השופטת בדימוס ופרקליטת המדינה לשעבר עדנה ארבל הלכה אתמול (רביעי) לעולמה בגיל 82. הלווייתה תתקיים היום בשעה 21:00 בבית העלמין שדה יהושע בחיפה, שער ברוש.
ארבל, שנולדה בירושלים בשם עדנה אנגלנדר, היתה בעלת זיקה מיוחדת לחיפה לאחר שלמדה בבית הספר התיכון בית חינוך בעיר. את לימודי המשפטים החלה במהלך שירותה הצבאי בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית, והוסמכה כעורכת דין בשנת 1969. את דרכה בשירות הציבורי היא החלה בשנת 1972 בפרקליטות מחוז מרכז. בשנת 1984 היא מונתה לפרקליטת מחוז מרכז, ובמסגרת תפקידיה היתה חברה בוועדה שעסקה בפרשת קו 300, עמדה בראש הוועדה להסדרת נוהלי הפעלת סוכנים סמויים וסייעה לוועדת החקירה לאירועי סברה ושתילה.
בשנת 1988 מונתה לשופטת ארבל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובמקביל לימדה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1996 היא התמנתה לפרקליטת המדינה – תפקיד שבו כיהנה במשך שמונה שנים. היא הובילה שורה של החלטות משמעותיות, ובהן שינוי מדיניות הפרקליטות בנוגע להעמדתם לדין של מתלוננים בעבירות מין ואלימות שנמצאו סתירות בעדויותיהם. ארבל היתה מעורבת בכמה מהתיקים הציבוריים המתוקשרים ביותר במדינה. היא הובילה את הגשת כתבי אישום בפרשות שנגעו לאישי ציבור בכירים, ובהם אהוד אולמרט, יעקב נאמן, רפאל איתן ואריאל שרון. חלק מהמלצותיה התקבלו, ואחרות נדחו על ידי היועצים המשפטיים לממשלה שכיהנו באותה עת.
בשנת 2004 מונתה ארבל לשופטת בית המשפט העליון, לאחר הליך מינוי שעורר מחלוקת ציבורית ופוליטית. למרות ההתנגדויות אושרה מועמדותה ברוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. במהלך כהונתה בבית המשפט העליון בלטה ארבל בפסיקותיה בתחומי המשפט הפלילי, הנזיקין והגנת הצרכן. היא נחשבה לשופטת שהעניקה משקל רב להגנה על אוכלוסיות מוחלשות ולעקרונות של צדק חלוקתי, ובמספר פסקי דין הדגישה את הצורך להעדיף את עניינם של נפגעים וחלשים על פני גורמים שהתרשלו.
בשנת 2014 פרשה ארבל מכס השיפוט עם הגיעה לגיל פרישה, אך המשיכה בפעילות ציבורית ומשפטית, בין השאר כיו"ר ועדות מקצועיות שמינה משרד המשפטים.
ארבל הותירה אחריה שלוש בנות.
מודעת האבל לזכרה של השופטת עדנה ארבל
תגובות