בה בריאות.
אל תתפלאו אחרכך שהציבור כועס על התקשורת
אז אם אתם מקושרים לכלבו אתם מקבלים כתבת הספד ענקית כזו מלווה באלבום משפחתי,
אבל נניח אתם פרופסור בכיר עם פרסים רבים על מחקר בחיפה אתם לא מקבלים בכלבו אפילו איזכור.
אחלה עיתונאות
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
תהא נשמתה הטהורה בגן-עדן