"יש גבול לציניות": אבן צור מגיב לפרשת הערסל

מחווה של עיריית קרית ים ללוחם תושב העיר, שנפצע במהלך המלחמה, עוררה בימים האחרונים סערה ברשתות החברתיות, לאחר שהתברר כי השי שהוענק לו בפגישה בלשכת ראש העיר הוא ערסל קמפינג ממותג של  העירייה, ששוויו מוערך ב-49 שקל. אתמול (שישי) החליט אבן צור להגיב לביקורת ואמר: "יש גבול לציניות".

תחילת הסיפור בפרסום של יבגני זרובינסקי ב"חדשות חיפה והקריות", שדיווח כי אבן צור אירח בלשכתו את ליאור בחשייב, תושב קרית ים ששירת בחיל השריון בתור טכנאי הנעה וחילוץ, ונפצע במהלך המלחמה, ובתום המפגש העניק לו את הערסל הממותג, שמחירו, כך על פי הפרסום, 49 שקל.

תגובות הגולשים לא איחרו לבוא: "איזה יופי. 49. היה קשה לעגל ל־50?", כתב אחד הגולשים. אחר תהה: "יש פתק החלפה?", וגולש נוסף כתב: "עכשיו הוא רק צריך שני עצים אחד ליד השני והוא הסתדר בחיים". תגובות נוספות היו "רק שלא יתעשר", "וואו, איזו פזרנות" ו"שווה להיות תושב קרית ים".

לצד הבדיחות היו גם גולשים שמתחו ביקורת על עצם הבחירה בערסל כשי ללוחם שנפצע. אחת המגיבות כתבה: "אני בכלל לא חושבת שהמחיר הוא מה שחשוב. לו היה מגיש לו מעמד יפה עם כתובת הוקרה, היה מכובד יותר". מגיבה אחרת כתבה: "כל הכבוד על המתנה, אבל יש לי שאלה – מה פצוע מלחמה יכול לעשות עם ערסל? ולא חשוב כמה הערסל עולה".

בתגובה לביקורות פרסם אבן צור פוסט ארוך ובו התייחס ישירות לסערה: "יש גבול לציניות. כראש עיר אני מודע היטב למה שנכתב עליי ועל העירייה. אני קורא, אני רואה, וברוב המקרים גם בוחר לשתוק. יש משפט שאני משתדל לקחת איתי – ובשעת הביזיון, ישתוק ויידום. אני מאמין שלא על כל דבר צריך להשיב ולא מול כל אמירה צריך להתגונן. לפעמים דווקא בשתיקה מקבלים הרבה. ביקורת היא חלק מהתפקיד, גם כשהיא לא הוגנת וגם כשהיא רחוקה מהאמת".

אבן צור הוסיף: "אבל הפעם החלטתי לא לשתוק. השבוע פגשתי את ליאור בחשייב, תושב העיר, גיבור ישראל שנפצע במהלך המלחמה בגבול הצפון בעת שהגן על כולנו. ישבנו לשיחה אישית ומרגשת. ליאור סיפר לי על הפציעה ועל ההתמודדות מאז, וגם על השנים שבהן למד והתחנך בתיכון רבין ועל המקום המשמעותי שהיה לבית הספר ולצוות החינוכי בחייו. שמעתי ממנו גם על הדברים שבהם העירייה יכולה לסייע לו, החלפנו מספרי טלפון והבהרתי לו שהעירייה ואני נהיה כאן עבורו בכל מה שנוכל".

עוד כתב אבן צור: "בסיום המפגש הענקתי לליאור שי צנוע של העירייה. מחווה קטנה וסמלית, שמטרתה היתה דבר אחד בלבד – להגיד תודה. בוודאי שאין מחיר למה שליאור עשה עבורנו. אין מתנה בעולם שיכולה לבטא את ההערכה למי שנלחם למען המדינה, נפצע ושילם בגופו. אבל לי, כראש העיר שבה ליאור גדל והתחנך, היה חשוב להביט לו בעיניים ולהגיד לו תודה. אפשר לכתוב עליי. אפשר לבקר אותי ואת העירייה. כפי שאמרתי, אני רואה הכל, קורא הכל, וברוב המקרים בוחר לשתוק. אבל להשתמש בתמונה של ליאור הגיבור, שנפצע למען כולנו, ובמחווה שניתנה לו מכל הלב, כדי לייצר כותרת צינית – כאן בעיניי נחצה הגבול".

את דבריו סיים ראש העיר: "ומכאן, עצה קטנה למי שממהר לכתוב ולשפוט – לפני שאתם מחשבים את המחיר של מה שאתם רואים בתמונה, תלמדו להעריך את מה שאתם קוראים, ובעיקר את האדם שנמצא בה. כי הסיפור כאן מעולם לא היה המתנה ובטח שלא אני. הסיפור הוא ליאור. הגבורה שלו, ההקרבה שלו והחובה שלנו לומר לו תודה”.