מרכז הכרמל נפרד מאבי בן ישי: הבעלים המיתולוגי של קנדיס הלך לעולמו

אבל במרכז הכרמל: אבי בן ישי, הבעלים של העסק המיתולוגי קנדיס, שפעל במקום במשך יותר משלושה עשורים והפך עם השנים לדמות מוכרת ואהובה בקרב תושבים, בעלי עסקים ולקוחות קבועים, הלך לעולמו בפתאומיות בגיל 57 לאחר שלקה בלבו. בני משפחתו וחבריו מספרים על איש מצחיק ונדיב, שהפך לקוחות לחברים ולמשפחה.

בן ישי יצא בסוף השבוע לחתונה בחדרה, שממנה לא שב. אחותו, סיגל בן ישי פונדיברידר, מספרת: "הוא היה בחתונה, ובדיוק כשהוא יצא ממנה הוא קיבל אירוע לבבי. זה קרה ממש בפתח של האולם".

במשך יותר מ-30 שנה היה בן ישי חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי של מרכז הכרמל. העסק שלו, קנדיס, הפך עם השנים להרבה יותר ממקום שבו קונים קפה, כריך או מיץ. לקוחות קבועים הגיעו מדי בוקר, ישבו איתו, דיברו וצחקו, ורבים מהם הפכו לחבריו הקרובים.

"הוא היה אח מדהים, אח תומך ואח נדיב", מספרת סיגל. "הוא אף פעם לא ביקש כלום בתמורה. תמיד היה מוכן לעזור ולתת עצה טובה. הוא היה בן אדם מאוד טוב, וכולם אהבו אותו".

לדבריה, חלק מהלקוחות שליוו אותו במשך השנים הפכו ממש לבני משפחה. "עם השנים היו אנשים שהפכו למשפחה. גם לקוחות הפכו למשפחה והיו ממש חברים טובים שלו", היא אומרת.

החיבור המיוחד של בן ישי לאנשים סביבו ניכר גם בשעות שבהן החלה שגרת יומו. חברים ולקוחות היו מגיעים אליו כבר בשעות הבוקר המוקדמות, לעיתים רק כדי לשתות איתו קפה ולפתוח איתו את היום. "היו באים בחמש-שש בבוקר, בשש בבוקר כבר היו מגיעים לשבת איתו ולשתות איתו", מספרת אחותו. "אחד החברים שלו תמיד היה אומר: 'הייתי בא לחמש דקות לשתות קפה ונשאר שעה וחצי. אי אפשר היה ללכת'".

קנדיס היה גם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המשפחתית של בן ישי. במשך השנים גדלו דורות של בני המשפחה לצד העסק, שהפך עבורם פשוט ל"חנות של דוד אבי". "לפחות 30 שנה", מספרת סיגל. "הילדים שלי היו קטנים והיינו הולכים לקיוסק. זה מה שהם היו רוצים – ללכת לקיוסק של דוד אבי. הנכדה שלי היום רוצה ללכת לקיוסק של דוד אבי. בעצם, הם קראו לזה 'החנות של דוד אבי', לא הקיוסק".

"כל רגע עצוב הוא היה הופך לרגע שמח"

אבל יותר מהעסק ומהנוכחות היומיומית במרכז הכרמל, בני משפחתו וחבריו זוכרים את ההומור שאפיין אותו ואת היכולת שלו למצוא כמעט בכל מצב סיבה לחייך. "היו לו בדיחות כאלה מצחיקות. כל הזמן הוא היה מתבדח על כל מיני דברים", מספרת אחותו. "גם אם היה לך רגע עצוב, הוא היה צוחק עליו".

היא מודה שלפעמים, כאחותו, היכולת הזאת שלו להפוך הכל לבדיחה אפילו הצליחה להרגיז אותה. "לפעמים הייתי מתרגזת ואומרת לו: 'די לעשות בדיחה מכל דבר'. אבל זה היה הוא. כל רגע עצוב הוא היה הופך לרגע שמח. הוא היה בן אדם שמח כזה, שתמיד יש לו בדיחות, שתמיד רוקד, תמיד מחייך. עצוב לי שהוא הלך. עצוב לי מאוד".

גם גבי טפר כהן, חברת נעורים של בן ישי ורעייתו של חברו הקרוב אמיר כהן, זוכרת אותו כאדם שהחיוך והצחוק היו חלק בלתי נפרד ממנו. היא הכירה אותו כשהיתה בת 15, בעוד בעלה ואבי הכירו עוד קודם לכן. "הוא היה בן אדם מאוד טוב. הוא אהב אופנועים", היא מספרת. "הוא היה איש נורא מצחיק, תמיד היה מצחיק".

לדבריה, גם בלוויה חזרה שוב ושוב דמותו של אבי כאיש שהצליח להפוך כמעט כל דבר לבדיחה. "גם אחותו וגם אח שלו דיברו על כמה שהוא היה מצחיק, איך הוא היה עושה צחוק מכל דבר וכמה הוא היה דוד מושלם עם הילדים ועם האחיינים שלו". טפר כהן מתארת אותו במילים פשוטות: "הוא היה כזה שטותניק. הוא היה איש מצחיק, איש פשוט וטוב".

אהבה לאופנועים וחברות של 45 שנה

לצד העבודה והמשפחה, בן ישי היה גם חובב אופנועים מושבע. "הוא אהב אופנועים. תמיד היה לו אופנוע", מספרת טפר כהן. "הוא היה איש עבודה כזה ואיש משפחה. הוא היה באמת איש מקסים. הוא היה חבר מאוד-מאוד טוב של בעלי. הוא היה ממש אח שלו לכל דבר".

הקשר בין בן ישי לאמיר כהן נמשך כ-45 שנה. השניים גדלו יחד, עברו תחנות חיים משותפות ושמרו על חברות קרובה לאורך עשרות שנים. כהן, שנמצא בימים אלה באל סלבדור ולא יכול היה להיות לצדו של חברו בדרכו האחרונה, כתב לזכרו הספד מצמרר.

"אחי, הלב שלי כואב. איך נפרדים ממך? איך מעכלים את הבשורה הנוראה הזו? אנחנו מכירים 45 שנה. זה המון זמן, חיים שלמים. עשינו הכל ביחד. התחלנו מאפס, ניסינו הכל, חווינו הכל. היינו החברים הכי טובים. יכולתי לדבר איתך על הכל, בלי חרטות, בלי פחד מביקורת. ידעת לקבל אותי כמו שאני, ואני אותך".

עוד כתב כהן: "רק בשבוע שעבר ישבנו, צחקנו ותכננו טיול לחוץ לארץ בנובמבר. חיכינו שהאופנוע יגיע ונצא לטייל. הגורל רצה אחרת. עכשיו אני נמצא באל סלבדור, רחוק, הלב שלי נקרע בידיעה שאת הדרך האחרונה אתה עושה בלעדיי. זה כואב כל כך".

את דבריו חתם כהן במילים: "אחי, היית חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אני אוהב אותך יותר ממה שמילים יכולות לתאר. תשמור לי מקום למעלה, ניפגש. נוח על משכבך בשלום".

"פשוט איש טוב"

לטפר כהן יש גם זיכרון מוזיקלי מימי הנעורים המשותפים. "אבי הכיר לי את אל סטיוארט", היא מספרת, ונזכרת בימים שבהם החבורה היתה מגיעה לביתו של בן ישי. "כשהיינו מבקרים אותו כשהוא היה צעיר, כשהיינו עוד תיכוניסטים, ישבנו אצלו בחדר ושמענו מוזיקה. הוא תמיד היה מקבל את כולם בטוב. פשוט איש טוב. ועצוב לי נורא שהוא איננו".

מותו הפתאומי של בן ישי הותיר בהלם את בני משפחתו, חבריו ואת האנשים שהכירו אותו במשך עשרות שנים ממרכז הכרמל – מי שנכנסו לקנדיס לקפה או לכריך, ולעיתים מצאו את עצמם נשארים הרבה מעבר למה שתכננו, רק כדי לדבר ולצחוק עם אבי.

"אני מאוד אהבתי את אבי, וזו אבידה גדולה מאוד", אומרת טפר כהן. "הוא היה איש מקסים, והוא יחסר לנו נורא".

ואחותו סיגל מסכמת בכאב את השבר שנוצר בתוך רגע: "אנחנו, במהלך החיים, לא בדיוק יודעים מה הולך לקרות. ופתאום, בום, נעלמים".