בנות בביקיני, סלפי על רקע חופי חיפה. בשבילן שמש היא שיזוף, ובשבילי זה פיגמנטציה וחשש שהמציל יתבלבל ויחשוב שאני לווייתן. פוסטים מרגשים של זוגות מאוהבים נטולי ילדים ודאגות, סרטונים ממסיבות מגניבות והופעות. את כל אלה פספסתי כי כל שעה פנויה שלי מוקדשת לשינה או להתמרחות מול הטלוויזיה עם דלי מלא בשוקולדים ובמלפפונים חמוצים. בטח כבר […]
עבר שבוע אחד מאז שאמא טסה, והדרך הטובה ביותר לתעד את הימים הארוכים היא כתיבת יומן מסע. היום הראשון: 7:00 מתעורר בקושי, שוטף פנים ומנצל את השינה של הקטנה לשירותים של הבוקר. מכין בקבוק, מעיר בעדינות, שם טלוויזיה ומתארגן. 7:15 מתחיל לארגן את הילדה לגן. 7:45 מגיע שלב הקוקיות. 8:30 מתייאש ונוסעים לגן, שם אני […]
אני מאומצת. אף אחד במשפחה שלי לא דומה לי, אני לא מזכירה בכלום אפילו דוד רחוק. עם השנים זרקו לי הערות כמו “את האף רואים שלקחת מאבא” או “המבנה הוא של אמא, מיד רואים”, ואני תמיד נלחמתי עם עצמי לשתוק, להנהן, לחייך ולהמשיך הלאה. האבא שאימץ אותי נתן לי הכל. הוא נתן לי חיים יותר […]
בזמן כתיבת שורות אלו עומדת בפני משימה בסדר גודל של נחיתת האדם על הירח. השבוע התבשרנו שאשתי צריכה לנסוע למשפחה במיאמי לשבועיים. לא חשובה הסיבה, אבל כן חשובה התוצאה. זה אומר שאני אבא יחידני לכל דבר ועניין במשך שבועיים שלמים ליורשת עצר בת שנתיים ושלושה חודשים, שבימים רגילים עושה לי בית ספר והמזל שלי הוא […]
כשתקראו את השורות האלו הן יהיו כבר חדשות ישנות, כי כמו שרובכם יודעים ריאל מדריד זכתה בתואר אלופת אירופה במשחק שכונה “משחק הדמעות”. האמת היא שאני לגמרי מזדהה עם הכינוי הזה כי עד שיצאתי לראות את המשחק היו הרבה דמעות בבית. זה התחיל בעוד יום שבת רגילה בים, וכנראה שבטור בשבוע שעבר יצרתי נבואה שהגשימה […]
פעם, לפני הרבה שנים, גן האם היה הבית השני שלי. זה היה המקום שבו הכל קרה – המקום שבו התבגרתי, שאליו ברחתי, ששרט אותי, שגיבש אותי, שהפחיד אותי ושניחם אותי. מגן האם יצאו אגדות – אנשים ששמם עדיין שגור בפיהם של רבים כמו למשל אבי וודקה – וגם לא מעט קבוצות פייסבוק שמשתפות זיכרונות מהעבר. […]
כל הנחלים זורמים לים ורק אני זורם לקאנטרי קלאב. הקיץ הגיע באופן רשמי, ואני כבר התחלתי לפנטז על מנוי קיץ משפחתי לקאנטרי קלאב עם בריכה לקטנים, ג’קוזי למבוגרים, סאונה לזקנים וקפיטריה לרעבים. הרי מה יותר טוב מאשר לשבת על דשא, לתפוס צבע ולחזור הביתה בלי גרגר אחד של חול, ואפילו רחוצים ונקיים אחרי מקלחת […]
לנו הישראלים יש נטייה להתערב בכל דבר, ועוד לעשות את זה עם חיוך כאילו אנחנו בעצם עושים טובה לצד השני. כהיריונית אני מרגישה שההיריון שלי שייך לכולם, שהבטן היא כמו פינת ליטוף בגן חיות, שאם אני מתלוננת אז “היריון זה לא מחלה” למרות שכל שני וחמישי אפשר למצוא אותי בקופת החולים. במשך כל ההיריון, הלידה […]
יש חגים שהם תעלומה בעיני, וחג השבועות הוא אחד מהם. הוא לא תעלומה מבחינת למה חוגגים אותו, אבל הוא כן תעלומה מבחינת כל שאר הדברים. חג השבועות הוא חג כזה שבו אף אחד לא סגור אצל מי מתארחים, אם בכלל, או שאולי אתה המארח השנה. חג השבועות הוא חג כזה שבו אתה תמיד חושש שלא […]
בשנים האחרונות חג השבועות עבורי הסתכם בתיקון ליל שבועות. בכל שנה הייתי מפצחת את קריאת המגילה, מעלה את המופע במקום אחר בעיר ושמחה על המסורת החיפאית שהתגבשה. השנה ההיריון לקח ממני את הכוחות ואת היצר ליצור, ומצאתי את עצמי בבית, מעבירה את הזמן בהתמרמרות על כך שבעולם הווירטואלי נחלקים החברים שלי בין אלה שחוגגים את […]
בזמן שאני כותב את השורות האלה אני מתכונן במרץ לקראת חגיגות יום ההולדת 60 לאמא היקרה שלי בסופ”ש הקרוב. בזמן שאתם קוראים את השורות האלה אני משתזף לי על שפת הבריכה בצימר בצפון, או לפחות כך אני מקווה, כי מניסיוני הקצר נופש עם ילדה זה לא כזה נופש. בתפקידי כילד היצירתי במשפחה הטילו עלי את […]
לכל ילדה יש את החלומות האלה, את התמונה בראש של האביר על סוס לבן או של האבירה על האופניים החשמליות, את הידיעה מה היא רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה ואת הביטחון בכך שהכל אפשרי. אצלי רוב הפנטזיות היו די דביליות. בגלל אהבתי לסדרה “לא כולל שירות” שבה שיחקו צעירי תל אביב הערצתי את העיר הגדולה […]
את אבולוציית המשחקים לילדים אפשר לפרוש בכמה מילים בודדות, אבל אני צריך להצדיק את הטור השבועי ולכן אלך על המשנה הארוכה יותר. לסקרנים שבינינו, הפירוט הקצר לאבולוציה הנ”ל הוא מצעצוע לא ממונע לצעצוע ממונע. זה קצת כמו שמחלקים את החיים לפני המצאת הגלגל ולאחריה, אז אני מחלק אותם לתקופה שלפני המצאת המנוע החשמלי והלבשתו על […]
אז טסנו לבודפשט – עיר שכל מי שביקר בה אומר שהיא מהממת. בניגוד לפעמים קודמות שבהן טסנו עם לביא, האריזות לא היו מסורבלות, האופציות היו אין סופיות, יכולנו לתכנן מה שבא לנו בלי להתחשב בצרכים כמו האכלה, שעות שינה, רעש והגבלת כניסה. תכננו להפסיד כסף בקזינו, לצפות בשתי הצגות לפחות, לשתות בארבעה פאבים, לעשות רואוד […]
מאז שהפכתי לאבא שיתפתי כבר עשרות פעמים את הדאגה שלי לעתידה של הילדה בחברה הישראלית שהשתנתה ללא היכר, אבל בחג העצמאות שצוין בשבוע שעבר קיבלתי סטירת השכמה מצלצלת. השנה יצאנו לבלות בבמת ההופעות המרכזית (נכון יותר לכתוב – ניסינו לבלות), וחשכו עיני. ילדות בגיל 15 ו־16 מסתובבות במכנסונים קצרצרים, בגוזייה או בחולצת בטן או בטי […]
בכל טור שאני כותבת הדבר הראשון שעובר לי בראש הוא מה לביא היה אומר על זה, איך הוא היה מפרש את הדברים וכמה הוא ישנא אותי על זה בעתיד. אני תמיד שואלת את עצמי מה יגידו השכנים, ההורים שלי, הורים באופן כללי או הגננת של לביא, אבל מכל האנשים בעולם מי שהכי מפחיד אותי זה […]
אין דרך טובה יותר לחגוג 70 שנות עצמאות למדינה מאשר בפגישת מחזור של בית הספר. כן, השבוע זה קרה, וכל השכבה שלי נפגשה לאחר 17 שנים שבהן אנשים התחתנו, התגרשו, ירדו מהארץ ועלו בחזרה. יש כאלו שיצאו בשאלה ויש כאלו שחזרו בתשובה ויש גם כאלו שלעולם לא יחזרו עוד. כל אחד חגג את העצמאות שלו […]
בכל שנה ביום השואה אני מקיימת בביתי את פרויקט “זיכרון בסלון”. בכל שנה הוא עמוס בתובנות, בדמעות ובתמונות שרצות בראש מתוך סיפורי העדות. גם השנה קיימתי ערב כזה, אך הפעם, מעבר לתחושות הקשות של יום השואה, חגגנו עצמאות. הערב הזה התפתח איכשהו מסיפורי גיהנום מהגטאות וממחנות ההשמדה למה שאנחנו חווים היום עם ציון 70 שנים […]
