אלעד איפרגן וניר טייר. "יש את עולם העיצוב ויש את עולם הייצור, ואלה הם שני עולמות שלא מתכתבים האחד עם השני" (צילום: חגית הורנשטיין)
אלעד איפרגן וניר טייר. "יש את עולם העיצוב ויש את עולם הייצור, ואלה הם שני עולמות שלא מתכתבים האחד עם השני" (צילום: חגית הורנשטיין)

תוך כדי תנועה

אלעד איפרגן וניר טייר הם חברים מאז הטירונות. בפעילות המבצעית האחרונה הכל השתבש, הם חטפו יריות, ואחד מחברי הצוות שלהם נהרג. בניסיון להשתקם הם טסו ללונדון וחזרו משם עם רעיון לעסק - חברה לניהול פרויקטים עיצוביים שנותנת גם שירותי תכנון וגם שירותי ביצוע - שהתפתחה והתרחבה עם הזמן. את מרכזם הם קבעו בעיר התחתית ומשם הם יוצרים דברים מופלאים. כעת הם מוכנים לכל אתגר

פורסם בתאריך: 16.2.19 08:33

זהו סיפור על חברות. חברות שהחלה לפני 15 שנים, ביום הגיוס בבסיס הטירונים אי שם, המשיכה בשלוש שנות שירות בסיירת מובחרת שכללה מלחמה אחת בצפון ובשירות מילואים כולל מבצע אחד בדרום, וכעת היא מוצאת את ביטויה בפרויקט משותף בחיפה.

אלעד איפרגן, ניר טייר וינון בן דוד מצאו עצמם לפני שלוש שנים בלונדון מתלבטים, כל אחד עם עצמו, על המשך הקריירה. המכנה המשותף לשלושתם היה תחושת בשלות לצאת לדרך עצמאית. הרעיונות נזרקו לחלל האוויר הצונן של הבירה האנגלית. לאחר עוד כמה מפגשים שבהם הוחלט על כיוון, על קונספט, על שם לעסק ועל בניית מיתוגו, הוקמה דולמן (Dolmen) – חברה שמתמחה בניהול פרויקטים ובעיצוב וייצור מוצרים החל משלב העיצוב וההדמיה ועד לשלב הביצוע וההתקנה.

הטיול ללונדון היה מין טיול גברים כזה?

טייר: “אנחנו מאותו צוות. היינו ביחד בתקופת מלחמת לבנון השנייה, ולקראת סוף השירות הסדיר היינו בפעילות מבצעית אחרונה בשכם, שם איבדנו חבר ממש בשבוע האחרון לפני השחרור. אנחנו צוות שעבר הרבה ביחד, ואנשים סוחבים את זה עד היום. בלונדון היינו בסדנה של פוסט טראומה. בגיל 30 לקחו את כל הצוות, הפרידו אותו לשבוע מהמשפחות וחזרו לדבר על הדברים”.

זה משהו שנהוג לעשות?

“זה משהו שעושים ביחידות מיוחדות. זה לא מטעם הצבא אלא תורמים יהודים עשירים שמארחים בבתים שלהם. שם מנסים לרפא דברים שהצבא לא מתמודד איתם ולא התמודד איתם בעבר”.

איפרגן: “זה תהליך שנפרש על פני שנה ומתחיל במפגשים עם שני פסיכולוגים שמלווים את הצוות פה בארץ. לקחו אותנו לים ולפעילויות צוותיות כדי להציף דברים, והסשן הסתיים בלונדון, שם הצוות התארח אצל קהילה היהודית וקיים שיחות אינטנסיביות על כל מה שעברנו. מהבוקר עד אחר הצהריים התקיימו שיחות אינטנסיביות – כל אחד העלה דברים שהוא חווה – ושם בעצם אמור התהליך להסתיים”.

טייר: “דיברנו על מה שהצוות חווה בעבר ועל איך הצוות חווה את זה היום. כלומר, חצי מהצוות היום לא מתפקד, ברמה של בתי חולים פסיכיאטריים ושל אנשים שלא עובדים ולא מתפקדים. הצוות שלנו ספציפית חווה משבר פוסט טראומטי. זה צוות שהיה יחסית מוביל וחטף בצורה רצינית”.

איפרגן: “חטפנו אש בפעילות האחרונה שלנו, כמו שאומרים בבדיחות השחורות – פעילות לפני שחרור. חבר נהרג”.

טייר: “בלי קשר למכות שחטפנו, היה שירות נורא קשה. אנשים על כדורים, חלקם חיים בחו”ל”.

כמה אתם בצוות?

“כמה אנחנו? 12, אולי 13. אפשר להגיד בפה מלא ש־50 אחוז מאיתנו לא מתפקדים בכלל. לא עבודה יציבה, לא זוגיות יציבה, ברמה הזו”.

איפרגן: “זה הציף הרבה, ואני בטוח שגם אחרים הופתעו לגלות מה עובר על החברים שלנו”.

ידעתם שאתם כאלה?

“לא. הרבה דברים שהוצפו שם בלונדון הפתיעו אותי, ואני אמרתי ‘וואו, מה קורה פה?’”.

טייר: “במהלך השנים אתה קובע עם חבר והוא לא מגיע. פעם אחת, פעם שנייה, ככה כמה פעמים, אבל אתה לא מייחס לזה חשיבות, אין לך מושג מה עובר עליו. אבל בלונדון הכל התברר. פתאום אתה מגלה שהוא לא הבריז סתם, שהוא פוחד לצאת בשעות מסוימות ולכן הוא מסתגר בבית”.

איפרגן: “בלונדון פרקנו את כל העול שהעיק עלינו מהצבא, את כל הדברים שחווינו עד היום, ואנחנו בקטע של להתגבר על זה כצוות כדי לסגור פצעים פתוחים”.

הייתם בקשר מאז השחרור?

טייר: “היינו בקשר, כל אנשי הצוות הם חברים פחות או יותר”.

איפרגן: “כמובן שעם התרחבות המשפחה, הנישואים והילדים יש פחות זמן להיפגש, אבל יש לנו קבוצת ווטסאפ שבה כן מתכננים מפגשים. חלק פחות פעילים, אחרים יותר, אבל זה צוות. זה צוות שאתה עובר איתו כל כך הרבה דברים, וזה הולך איתך לכל החיים. כשנכנסים לתהליך הזה אז מודעים פחות או יותר לבעיה הכללית, אבל לא מודעים לכל בעיה אישית שכל אחד חווה, ושם הכל צף והכל יצא. אנשים התפרקו, ומשם כנראה נולד משהו אחר”.

העסק שפתחתם הוא תולדה של תהליך ריפוי?

טייר: “לא, זה לא קשור. במקרה זה התגבש בחו”ל כי היינו שם ביחד הרבה זמן. זה רעיון שדובר עליו קצת לפני, דובר עליו הרבה אחרי, אבל הוא התגבש שם. לונדון לא קשורה לזה, אבל היא חלק מההיסטוריה שלנו בעצם. וגם מההווה שלנו”.

איפרגן: “כנראה זה קיבל חיבור משמעותי שם בלונדון, עם השהייה הארוכה שלנו”.

טייר: “קיבלנו שם פרספקטיבה לחיים. יש לך זמן לעצור, להסתכל לאחור ולבדוק מה עשית עד היום בחיים. אתה קובע לך כל מיני מטרות ואז אתה מבין שגם השניים האלה חושבים לצאת לדרך עצמאית, ואז מתחילים לפתח את העניין ברצינות. תכלס, היה מיליון דיבורים ושום דבר לא יצא מהם. איכשהו בלונדון התגבש העניין, והוא התחיל מאוד בקטן. לא טסנו במטרה לחזור ולפתוח עסק”.

איפרגן: “המפגש שם הוציא אותנו מהחיים השוטפים ונתן לנו זמן לחשוב. זה שהיינו בחו”ל פשוט העצים את הרעיון. ההמשכיות והעשייה היו בארץ, וגם הן עברו המון התפתחויות והמון דיבורים”.

 

אלעד איפרגן וניר טייר ב"כלוב". "ההישג הגדול שלנו הוא שהבאנו משהו שלא קיים ויצרנו צורך" (צילום: חגית הורנשטיין

 

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

 

להתחיל בקטן

איפרגן, 35, נולד בקרית אליעזר והמשפחה עברה לקרית ביאליק. הוא היה עתודאי ולפני הצבא למד הנדסאות תעופה. לאחר השחרור הוא החל בקריירה במשרד הביטחון שנמשכה שמונה וחצי שנים. הוא נשוי, אב לשני בנים ומתגורר בקרית אתא.

טייר, 33, נולד וגדל במושב תקומה ליד שדרות. לאחר השחרור הוא נרשם ללימודי ראיית חשבון, אבל פרש והחליט ללמוד משהו לנפש ולהעשרת הידע ובחר בהיסטוריה. בנו הבכור נולד בדרום, הבן השני נולד השבוע במרכז הרפואי כרמל. אשתו גדלה באנגליה ובחיפה, והם הכירו בכלל בסינגפור. לפני שנתיים הם עברו צפונה בעקבות העסק.

בן דוד, הצלע השלישית, הוא אדריכל מרמת הגולן – היחיד מבין השלושה בעל רקע עיצובי. לפני כשנה, בעקבות הזדמנות שנקרתה בפניו, הוא עזב את השותפות אבל לא את החברות.

בואו נדבר קצת על מה שאתם עושים.

איפרגן: “בכמה פגישות שערכנו לאחר החזרה לארץ התחלנו להניע את הסיפור והחלטנו לרוץ עם זה. העיקרון של העסק הוא מתן מענה לאדריכלים ולמעצבי פנים – אנחנו מלווים אותם בכל פרויקט, פרטי או מסחרי, ונותנים להם מענה בשלבי התכנון לפני הביצוע. תוך כדי תנועה למדנו את התחום ואת הייצור, למדנו על חומרים והבנו מה הענף צריך ומה חסר בו. הבנו שזה בדיוק מה שחסר, והיתרון שלנו הוא שלא באנו מהתחום. לאט לאט כיוונו את העסק למה שהוא היום – מגשר בין שני עולמות. יש את עולם העיצוב ויש את עולם הייצור, ואלה הם שני עולמות שלא מתכתבים האחד עם השני. האדריכלים והמעצבים אוהבים לשרטט ולתכנן, ומולם עומדים היצרנים – הנגרים, המסגרים ואנשי הייצור. נוצר פער בין העולמות, סוג של ואקום רציני, ואנחנו מנסים להיכנס לתוכו ולחבר ביניהם. אנחנו יודעים לשבת עם בעלי מקצוע, להיכנס לראש שלהם בנושאי עיצוב, תכנון וחומרים, להכווין את התכנון לביצוע ולהסביר מה פרקטי ומה לא. העניין הוא להשתלב עם אנשי הייצור כבר בשלב התכנוני ולתת להם מענה בעיצוב שמותאם לייצור. ככה בעצם התחלנו, בקטן, עם פרויקט אחד, ולאט לאט העניין תפס תאוצה ונחשפנו לעוד מעצבים ואדריכלים”.

מה היה הוויז’ן שלכם?

טייר: “לא ידענו כלום. לא היינו בעולם הזה, לא הכרנו אותו, בסך הכל ניסינו לעשות משהו. זה היה יכול להתפתח להמון כיוונים אחרים, אבל היום אנחנו שולטים בעסק ומנווטים אותו. אז, כשהתחלנו, נשאבנו אליו על ידי רעיון”.

איפרגן: “אחד מתוך הרבה רעיונות שדיברנו עליהם”.

טייר: “כל לקוח בעצם שאב אותנו למקום אחר. היום אנחנו כבר יודעים לשים גבולות”.

איפרגן: “ולהבין את הענף, להבין מה הוא דורש, מה חסר ואיפה אפשר לייעל”.

איך בכלל חושבים על רעיון כזה?

טייר: “התחלנו לפתח רעיונות, ואיכשהו נשאבנו לזה. בהתחלה תכננו חנות עם קולקציה של פרטי ריהוט, ופתאום זה הפך להיות הזמנות בהתאמה אישית. אז גם התחלנו לשלב ברזל, בטון ופליז, והתגלגלנו להיות חברת פרויקטים שעובדת בהיקפים די גדולים. אנחנו כל הזמן גדלים”.

עיצוב זה משהו שחשבת עליו בצעירותך?

“אהבתי את התחום אבל לא ברמה של להתעסק בו”.

אתם גם מעצבים?

“היום כן”.

איפרגן: “התחברנו לזה תוך כדי עשייה. התמקצענו בזה, במיוחד בגלל ההתחככות עם השטח”.

צריך אומץ מאוד גדול ללכת לעשות משהו שהוא לא ב־DNA שלכם.

“כנראה שהחיבור בינינו גרם לנו להתחיל וליזום את זה. באנו מרקעים שונים ודחפנו האחד את השני לעשייה. התחלנו מאוד בקטן, התכוונו לייצר כמה מוצרים, ומשם זה התפתח לחברת פרויקטים – חברה שהיא ורסטילית, גמישה ויודעת לתת מענה לפרויקטים קטנים וגדולים בנושאי נגרות, מסגרות, בטון וחומרים שונים. החברה קיבלה תפנית מדהימה תוך כדי תנועה ותוך זמן קצר יחסית. תוך כדי עשייה דברים פתאום קרו והתרחבו”.

אתם קשורים עם יצרנים אחרים או שזה הכל ייצור שלכם?

“אנחנו עושים הכל. יש לנו מסגרייה בקריות ונגרייה בקיבוץ יסעור. החשיבה שלנו לעתיד היא להתאחד למבנה אחד – מקום אחד שישלב בתוכו את מחלקת התכנון, את מחלקת הייצור ואת מחלקת ניהול הפרויקטים. יש לנו חשיבה להעצים את הסיפור הזה יותר”.

 

עבודה של דולמן. "אנחנו ממותגים גבוה, גם מבחינת הביצוע וגם מבחינת המחיר" (צילום: עינת דקל)

 

להמשיך בגדול

עד שזה יקרה, ה־Head Quarter שלהם נמצא בסמטה בעיר התחתית. השניים מקפידים לקרוא לחלל התצוגה היפהפה “משרד”. זהו מקום שמהווה השראה, ובמרכזו נמצא ה”כלוב” – המקום שבו כל התכנון קורה, עם ספריית חומרים עשירה ועם אין ספור דוגמאות. מסביבו פזורים מוצרים שהם יצרו לכמה פרויקטים מובילים ושמהווים את החותם העסקי שלהם. כל מוצר כזה – אם זה מערכת ישיבה, אהיל או מראה – יכול למצוא את עצמו כמוביל קו עיצובי בפרויקט כזה או אחר. גאוותם היא על כך שכל מוצר הוא ייחודי ואין זהה לו.

למה בחרתם בחיפה?

איפרגן: “בתחילת הדרך חשבנו איפה לפתוח את העסק. שאלנו את עצמנו איפה נמצא מרכז העיצוב היום? התשובה היתה תל אביב – שם מחפשים אחרי הדברים המיוחדים ושם ההתעניינות היא גדולה יותר. זרמנו עם זה כמו כולם כי חשבנו שאנחנו צריכים להיות קרובים למרכז העניינים. עם הזמן הבנו שדווקא יש צורך לעסק כמו שלנו בצפון. הבנו שהצפון מתחיל לדבר בקטע עיצובי ושזה משהו שחסר פה. ידענו שיש פה צורך שאין לו מענה, והחלטנו להתמקם דווקא פה ולהביא משהו חדש לאזור – משהו שמדבר עיצוב, שהוא לא רק דברים שמגיעים מתל אביב אלא מתפתח וצומח פה, ואולי בעתיד להתרחב לאזור המרכז. החלטנו להריץ את העניינים מפה ועשינו את זה בצורה חכמה. זה עובד יפה כי עלינו על ביקוש שלא היה לו מענה. אגב, כחיפאי חששתי מאוד מהעיר התחתית. ניר היה הראשון שראה את המקום ואמר לנו ‘תגיעו’. אני ממש התנגדתי, חשבתי שמפחיד להסתובב פה אחרי השעה 17:00 ושנצטרך קסדות ושומרי ראש. ואז הגעתי והבנתי שמשהו קורה בעיר התחתית ושיש פה וייב אחר. נכנסנו לחלל המהמם הזה, שלא היה צריך לעשות בו יותר מדי חוץ מלהכניס את המוצרים שלנו בצורה מותאמת לחלל ולהתחיל לעבוד מפה. כל הפגישות שלנו נערכות פה, והתחילו להגיע לכאן אנשים מהמרכז ומהצפון הרחוק. הם התאהבו בו. נוצר פה סוג של עניין – אנשים מגיעים לעיר התחתית”.

הסגנון שלכם מושפע מהעיצוב הסקנדינבי.

טייר: “הוא מדמה את מי שאנחנו. אין לנו עיצוב צעקני או נובו רישי אלא משהו שאנחנו אוהבים. זה הטעם שלנו ואנחנו ממליצים עליו ללקוחות. זה הסגנון שלנו ואיתו אנחנו הולכים. עשינו בתים כאלה ועשינו גם בתים אחרים, שונים מהקו הספציפי שאנחנו מובילים, כי אנחנו יודעים לעבוד עם כל סגנון. עשינו הרבה דברים שהם לא הטעם שלנו, אבל הביצוע שלנו יצא מושלם כפי שהלקוח דרש. אנחנו לא צריכים לגור בבית הזה, אז לא חשוב לנו אם הסגנון הוא לא לטעמנו”.

איפרגן: “אנחנו יודעים להתאים את עצמנו באופן מושלם לכל פרויקט ולתת מהמומחיות שלנו בחומרים, בתכנון ובביצוע. אנחנו יודעים לפעול בפרויקט אחד בשני כובעים – כובע התכנון וכובע הביצוע – ולהכיל את שניהם, ואנחנו יכולים לעבוד רק כביצועיסטים אבל עדיין לתת את השירות, את ההבנה של החומר ומה עובד עם מה”.

רמת הגימור פה בולטת במיוחד.

איפרגן: “לשם אנחנו מכוונים”.

טייר: “אנחנו ממותגים גבוה, גם מבחינת הביצוע וגם מבחינת המחיר”.

איפרגן: “גם אם זה פוגע בנו מבחינת הרווחיות זה לא מעניין אותנו. אנחנו שואפים לרמה מסוימת, גם אם זה לא הכי רווחי. אנחנו מכוונים למקומות של ערכים ושל חזון, תמיד שואפים גבוה מבחינת הביצוע ומנסים לדבוק בזה”.

מהו פירוש השם דולמן?

“דולמן הוא מבנה אדריכלי פרהיסטורי. בשפה הקלטית העתיקה דול זה שולחן ומן זו אבן. זה מבנה שמצוי בעיקר בסקנדינביה אבל גם ברמת הגולן. הדולמן הוא השראה ונקודת המוצא של קו העיצוב הגולמי והמינימליסטי שלנו, עם זיקה לחומרים ולטקסטורות ועם דגש על עיצוב וייצור ישראליים. ינון הוא מרמת הגולן, ורוב הפגישות התקיימו שם. הדולמן הוא הקו העיצובי שאותו אנחנו אוהבים ושאליו אנחנו מתחברים. הוא מתקשר כמו שאמרת לקו העיצוב הסקנדינבי, ובעצם חיפשנו משהו שייתן את החותם על זה, משהו שיחבר את הרמה העיצובית עם הרקע הגיאוגרפי. ופה בעצם הסיפור הזה של דולמן בא לידי ביטוי. זהו מבנה אדריכלי נקי מאוד שמבליט מאוד חומרים, וזה בעצם מה שאנחנו. מפה נגזר השם ומפה קיבלנו הרבה השראה בתחילת הדרך”.

טייר: “נכון שהתחלנו מאפס ונכון שלמדנו המון, אבל ההישג הגדול שלנו הוא שהבאנו משהו שלא קיים ויצרנו צורך, וזה מה שיפה פה. לא פתחנו עוד נגרייה או עוד חנות ייבוא אלא יצרנו צורך בצפון”.

איפרגן: “עברנו תקופות קשות וידענו להילחם על ההישרדות של המקום הזה, ואני חושב שדווקא בקטע הזה אפשר לחזור לתקופת הצבא. אני לא יודע אם הרבה היו מצליחים לשרוד את מה ששרדנו ואת מה שעברנו בשנה האחרונה. עברנו משבר קשה מאוד בעסק, וההתעקשות שלנו עזרה לנו. מהיום הראשון בטירונות אנחנו ביחד. זה האופי של יחידות שעוסקות בצוותים – להיות ביחד מהטירונות, בשירות הצבאי ובמילואים. שם הכרנו האחד את השני, עברנו הרבה דברים ואנחנו יודעים להתמודד במצבים קשים ולמשוך קדימה. זה מה שבא לידי ביטוי בכל מה שעברנו”.

נשארתם חברים עם הצלע השלישית?

טייר: “תמיד נשאר חברים. נפלה לו הזדמנות בתחום שלו והוא לקח אותה. עדיין יש שיח, עדיין יש שיתופי פעולה ואולי גם נעשה דברים ביחד בהמשך. כרגע הכל ברוח טובה. כל אחד רואה את העתיד שלו באופן קצת שונה”.

איפרגן: “אנחנו חברים לפני העסק הזה ונהיה חברים גם אחריו. החברות פה היא מעבר, וזוהי הייחודיות של העסק שלנו. שותפים שמגיעים בגלל שותפות עסקית זה סבבה, אבל פה יש משהו מעבר לשותפות עסקית ומעבר לאינטרסים כלכליים. יש פה חברות אמת. היתה לינון אפשרות להתפתח בתחום שלו, ואנחנו המשכנו קדימה. לא היתה לנו אופציה אחרת ופשוט נלחמנו. הגענו למשהו שלא תיארנו שנגיע אליו, עם חזון הרבה יותר גדול. לקחנו מודל השראתי בתחילת הדרך. לא באנו מהתחום ורצינו ללמוד איך הענף הזה מתקיים. לקחנו חברה גדולה במרכז וניסינו ללמוד את המודל שלה ולפתח משהו שמתאים לתחום שלנו, אבל עם חזון. בעצם זה מה שיצרנו – חברה לניהול פרויקטים שיודעת לתת גם שירותי תכנון וגם שירותי ביצוע תחת קורת גג אחת”.

טייר: “אנחנו יודעים לתת שירות, מענה אמיתי ואוזן קשבת. אנחנו מוכנים לקראת כל אתגר שיש”.

 

עבודות של דולמן. "אנחנו מוכנים לקראת כל אתגר שיש”

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

4 תגובות
  1. משה חיות.

    מהיכרות אישית ועסקית, החבר'ה האלה מקצוענים אמיתיים. ממליץ מאוד.

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר