כמה חיכיתי לרגע הזה שבו הילדה שלי תתחיל ללכת. אין דבר יותר מרגש מהצעד הראשון, אין דבר יותר מצחיק מהנפילות החמודות, אין דבר יותר מלחיץ מהחלקה ליד השולחן ואין דבר יותר מתיש מילדה עם ביטחון עצמי שעברה מהליכה לריצה. אף אחד לא סיפר לנו שכמה ימים אחרי הצעד הראשון זה הופך ממרגש וחמוד למעייף ומסוכן. […]
אם הסלון שלכם הוא סוג של חדר בריחה מלא אביזרי בטיחות, אם כדי למצוא את הפח אתם צריכים לפתור קודם חידת חמיצר ואם הטלוויזיה נמצאת רוב הזמן על מצב שקט, סימן שאתם אבות
לקח ראשון מהחופשה במלטה: טיימינג זה הכל בחיים. לקח שני: דווקא נוכחות של תינוק עשויה להיות החלק החיובי בחופשה, לסייע בהקדמת שעת הכניסה לחדר במלון, למשל, או באיתור אטרקציות
הניסיון לתכנן את החיים ואת הקריירה נדון לכישלון. הסוד הוא לא לרדוף אחרי הכסף או המשפחה המושלמת, אלא ליהנות מדברים פעוטים כמו לטפס עם הילדה על המגלשה הכי גבוהה בפארק או לשתות בירה במרפסת
חופשות שבהן הכל נגדך מכירים? אז מה דעתכם על חופשה שבה הכל נגדך בתוספת תינוק צורח שגילה את אמנות הסרוב?
ההורות היא עבודה בלתי פוסקת של הסתגלות לשינויים, אבל ככל שהיא קשה היא גם מתגמלת, עד כדי כך שמתעורר הרצון לחזור עליה עוד פעם
מסתמן שהקיטנה של לביא, שבה הכל מותר, כולל לאכול על הרצפה, ללכת יחף ולישון בשעות לא קונבנציונליות עומדת להיגמר ונצטרך למצוא לו מסגרת. בינתיים מתחילים במסע חינוך מחדש
הכל נכנס לפרופורציה אחרי ששומעים על השואה לא מאדם אחד אלא משלושה, שחוו את הימים ההם במקומות שונים ובאופנים שונים. ואנחנו מתלוננים על פקק בפרויד
אין אושר גדול מאשר לגלות שהפעוט בן השנה וחודשיים מהופנט מהצגת תיאטרון. וגם דיסק מעולה יצא מזה
הרבה תלאות מצפות לנרשמים לקאנטרי לרגל משבר גיל ה-40, בין הג'קוזי לסאונות השונות. כושר משופר לא מובטח
ענת? בתאילנד כבר שבועיים. ליאת? לקחה את הבעל והילד לאילת. מירב? עם החבר בצימר בצפון. כל הפיד שלי מפוצץ בפוסטים של אנשים שיצאו לחופשה, ורק אני יושבת מול המחשב בבית ברחוב רענן. במשחק האסוציאציות, פסח בשבילי הוא תמיד חופש. כילדה זה היה החג עם החופש הכי שווה. תמיד היה מה לעשות והייתי מספיקה לטייל גם […]
פעם להיות גבר היה חתיכת מקצוע. היית צריך לעבוד לבד וקשה כדי לפרנס משפחה. היום אם אין שתי משכורות בבית אתם לא מתפקדים. פעם היית מתקלח אחת ליומיים ומתגלח אחת לחודשיים. היום אתה מתקלח בוקר וערב ומגלח את הביצים פעם בשבוע כי אחרת אתה לא היגייני. פעם היית מעשן שלוש קופסאות ביום כי זה היה […]
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? ששנת הצהריים של לביא התחלפה בשנת אחר הצהריים שגרמה לו להתעורר בערב, דיינו. ערות חריגה שגרמה לנו לנצל את ההזדמנות לצאת לפאב הבראון ולחזור מאוחר, דיינו. ואם כבר יוצאים לנוף של הבליינים, לא נעשה סלפי עם צ’ייסר ונעלה לפייס? דיינו, בלי די ובלי להתבייש או להתרגש מבילוי שהוא לא […]
החלפנו את מרבצי הטיט בקיוביקים ממוזגים החלפנו את הצלפות השוט בעמידה ביעדים החלפנו את חרפת הרעב בדיאטות קיצוניות החלפנו את כפיית האלילים בסגידה לסלבריטאים. עבדים עודנו עבדים לתוכניות בשקל תשעים עבדים למותגים בארון הבגדים עבדים לקופסאות טכנולוגיות עבדים לאפליקציות נלוזות עבדים לנייר מגוהץ עבדים לנייר מגולגל עבדים לנייר ממוחזר. מי ישחרר אותנו לחופשי? מי יגאל […]
אם תשאלו אותי מהו הסרט שהכי השפיע עלי בכל הזמנים אשיב שזהו “הקיץ של אביה”. כילד אני זוכר שתמיד ניקר בי את החשש שלא יגיעו אורחים לימי ההולדת שלי. כמובן שבגיל מבוגר יותר הפחד הזה השתחרר, מהסיבה הפשוטה שכבר לא ערכתי ימי הולדת עם אורחים אלא בחרתי לבלות עם מספר מצומצם של חברים, ובשנים האחרונות […]
את הדוחות שמרו לאנשים שמתנהגים כמו כלבים ולא לבני אדם שמנסים לחיות בשקט ולהתפרנס בכבוד
אחרי שאתן לו כסף לבקבוק וודקה, אצטרך לקחת ילד שאני לא מכיר לשירותים, לכוון מישהי ביציאה מהחניה, לקפוץ לסופר שעדיין פתוח (בשפרעם) כדי לקנות עוד משהו ששכחנו, לחייך כל הזמן ולהילחם ברצון שלי להינעל בחדר השינה
את החברים שלי מאוד הצחיק כשלביא תפס את הסלולרי צעצוע שלו והתחיל לצעוק ולחלק משימות בשפת התינוקות כשלכולם היה ברור ממי למד את זה. אותי, מנגד, זה הפחיד
