לפני כשלושה שבועות הפך אברהם אזמנוב, ניצול שואה בן 93 מחיפה, לקורבן של שוד בביתו. השודדים נמלטו עם ארנקו, ובו כל מסמכי הזיהוי, התעודות ואמצעי הגישה לכספו, והותירו אותו ללא אפשרות לנהל את ענייניו הבסיסיים.
אזמנוב, אלמן וערירי, מצא את עצמו מתמודד לבדו עם מציאות קשה ועם הליכים ביורוקרטיים מורכבים. לדבריו, הקושי המרכזי היה חידוש כרטיס האשראי שבוטל לאחר השוד. בהתאם לנהלים, הבנק לא יכול היה להנפיק לו כרטיס חדש ללא הצגת תעודת זהות פיזית תקפה – הליך ארוך שהיה אמור להותיר אותו ללא גישה לכספו.
בשלב זה נכנס לתמונה מוקד הסיוע ע"ש שמואל גנץ, באמצעות מנהלת המוקד ז'אנה טרנטייב. בעקבות פנייתה הופעלה הוראה של משרד המשפטים שאפשרה לבנק להנפיק לאזמנוב כרטיס אשראי על בסיס תעודת זהות זמנית, לפנים משורת הדין. אלא שגם הנפקת התעודה הזמנית הציבה קושי נוסף – אזמנוב נדרש להגיע ללשכת רשות האוכלוסין בקריית אתא, אך ערב קודם לכן עבר בדיקת עיניים שבעקבותיה התקשה לנהוג.
"רק ערב קודם קרה דבר מביך", הוא מספר, "בבדיקה אצל רופאת העיניים הזליפו לי כמות מוגזמת של טיפות להרחבת האישונים, שגרמו לסינוור חזק ולטשטוש הראייה. לחרדתי הרבה גיליתי שגם למחרת לא יכולתי לנהוג".
כשעדכן את טרנטייב במצבו, היא הגיעה ברכבה הפרטי מקרית חיים לביתו בחיפה, אספה אותו, ליוותה אותו לכל אורך ההליך במשרד הפנים בקרית אתא, ולאחר מכן החזירה אותו לביתו. בזכות הליווי והתיאום הונפקה עבורו תעודת הזהות הזמנית, ותוך ימים ספורים הוא הצליח להסדיר גם את כרטיס האשראי ולשוב לנהל את ענייניו.
"בכל הקטע של הדאגה, הטיפול והליווי הפיזי זכיתי מטרנטייב ליחס שיכולתי לקבל רק מילדיי", אומר אזמנוב, "ממרום גילי והתנסותי ארוכת השנים, איני מכיר דוגמה ליחס כזה. בעיניי היא מלאך".

ז'אנה טרנטייב





שדד
כל הכבוד!
ראובן
כל הכבוד ירבו כמותה
ראובן א
כל הכבוד וירבו כמותה
תמיר רות
שירבו אנשים כמוך את אם נשמה
דידי
יישר כוח אנשים טוביםתבורכו