סלפי עם תיאטרון חיפה והשבוע: קרן צור

"כאשר אדם נכנס לאולם ורואה הצגה שמשנה את חייו, עשינו את שלנו"

השחקנית והבמאית קרן צור משחקת שנים רבות בתיאטרון חיפה. עם הצגת היחיד "מקורקעת" הופיעה במשך ארבע שנים, עד לתחילת הקורונה, הצגה שזכתה בשנת 2015 בפרס "תיאטרונטו" ובימים אלה משחקת במופע האימפרוב "היחפנים". היא מביימת בסטודיו של יונתן במרכז הכט קבוצת חובבים וכן מביימת עם קבוצה של עיוורים ומתנדבים באגודה למען העיוור את המחזה "כולם רוצים לחיות" של חנוך לוין. כל זאת לצד סיום לימודים לתואר שני בתיאטרון עליהם היא גאה מאוד.

מה הייתה חווית התיאטרון הראשונה שלך?

"גדלתי בגרמניה והתאהבתי בבמה דרך המחול. ראיתי מחול קלאסי עם רקדנים כמו ברישניקוב ונורייב וכן, רקדתי בלט קלאסי הרבה שנים. לימים, בארץ ראיתי את "אותלו" עם ג'וליאנו מר ואמרתי לעצמי שאיתו אני רוצה לשחק. אכן כך היה לאחר מספר שנים".

מה את עושה רגע לפני שהמסך עולה?

"אני ידועה כשחקנית שעושה חימום ארוך לפני כל הצגה. חימום קולי וגם חימום לגוף. אני נכנסת לריכוז דרך החימום ודרך מחשבה שמובילה אותי: 'מה הרצון שלי היום ומה אני הולכת לעשות' ועולים לבמה".

מה מושך לדעתך אנשים לבוא לתיאטרון היום?

"התיאטרון נותן את תחושת השגרה שאנשים מתגעגעים אליה. התחושה הזאת שהנה אנחנו ממשיכים את החיים מתרחשת דרך התיאטרון לצד כל הסקפיזם מסביב. זה עולם עם כוח. במופע "היחפנים" אני רואה שאנשים שוכחים באיזו שנה הם חיים. המופע משחרר, גם אותי, ואני מחכה לו בכל פעם מחדש".

רגע אחד על במת התיאטרון שלא תשכחי לעולם?

"שברתי את הרגל במופע הבכורה של "משפחת ישראלי" בתיאטרון חיפה. כמו שאומרים break a leg וזה באמת אירע".

רגע אחד בתור צופה בתיאטרון שלא תשכחי?

"צפיתי לאחרונה במופע המחול של סרגיי פולונין, כשהופיע בחיפה עם הצגת מחול הסולו שלו. מופע שילווה אותי זמן רב".

את רואה בתיאטרון ז׳אנר אמנותי שיכול לייצר שינוי?

"פעם חשבתי שאומנות יכולה לשנות תודעה. היום אני חושבת שהתיאטרון יכול לעורר שאלות. בתור אחת שמביימת זה מה שמעניין אותי לעשות, שאנשים ישאלו את עצמם שאלות. אם אדם נכנס לאולם ורואה הצגה שמשנה את חייו – עשינו את שלנו".

דמות שהכי התחברת עליה על הבמה?

"ללא ספק "אנדה" פרי עטו של הלל מיטלפונקט ובבימויו. שיחקתי את דמותה של ניצולת שואה הונגריה, פליטת אושוויץ ובניתי אותה בדמותה של סבתי. הצגה שתמיד תהיה הקרובה ביותר לליבי".

משהו שלא יודעים עליך?

"יש הרבה דברים שלא יודעים עליי ונשאיר זאת כך".

למה כדאי לבוא לראות את "היחפנים"?

"בתור אחת שבעבר פחדה מאימפרוביזציה זה היום אחד הדברים הכיפיים שאני עושה בתיאטרון, כי מי לא רוצה לחזור לחיות בשנות ה-80 לרגע? זה להיות במקום תודעתי אחר למשך שעה וחצי עם אנרגיה טובה של צחוק. משהו כמו מופע אינטימי קל לצד איכות והדיאלוג עם הקהל מקסים".