כמה עולה היום מיץ תפוזים טבעי סחוט? בסופר זה יעלה לך בסביבות 27 שקל לבקבוק, בבר המיצים בפינת הרחוב או בקניון תשלם 16 שקל לכוס, ובמקום עם שם מחייב כמו שביל התפוזים אפשר לקבל תמורת 135 שקל שישה קילו תפוזים שתצטרך לסחוט בעצמך. ואני לתומי חשבתי ששביל התפוזים זהו שביל פתוח לציבור שאפשר ללכת בו […]
עכשיו תורי. יש לי יום הולדת ואני יודעת בדיוק מה אני רוצה – בקתה מבודדת בהרים המושלגים, כאשר בחוץ קפוא ובפנים האח המבוערת עושה את העבודה, ממש כמו בסרטים. הפכנו עולמות, הפעלנו קשרים, חיפשנו בנרות ומצאנו מקום מושלם. למען הביטחון בחרתי שני מקומות. זה קרה בעיצומו של גל הקור, הגשם והשלג, לפני שגל המבקרים עלה […]
בתקופה שבה הייתי ילד מתוק, הטלוויזיה לא היתה כזו מאיימת ומפחידה, נהפוך הוא – היא היתה הבייביסיטר המושלם בזמן שאמא בישלה במטבח או ריכלה עם השכנה למטה בחצר בזמן שהלכה לזרוק את הזבל. הורים לא פחדו שיגידו או יחשבו עליהם שהם הורים רעים שמושיבים את הילדים מול מסך מרצד במקום להפעיל אותם. הפחד היחיד היה […]
תמיד שיגע את אמא שלי מאיפה בא אלי הג’וק ההיסטרי בנוגע ליום ההולדת שלי. בכל שנה התנהגתי כאילו כל העולם חייב לי, כאילו כולם צריכים לעצור את הכל ולחגוג לפי דרישתי, להביא מתנות, לכתוב ברכות ולהסכים עם כל מה שיוצא לי מהפה, כי ככה זה. אני מלכה. אבל מילא מלכה ליום אחד, הבעיה שליום ההולדת […]
בטח שמתם לב שמדי פעם אני מציין בטורים שלי על כך שאני פעיל בקבוצת פייסבוק שבה חברים אבות כמוני, אז החלטתי שהגיע הזמן לפרגן לקבוצה בטור שלם. טוב, זה לא בדיוק לפרגן אלא יותר להוכיח למשפחה ולחברים שאני לא הגבר/אבא היחיד שחושב ופועל בצורה פגומה. לקבוצת הפייסבוק קוראים “אבא פגום – שורדים ביחד”, והיא קבוצה […]
הזמן: לפני יותר מ־20 שנה. המקום: רחוב קיבוץ גלויות בעיר התחתית שקבץ קיבץ אליו מאות בליינים צעירים והדס אחת קטנה. קטנה מאוד. בת 13. הצצתי מרחוק לעבר המועדון האלטרנטיבי הראשון והיחיד שהיה אז בחיפה – מועדון שעבר כמה גלגולים ונקרא חור, אחר כך סגול ולימים האופרה. סמוך אלי היתה קבוצה של אמריקאים שהשקיפו גם הם […]
האמת היא שלא חשבתי שאגיע לכתוב את הטור השבועי. הייתי בטוח שאמצא את עצמי שט על רפסודה בלב העיר עם בני משפחתי ועם הכלבה בתקווה שיחלצו אותנו בקרוב. כן, עד כדי כך הצליחה התקשורת להלחיץ אותי לפני הסערה הגדולה שהתגלתה לבסוף כיום חורפי רגיל לחלוטין. אז נכון שנפלו כמה עצים (רוב הסיכויים שהם ניטעו בצורה […]
אז אכלנו מהתפוח (וכשאני אומרת אכלנו אני מתכוונת לחוה), ובגלל החזירות שלה כולנו נותנות את הדין עד היום. אז כן, קוללנו. “בעצב תלדי בנים”. תיבלו את הקיום שלנו בלא מעט אתגרים, אבל עם רובם למדתי להסתדר. אפילו מאחורי ה”בעצב” יש כמה תמונות סלפי שמעידות אחרת. במקום להתבאס על 25 הקילוגרמים שנדבקו אלי, חיבקתי אותם והם […]
אז את מי נישקתם בחצות שבין שנת 2017 לשנת 2018? את האשה, את החברה, בחורה זרה או את הכלבה? אני נישקתי את הכרית. ככה זה שכל הבית נדבק בווירוס בגלל שבגן של הילדה אין שומר בכניסה שמסנן ילדים חולים, למרות שילד חולה בגן מלא בילדים בריאים יכול להיחשב כפיגוע כימי לכל דבר. כבר עשרה ימים […]
אני מאחרת. תמיד. כזו אני. מאחרת בלהביא ילדים לעולם, מאחרת לעבודה, מאחרת בתשלומים, מאחרת לטיסות, לשופינג אני מגיעה חמש דקות לפני שסוגרים את החנות, ואפילו לאירוע שעשיתי לכבוד הולדתו של לביא איחרתי. כנראה שזה ב־DNA שלי. מי שכבר מכיר אותי יודע שכדי שאגיע בזמן צריך לקבוע איתי בין חצי שעה לשעה לפני המועד הרצוי. ספוילר: […]
בחודש דצמבר נחלקת אוכלוסיית חיפה לשניים: אלה שבורחים מהמושבה הגרמנית ומוואדי ניסנאס בכל דרך אפשרית, ואלה שמחפשים חניה באזור בכל מחיר. בתחילת החודש עוד הייתי שייך לחלק הראשון ומצאתי את עצמי נוסע במנהרות הכרמל כאילו יש לי רכב מהעבודה (אין לי רכב מהעבודה). בכל פעם שרציתי לחצות את חיפה הציג הווייז את המושבה הגרמנית כמו […]
הגעתי לפגישה מותשת. האורות היו מעומעמים. לא היה לי מושג מה מחכה לי אלא רק מי. הסתכלתי עליו – בלונדיני, בול כמו שאני אוהבת – וקיוויתי שזה יהיה בכל זאת בליינד דייט אמיתי כי לא היה לו פייסבוק ולא מצאתי עליו שביב של מידע ברשת. לא חיכיתי הרבה. ישר נישקתי אותו. הוא לא התנגד, להיפך […]
כל אבא מכיר את המצבים הללו שבכל הנוגע לילדים הוא על תקן “לראותם בלבד”, בדיוק כמו נרות חנוכה. לא חסרים מקרים שבהם אומרים לנו “בזה אל תתערב”, כמו למשל בעיצוב החדר עוד לפני שהקטנה נולדה. כל שהיה עלי לעשות זה ליישם בשטח את הצביעה, את ההדבקה, את ההרכבה ואת השטיפה. או למשל כשהיא חולה זה […]
כשלביא נולד כולם מסביבי היו בטוחים שאשחרר אותו ממני רק בגיל 18, וגם זה לא בטוח. זה המשיך בהתערבויות כמה זמן אשרוד, מתי אתחרפן בפעם הראשונה ולאיזו מסגרת אשלח אותו. את השנה הראשונה הקדשתי בניסיונות שכנוע אינטנסיביים לאמא שלי שתפתח מעון. ככה היא תראה כל הזמן את הנכד שהיא ייחלה לו כל כך, גם יהיו […]
יש שלושה דברים שגבר לא יחליף לעולם: את הספר שלו, את המקעקע שלו ואת קבוצת הכדורגל שלו. אבל בשבוע האחרון אפילו אני החלטתי לחטוא במחשבות על לאהוד קבוצה אחרת, וזאת בעקבות הפאדיחות שמכבי חיפה עושה כבר עונה שביעית ברציפות. זה לא שאני אוהד שרוף שיושב בכל משחק ביציע ג’, סליחה – היציע הצפוני, אבל גם […]
“הדס, איפה כרטיס האשראי? אני רוצה לתרום”. “לא יודעת”. “הדס, את עושה דווקא ואת אפילו לא יודעת למי אני רוצה לתרום”. שקט. “אז שתדעי שזה למישהי שחלתה בסרטן ורצתה לקנות בית. אם כל אחד יתרום קצת יהיה לה בית”. את הוויכוחים על ענייני התרומות התחלנו כששובשה לי הקופסה אי שם לפני כמה שנים באחת […]
סוף סוף זה הגיע. היום שחיכיתי לו בהתרגשות שיא מאז שהקטנה נולדה. לא חיכיתי בכזאת התרגשות ליום הולדת שנה, לשן הראשונה, למילה “אבא” ואפילו לא לפעם הראשונה שבה היא הלכה שני צעדים בלי ליפול. סוף סוף הגיע היום שבו היא אמא של שבת בגן! עבר מספר לא מבוטל של שבועות מאז שהיא התחילה ללכת לגן, […]
אחד מהדברים המיותרים הראשונים שקניתי בזמן ההיריון היה אוזניות לבטן, או יותר נכון – לעובר. הרעיון היה להשמיע לו מוצרט ובאך, אבל כנראה שבתת מודע שלי המטרה היתה לתת לו להתמודד עם המוזיקה ולשחרר אותי מכל הקלאסי הזה. במהותי אני אשת תרבות, אבל בהתבהמותי אני לא מצליחה לצעוד בשביל הקלישאות. באמת שבא לי להיות מאלה […]
