ערב השנה האזרחית החדשה, יום שישי, 31.12.21
יומני היקר, כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לך, אבל הייתי עסוק נורא. רחוב מסדה מפוצץ באוטובוסים של תיירים, והעבודה בבית הקפה "פאזל" והעסקים בשכונה היא מסביב השעון. כל ערב רבבות בליינים יוצאים מתחנת הכרמלית ברחוב מסדה, מצטרפים להמוני הצעירים הגרים בהדר בשכירות הוגנת בארנונה סבירה וממלאים את העסקים הקסומים ברחוב מהשקיעה ועד אור הבוקר. זה מדהים, זה נפלא. העירייה שופכת פה מיליונים! בעיקר על ניקיון, אבטחה ותאורה חגיגית ויפה כמו שביקשנו בשנה שעברה. זה ממש עזר אחרי שנתיים של קורונה ושנים של הזנחה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם כל הטוב הזה ותקציבי העתק שנפלו עלינו.
סלח לי, יומני היקר, כי שיקרתי.
למען האמת, זה כבר בלתי נסבל. שוב רק ברגע האחרון ובקושי רב הצלחנו לגרד תקציב לאירועי הגאווה ברחוב מסדה בקיץ, ובחגים תנועת התיירים ברחוב מסדה הייתה יחסית דלילה לשנים קודמות. לא פלא, כשכל הזמן משקיעים ומרימים לשוק תלפיות, כאילו רק שם זה הדר ורק שם יש עסקים קטנים. מה יש שם? שיק? שאק? זה כולה שוק, לא שאנז א-ל-סירקין או משהו כזה. שיבואו למסדה שטראסה, זה ברלין זה, ברצלונה זה, חיפה! חיפה! מה קרה?
עכשיו דעה לא פופולרית ארשום ביומני. בסגרים באמת היה יותר נעים מימים רגילים. לא היו בעיות חנייה וצפירות אינסופיות של נהגים זרים, הכבישים היו פנויים, ואנשים ברחוב מסדה היו עוד קצת נחמדים האחד לשנייה ואפילו אספו כמעט את כל צואת הכלבים. ייתכן שפשוט האנשים הלא נחמדים כלל לא קיימים?
בעצם, יומני החדש ישן, נדמה שכאילו עשינו סיבוב אחד גדול, וחזרנו לאותה נקודת הזמן והמקום בחורף 2019, כאילו לא למדנו דבר וכלום לא השתנה בחיפה, חוץ מהמקומות שנסגרו והאנשים שנעלמו, לא הייתה מגפה, הכל סיפורי בדיות וקונספירציות, הינו כחולמימות, תככים, כספים ופוליטיקה קטנה קצת כמו האגדות והסיפורים מפעם על בניית קהילה גאה בחיפה.
אגב גאווה, שמעת שקיבלנו בשנה שעברה מקום רביעי באיזה מדד תל אביבי כזה סופר-נחשב וחשוב ביחס ללהט"ב? אני לא ממש מרגיש את זה כאן, אבל אומרים שאני לא מבין כלום ויש המון פעילות קהילתית חשובה, אולי בשושו, אי שם בחיפה. אז איך רמת גן חסרת מרכז גאווה, עקפה אותנו למקום השלישי? זה בטוח בזכות הספארי המסודר, כי אצלנו פרוע בא טבעי.
יש לי עוד קושיה למחשבה להמשך היומן. בתחרות אחרת של המרוץ לחופש עירוני, בציון הכללי חיפה במקום העשירי, ובסעיף הלהט"בי, קיבלנו 10 מתוך 10, וכולם מתלהבים, כאילו הדס בן ארצי הביאה לנו מקום ראשון באירוויזיון. קצת פרופורציות, לא? חיפה לכאורה במקום ראשון בסעיף פצפון יחד עם עוד מיליון ערים אחרות. לא הבנתי במה זה מקדם אותנו. כל הציונים והמדדים האלה לא שווים גרוש, אם אין אפילו אור בקצה מנהרת התקציב העירוני והלייבים מישיבת המועצה בחיפה מבהילים אפילו את החיות מהגן מהשאלה העוקבת הקודמת.
שוב נגיע בדקה התשעים לאירועי הגאווה בלי תקציב, בלי חסויות ובלי תוכנית מסודרת יחד עם כל העסקים הגאים בעיר? ממש מעצבן שבכל שנה קורה בדיוק אותו הדבר. ככה לא בונים עיר ובטח שלא קהילה. וזה לא קשור לקורונה. אולי צריך לחשוב מחוץ לקופסה כמו שעשינו לפני 10 שנים ולהפסיק לשתף פעולה עם כל קשקושי האגו והפוליטיקות הפנימיות האלה שפוגעות שוב ושוב בקהילת העסקים הגאים בחיפה.
רוצים להישאר מעודכנים?
טוב תיכף נגמר העמוד ונגמרת השנה. כולם מוזמנים לקפה "פאזל" לחגיגות השנה החדשה, זה בסדר. ארבעה חודשים חלפו מאז הקורונה שלי, ואני מרגיש טוב, תודה. אפילו הורדתי את כל הקילוגרמים העודפים מהפיצות, עוגות השמרים וכל הניסויים בבצקים, האפייה והבשרים המעושנים שעשיתי בסגרים. אפילו הצלחתי לגדל מחמצת צעירה בצנצנת, עד שקפצה החוצה וניסתה בעצמה לברוח מחיפה.
אח הצעירים האלה, כאלה כפויי טובה, חוץ מאלה שטוענים שהכל קורה פה, למרות העירייה ולא בזכותה. איזה חמודים ותמימים צעירי חיפה.
בקיצור יומני, בהתחלה זה היה כמו סתם צינון מזגנים אקראי בקיץ, עם אף מטפטף וכאב ראש, אבל המשיך קצת פחות נעים, עם חום מטורף וכאבים. לשמחתי, אף אחד סביבי לא נדבק ממני, כנראה חטפתי את זה מרוח הקודש, עין הרע או השד יודע ממי ולמה. אחר כך חוש הריח נעלם ובסוף חזר, והיה די מוזר להיות בחופשה מאולצת אחרי חמש שנים כמעט רצופות סביב העסק. הספקתי לראות סוף-סוף את כל "שעת נעילה" ולתהות שוב ושוב מדוע גם ביום הזיכרון, חג העצמאות ויום השואה בשנה שחלפה לא היה מונף דגל ישראל לצד דגל גאווה במרכז הגאה העירוני של חיפה, העיר השלישית בגודלה, במקום הרביעי במדד הגאווה של המדינה. שתהיה שנה אזרחית ישראלית יותר טובה.
- תדהר טויכר הוא בעל בית הקפה "פאזל" ומוביל דעה בקהילה הגאה
