בשבועיים האחרונים כמעט שאין שיחה פוליטית בחיפה שבה לא עולה השם פאחר ביאדסי. במסדרונות עיריית חיפה, בלשכת ראש העיר, בקרב חברי הקואליציה והאופוזיציה – כולם עוסקים בשאלה אחת: האם חבר מועצת העיר מטעם חד"ש יהפוך לסגן ראש העיר או שההתנגדות למינויו תגבר.
בשבוע הבא צפויה מועצת העיר להצביע על מינויו של ביאדסי לסגן ראש עיר בשכר למחצית השנייה של הקדנציה. תקציר האירועים הקודמים: בהסכם הקואליציוני שעליו חתם יונה יהב עם סיעת חד"ש נקבע כי יו"ר הסיעה רג'א זעאתרה ימונה לתפקיד. אלא שמיד אחרי הצהרתו של יהב על המינוי, הוא חזר בו והודיע כי הוא מבוטל. הסיבה לביטול היתה לחצים פוליטיים שהופעלו על יהב וביקורת ציבורית בשל דברים שנויים במחלוקת שיוחסו לזעאתרה. החודש, במהלך פוליטי מרשים, הודיע זעאתרה כי הוא מוותר על המינוי ומעביר אותו למספר 2 ברשימתו – ביאדסי. אז פרצה סערה, בעיקר מתוך הקואליציה, וכמה חברים בה הצהירו כי לא יצביעו עבורו. בהנהלת העירייה חוששים שאי אישור המינוי יעמיד את יהב כראש עיר שאינו שולט בקואליציה, ובסביבתו ניהלו פגישות עם חברי מועצה מתנדנדים במטרה למנוע פיאסקו.
עבור ביאדסי – עורך דין במקצועו ששימש בעבר דובר עיריית חיפה לחברה הערבית והיום הוא יו"ר דירקטוריון בית הגפן, ואשר נחשב לאחד מחברי המועצה הפעילים ביותר בקדנציה הנוכחית – הוויכוח הפוליטי הפך לוויכוח אישי.
"למען האמת", הוא אומר כבר בתחילת הראיון, "אני פגוע מאוד מכל הסיפור הזה, ועצוב לי שהעיר התדרדרה למצב הזה. יש עדיין מקום לאנושיות, והפוליטיקה לא צריכה לכרסם בכל חלקת אלוהים. אני פגוע כי כשאתה מוצא את עצמך כאדם שנמדד לפי הלאום שלך, שמידת הכאב שלך נמדדת לפי הלאום, זה פוגעני מאוד".
לדבריו, הוויכוח סביב מינויו כבר מזמן אינו עוסק בכישוריו המקצועיים. "כשיש ניצול ציני של אירוע מתועב והופכים את זה נגדך, כאילו אם אתה ערבי אז אתה אשם וצריך להתנצל, זה מעליב מאוד. אני אומר את זה חד משמעית – לכאב אין לאום. כל מי שמנסה לנצל של האירוע המתועב הזה כדי להסית נגד החברה הערבית – הוא ארור בעצמו".
אותו "אירוע מתועב", כפי שמכנה אותו ביאדסי, הוא מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. המתנגדים למינויו טוענים כי הוא מעולם לא גינה את הטבח וגם לא את דבריו של חברו לסיעה זעאתרה, שאמר בעבר בריאיון: "אני לא חושב שחמאס הוא ארגון טרור. אני לא חושב שחיזבאללה הוא ארגון טרור".
על כך הוא משיב: "אם אתה רוצה לשאול אותי, שאל אותי כאדם. תגיד לי 'פאחר, כאדם, כאבא לשני ילדים, איך הרגשת?', ואני אומר לך בצורה חד משמעית – אין חצי מוסריות, אין חצי כאב, אין חצי צלם אנוש ואין חצי אנושיות. שום דבר בעולם לא מצדיק טיפת דם של ילד או תינוק אחד. אתה לא יכול להזדהות עם הדבר הזה".
פאחר ביאדסי ורג'א זעאתרה בישיבת מועצת העיר (צילום: בועז כהן)
"אין כאן מקום לצביעות"
כשהוא מתבקש להתייחס ישירות לטבח ה-7 באוקטובר ולשאלה אם הוא מגנה אותו או לא, הוא אומר: "בצורה חד משמעית, כאדם ששומר על צלם אנוש, אין שום מקום לאירוע הזה. בלי כוכביות, בלי עיגולי פינות ובלי לייפייף את המציאות. אין שום מקום להזדהות ואין שום מקום להסכים עם כל פגיעה. גם ב-7 באוקטובר. כל רצח הוא רצח. כל פשע הוא פשע, גם 7 באוקטובר".
אבל לצד הגינוי, ביאדסי מבקר את עצם הדרישה מערבים ישראלים לגנות שוב ושוב את הטבח: "זה הפך לסוג של טרנד. הכאב שלי זה שמנצלים את האירוע המתועב הזה של 7 באוקטובר כדי להסית נגד חברה שלמה, ואז לך תוכיח שאין לך אחות. זה לא מוצדק, וזה לא בסדר וזה לא לגיטימי לנסות ולהסית נגד החברה הערבית. לכאב אין לאום. הדמעה של אמא יהודייה והדמעה של אמא ערבייה – שתיהן חמות, שתיהן מלוחות ושתיהן שורפות. לזעקת הכאב בבית העלמין כשקוברים את היקר מכל יש את אותו הצליל. אין פה ערבי או יהודי. אם אתה בן אדם, אתה צריך לגנות כל רצח. אין מקום לעגל פינות, אין מקום לרצח, אין מקום לפגיעה בחפים מפשע. ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה, כאבא לשני ילדים שחרד למשפחתו ולחייו. לצערי, אנשים מנצלים ניצול ציני את הכאב ואת השכול. עצם זה שאתה שואל בן אדם בגלל שהוא ערבי אם הוא מזדהה או מגנה, זו שאלה פוגענית וקשה מאוד".
לדבריו, התחושה היא שהזהות הערבית הופכת אדם לחשוד: "אני סולד מהסתה נגד אדם או חברה בשל מוצאם. זה כאילו הגשת כתב אישום נגד אדם בהיעדרו. במיוחד פוגע שאתה עבדת עם אותם אנשים, היית בתפקידים ציבוריים, ואז הם מודדים אותך בצורה הזאת. אני יודע מהם מעשיי ומהי דרכי. הייתי במנ"ם (המרכז לניהול משברים של העירייה) במשך 60 יום ולא היית חייב לעשות את זה. פתחתי מחסות המונים, עזרתי לערבים וליהודים. גם במשבר הקורונה עזרתי. בחיפה אי אפשר להפריד בין ערבים ליהודים. כשאתה יודע מאיפה באת ומה סל הערכים שלך וכשאתה מאמין בצלם אנוש, אין כאן מקום לצביעות, אין מקום לכוכבית ואין מקום לעגל פינות".
אבל אתה מבין מאיפה זה מגיע. במלחמה ביקשה המפלגה שלך לסייע לתושבי עזה וערכה הפגנות נגד המלחמה. יו"ר המפלגה אמר 'עזה ניצחה ועזה תנצח'. זה לא בא בחלל ריק.
"ועדיין – אני אומר שצריך לקחת דברים בפרופורציה ולדעת לעשות את ההבדל. במועצה אתה יושב עם אנשים שאתה לא מסכים איתם אבל אתה מכבד אותם כי זה מועצת העיר. כאן זה לא הכנסת. העירייה עוסקת בפינוי אשפה, לא בפינוי התנחלויות. אנחנו נותנים שירות לתושבים. הסיבה שלא התראיינתי עד עכשיו היא שאמרתי לעצמי 'פאחר, אתה חבר מועצת העיר, אתה עוסק בדברים מוניציפליים, אתה בא לשרת את הציבור שלך'. מי ששלח אותי למועצה זה החברה החיפאית הערבית, וזה מה שאני צריך לעשות. אני לא עוסק בדברים מעבר לגבולות העיר. מה שקורה בכנסת לא מעניין אותי. נשלחתי כדי לשרת את תושבי העיר חיפה, וזה המצפן שלי. זו הדרך שלי. מזה אני לא אסטה. כל מפלגה מקדמת את האג'נדה שלה, את הערכים שלה ואת האני מאמין שלה. האני מאמין שלי הוא שאני אדם חיפאי. אוי לנו אם נאבד את האור בחיפה. הקסם של חיפה זה הפסיפס האנושי שלה, ועל זה אנחנו צריכים לשמור במעשים"
"מילה שיוצאת לא חוזרת"
רוב הביקורות כלפי ביאדסי עוסקות בהשתייכותו לחד"ש ובעיקר בזעאתרה, שהתבטאויותיו בעבר ממשיכות לרדוף אותו. ביאדסי לא מתחמק מהשאלה ומבקש לעשות הבחנה חדה בינו לבין אמירותיו של יו"ר הסיעה: "הדברים שהוא אמר הם שלו. וכל אדם אחראי על דבריו ועל מעשיו. אתה לא יכול לשאת בדברים של האחרים. אם תשאל אותי אם אני מזדהה איתם – אז לא, אני לא מזדהה. אם אני מסכים איתם? אני לא מסכים. יכול להיות שאם תלך ותשאל אותו, היום הוא חושב אחרת".
הציבור לא תמיד עושה את ההפרדה הזאת.
"כאשר נכנסתי לשותפות עם רג'א ידעתי שזה האיש, זאת המפלגה וזאת הסיעה. עכשיו להתחיל לחפש בארכיונים מה אמרו אנשים לפני עשר או 15 או 30 שנה – זה לא התפקיד שלי, זה לא העניין שלי. אני אחראי על דבריי ועל מעשיי, ואנשים צריכים לשפוט אותי לפי המעשים שלי. כשאתה התנהלת בצורה הכי נכונה והכי ברורה במשך שבע-שמונה שנים, גם בעיצומה של מלחמה, גם במאורעות מאי, גם בעיצומם של משברים, והצלחת לשמור על השפיות – זה המבחן האמיתי שלך. לכן כשאני מסתכל איך אנשים מנתחים אותי, אני אומר שזה לגמרי לא פייר".
אבל הביקורת של ביאדסי היא רחבה יותר. "לבוא ולהכתים מגזר שלם או חברה שלמה או אפילו מפלגה? לחד"ש היתה עמדה נחרצת נגד המלחמה, נגד פגיעה בחפים מפשע. הם גם אמרו ששום דבר לא מצדיק טיפה דם אחת. לא צריך באמת לקחת את הדברים שזעאתרה אמר כאילו זאת העמדה הכללית של כולנו. יכול להיות שהיום הוא חושב אחרת. הרבה פעמים אנחנו אומרים דברים בנסיבות מסוימות, לפעמים אנחנו מועדים וטועים. בסופו של דבר, מילה שיוצאת לא חוזרת והארכיון תמיד ימצא את זה. אבל זה לא פייר ולא הוגן ולא נכון לעשות ניצול ציני באמירות של אנשים אחרים. המטרה האמיתית של חלק מהמתנגדים כלל אינה הוויכוח האידיאולוגי, הכוונה היא להכפיש".
פאחר ביאדסי (צילום: בועז כהן)
רוצים להישאר מעודכנים?
"זה יפגע במילה של יהב"
אחד מהדברים שעליהם ביאדסי מקפיד הוא הצגתו כפוליטיקאי מקומי ולא כאיש של מאבקים לאומיים. בניגוד לזעאתרה, אין בעברו התבטאויות מעוררות מחלוקת. הוא גם זוכה להערכה מחברי מועצה רבים, ובלשכת ראש העיר הוא דמות שמתקבלת תמיד בברכה. הסממן הבולט לכך שהוא נחשב מתון בדעותיו הוא השינוי שהתרחש בבית הגפן עם כניסתו לתפקיד יו"ר דירקטוריון התאגיד. אם בעבר המקום עלה לכותרות בעקבות שערוריות פוליטיות, לא תמצאו כאלה תחת הנהגתו. כבר כשנכנס לתפקיד הוא סימן את המקום כחממה שתיתן מענה לציבור החיפאי כולו, ערבים ויהודים, ותחבר בין הקהילות.
לאורך כל הריאיון נמנע ביאדסי ממתיחת ביקורת על ראש העיר, להיפך – הוא מרעיף עליו שבחים: "יהב הוא איש מדהים. אמרתי לו 'גם אם תביא את זה להצבעה ואקבל רק את הקול שלך – אגיד לך תודה. תודה על המנהיגות ועל האומץ. יהב הוא אחד מהפוליטיקאים הטובים שהכרתי. איש של כבוד, איש של ערכים. הוא מעולם לא הפר הסכם קואליציוני. אז איך מישהו בקואליציה יכול להסתכל לו בעיניים ולהגיד 'אדוני ראש העיר, נהניתי מהקואליציה שלך, נתת לי תפקידים, סמכויות ותאגידים, אבל עכשיו נצביע נגד פאחר'? מבחינתי הסכם חתום הוא לא בגדר המלצה. ואין יותר גרוע מאדם שאינו יכול לקיים הסכמים. למדתי מיהב הרבה, ויש לאחרים הרבה מה ללמוד ממנו. כל מי שרוצה לשבת בכיסא ראש העיר יכול ללמוד ממנו הרבה שיעורים במנהיגות".
לדבריו, אם המינוי לא יאושר, המשמעות תהיה הרבה מעבר לתפקיד: "זה יפגע לא רק בי, זה יפגע במילה של ראש העיר. כל חברי הקואליציה ידעו מראש כי במסגרת הרוטציה אמור להגיע תורה של חד"ש. הבחירות התקיימו בעיצומה של המלחמה, ההסכם הקואליציוני נחתם בעיצומה של המלחמה. כולם ידעו וכולם נהנו מהפירות של הקואליציה במשך שנתיים וחצי. אז למה כשמגיע הזמן לפרוע את החוב כלפי חד"ש פתאום יש טענות? זה משדר לציבור דבר אחד – שאתה פוליטיקאי לא הגון ולא ישר. מבחינתי, הסכמים יש לקיים".
האם לדעתך ההתנגדות למינוי היתה קיימת גם לפני המלחמה?
"בתקופה נורמטיבית, רגילה, מינוי של סגן ראש עיר ערבי אמור להיות דבר חלק. כפי שזה היה בשבוע שעבר בתל אביב, כפי שזה עבר בהרבה מקומות. לכן אני משוכנע שההתנגדות הנוכחית אינה מקרית, ברור לכולנו שיש כאן ניצול ציני".
"שיח מסוכן של אדונים ומשרתים"
אבל ביאדסי לא רואה מצב שמינויו לא יאושר ומסרב להיגרר לאיומים פוליטיים אם התרחיש הרע מבחינתו יתממש: "אני לא רוצה לדבר על ניחושים, אני רוצה לדבר על מה שצריך לקרות. אנחנו תמכנו בכל הסגנים, בכל ההסכמים הקואליציוניים ובתקציבים, גם כשזה לא היה נוח לנו, והכל מתוך משמעת קואליציונית. לכן, מבחינתנו, זהו מבחן של השותפים. כפי שכיבדנו, כך הם צריכים לכבד".
גם בלשכת ראש העיר וגם בחד"ש יודעים שלאי אישור מינויו במועצה יהיו השלכות מרחיקות לכת, גם מעבר להצטיירותו של יהב כמי שאינו שולט בקואליציה – היא מעבירה מסר לציבור הערבי בחיפה, זה שתמך ביהב ברוב קולות. "המסר שאי מינויי לסגן הוא מעליב ומשפיל", אומר ביאדסי, "המסר יהיה שאתה יכול להיות מספר 2, לעולם לא מספר 1. אתה לא מספיק אמין, אתה צריך להוכיח נאמנות. זהו מסר מאוד מאוד מסוכן. זה אומר לחברה הערבית 'אתם לא ראויים להיות שותפים של אמת ולהיות שותפים איתנו בקבלת ההחלטות. זה שיח מאוד מסוכן של אדונים ומשרתים".
לאורך כל הראיון חוזר ביאדסי שוב ושוב אל המושג "שותפות". מבחינתו, הוויכוח סביב מינויו אינו עוסק בשאלה אם הוא יהיה סגן ראש עיר אלא אם החברה הערבית בחיפה היא שותפה מלאה לניהול העיר: "בתקופה האחרונה, בוודאי אחרי האירוע של 7 באוקטובר, אנשים באמת נתקפו בפחד, לאנשים קצת התערבבו היוצרות. אני מניח שיש חשש מסוים, אבל החשש הזה הוא לא לגיטימי, הוא לא במקום. בחיפה יש שותפות שהיא חזקה יותר מכל. יש אנשים שאומרים שהם עשו מילואים, אבל כשהם עשו מילואים הרופאים הערבים טיפלו בפצועים. גם החברה הערבית יודעת להשקיע, אנחנו בשותפות מלאה".
לדבריו, מאז המלחמה הפחד הפך אצל חלק מהפוליטיקאים למנוע של הסתה: "יש כאן ניצול של כל המציאות העגומה הזאת כדי להסיט על החברה הערבית כאילו כל החברה הערבית היא במצב של מלחמה. וזה לא נכון, לא תקין ולא בסדר. אנשים איבדו את הדרך וכבר לא יודעים להבחין מהו שטח אפור, מהו שטח לבן ומהו שטח שחור. בתוך כל הבלגן והכאוס, אנחנו צריכים מנהיגות שפויה שתחזיר את כולם לשפיות. אסור שהפחד יהיה גורם להסתה הפרועה נגד החברה הערבית. אסור להרים ידיים, אסור להגיד שאנחנו הולכים לכיוון של הקצנה. כי אם אנחנו מאבדים את הברקסים, אנחנו מאבדים את העיר הזאת. אנחנו רוצים את חיפה עיר משותפת, לא עיר מעורבת. אנחנו רוצים לגור זה עם זה, לא זה לצד זה".
פחר ביאדסי (צילום: בועז כהן)
ישראלה
צריך להחליף גם את כל 4 הסגנים האחרים המיותרים, לא רק את ישראל סביון.